זאת ועוד, אין מחלוקת כי הנאשמים 3, 4, 5 ו- 10 שבמרבית האישומים ייפויי הכוח הטיבו עמם, תכננו מעשי זיוף ומרמה נוספים, שהנאשם מס' 2 לא היה מעורב בהם, ומסרו את הטיפול בייפויי הכוח המזויפים באותם מקרים לעורכי דין אחרים, שאינם קשורים לנאשם [...] אין מחלוקת, כי פעולות אלה שבוצעו על ידי הנאשמים 3 ו- 8, נעשו ללא ידיעתו של נאשם 2 וללא מעורבותו. אילו נאשם 2 היווה חלק מהרשת שזייפה את ייפויי הכוח, ותכננה להשתלט על קרקעות של אחרים, לא הייתה כל סיבה שהטיפול בעסקאות אלה לא יימסר לנאשם 2, שיש לו קשרים טובים הן עם נאשם 3 והן עם נאשם 4 (שם, פסקה 517). העובדה שהטיפול באישומים הנ"ל (4, 13 ו- 15) לא נמסר לנאשם 2 אינה מקרית, אלא מלמדת על הלך רוחם של הנאשמים המעורבים בפרשות אלה ועל חששם שנאשם 2 לא יסכים לטפל בהן [...] שוב, מאחר שהמעורבים בפרשה ידעו, ככל הנראה, שנאשם 2 לא יסכים לשתף פעולה ולאשר חתימות של אדם שלא הופיע בפניו, הם גייסו את נאשם 8, שאימת את חתימתה של אמנה ערפאת, כאילו חתמה בפניו, על אף שלא כך הדבר. כך גם פעל נאשם 3 באישום 15 עת גייס את נאשם 8 לאימות החתימות הנחזות להיות חתימותיה של המנוחה פיירוז דחדל, על אף שהיא לא חתמה על אותם מסמכים. פנייתם של המעורבים באישומים 4, 13 ו- 15 לעורכי דין אחרים כדי לטפל בעסקאות נשוא אותם אישומים, אינה, אם כן, מקרית. פניה זו מקורה בצורך באימות כוזב של עורך דין לחתימות של אנשים שהיו אז בחיים ובידיעתם שנאשם 2 לא יסכים למהלך כזה. גם עובדה זו מלמדת, כי נאשם מס' 2 לא היווה חלק מהקנוניה" (שם, פסקה 518).
בית משפט קמא דחה גם את טענת המדינה כי יש להחיל על שפריר את הדוקטרינה של מעשים דומים:
"המאפיינים הדומים עליהם עמדה המאשימה בסיכומיה ועליהם עמדתי באופן מפורט במסגרת הדיון בחלקו של נאשם 3 באישומים המיוחסים לו, מתייחסים בעיקר לאופן שבו פעלו הנאשמים שעסקו במלאכת הזיוף ישירות [...] כל אלה הם מאפיינים הנוגעים לנאשמים שהשיגו את ייפויי הכוח ומסרו אותם לנאשם מס' 2 ועל כן, טענת המאשימה שמאפיינים אלה מלמדים על היסוד הנפשי של המעורבים בפרשות השונות טובה כנגד מי שהשיג אותם ומסר אותם לנאשם מס' 2, כנגד מי שהוכח לגביו כי הוא עסק בהכנת המסמכים, או כנגד מי שהמסמכים באו לקדם את ענייניו [...] שונים פני הדברים כאשר מדובר בעורך דין שעל פי הראיות שהובאו, המסכמים (צ"ל המסמכים – י"ע) נמסרו לטיפולו על ידי הנאשמים השונים. העובדה שהוכח, כי העסקאות בהן טיפל נאשם 2 לבקשת הנאשמים השונים הן עסקאות כזב המבוססות על מסמכים מזויפים, אינה יכולה כשלעצמה להוות ראיה למעורבותו הישירה של הנאשם מס' 2 במעשי הזיוף והמרמה, גם אם מדובר בעסקאות בעלות מאפיינים דומים [...]" (שם, פסקה 520).