לפי אישום זה, המערערים זייפו שני ייפויי כוח נוטריוניים, שלפי הראשון המנוח אלחרבג'י מכר לכאורה את הקרקע ביום 17.7.1946 לחסן אחמד פלאח אלהייב, דודו של עאדל (להלן: חסן), ולפי ייפוי הכוח השני, חסן העביר ביום 10.11.1992 את זכויותיו בקרקע לעאדל. ביום 7.4.2011 דיווחו המערערים על העסקאות הנ"ל לרשות המיסים והגישו הצהרות על מכירת/רכישת זכות במקרקעין על סמך ייפוי הכוח הנזכרים. ביום 2.5.2011 ערכו שפריר ועאדל תצהיר לפיו עאדל העביר את הקרקע במתנה וללא תמורה לבנו נסים, וביום 11.5.2011 דווחה עסקה זו בהסתמך על תצהיר המתנה וייפויי הכוח הנוטריוניים.
להלן תרשים המתאר את העברת הקרקע:
12. בית המשפט קבע כי ייפויי הכוח היו מזויפים, בין היתר על בסיס השוואת ייפוי הכוח משנת 1946 לייפויי כוח אחרים שהינם מזויפים ועמדת מומחית מז"פ בעניין זה; העובדה כי ייפוי הכוח משנת 1946 לא נושא מספר סידורי ולא אותר בגנזך המדינה; והודעתו של עורך הדין שערך לכאורה את ייפוי הכוח משנת 1992 ואימת אותו, ממנה עולה כי המסמך זויף. עוד נקבע כי אין מחלוקת של ממש כי עאדל חתם על ההצהרות בדבר מכירת ורכישת הזכויות בקרקע ומסר לשפריר את המסמכים הנוגעים לעסקאות בין המנוח אלחרבג'י לחסן ובין חסן לעאדל, וכי שפריר ערך לבקשת עאדל את המסמכים לפיהם עאדל העביר את הקרקע לבנו נסים ללא תמורה, ונסים ועאדל חתמו על המסמכים. בית המשפט דחה את טענתו של עאדל כי לא זייף את המסמכים, כי לא ידע שהם מזויפים וכי מצא אותם בביתו של אביו. עוד נקבע כי הימנעותו של עאדל מלהעיד, שקריו, והדמיון לעסקאות באישומים האחרים מלמדים כי ביצע את הזיוף. אי לכך, בית המשפט הרשיע את עאדל בשורה של עבירות מרמה וזיוף. נסים לעומת זאת זוכה מהעבירות שיוחסו לו, ונקבע כי לא די בהסכמתו התמוהה לקבל מאביו קרקעות יקרות על מנת להרשיעו.
אישום 4
13. אישום זה מתייחס לעאדל בלבד ובמסגרתו הורשע בכך שזייף ייפוי כוח לפיו המנוח אלחרבג'י מכר בשנת 1985 קרקע שבבעלותו לאחיו של עאדל, מוסא, וכי על בסיס ייפוי הכוח המזויף הגיש בספטמבר 2011 הצהרה על מכירת/רכישת זכות במקרקעין ללשכת מיסוי מקרקעין וכן בקשה לרישום הערת אזהרה, בעקבותיה נרשמה הערת אזהרה לטובת האח. נציין כי שפריר אינו מעורב באישום זה, והפעולות המשפטיות של רישום הערת אזהרה לטובת מוסא פלאח ודיווח למס שבח נעשה על ידי עו"ד ראמי תאברי.
להלן תרשים המתאר את העברת הקרקע: