בכתב התביעה הראשון שהוגש לבית המשפט המחוזי בנצרת (ת"א (מחוזי נצ') 44457-06-11, ת/584), נטען על ידי שפריר כי ביום 8.1.1946 מכרה לכאורה המנוחה קלאופטרה את מלוא הזכויות שלה במקרקעין למוסטפא אחמד אברהים אבו דייה ז"ל, שהעביר את הזכויות בהם במתנה וללא תמורה ביום 11.5.1996 לאחיו אחמד אבראהים אבו דייה, אשר מכר את הזכויות בהם לתובע ברכאת דקדוקי, בשתי עסקאות מתאריכים 16.12.2008 ו- 6.8.2009. במסגרת תביעה זו, הוגשה מטעם רשם המקרקעין חוות דעת של מז"פ, שבה נקבע כי ההסכם שלפיו מכרה לכאורה המנוחה קלאופטרה את הזכויות שלה במקרקעין למוסטפא אבו דייה הוא מסמך מזויף. בעקבות כך, נדחתה התביעה בבית המשפט המחוזי בנצרת. אך עוד קודם לכן, הגיש שפריר בשמו של דקדוקי תביעה נוספת נגד עיזבון המנוחה קלאופטרה בגין אותם מקרקעין, הפעם לבית המשפט המחוזי בחיפה (ת"א (מחוזי חי') 48569-12-12, ת/588). בכתב תביעה זה, המנוסח כמעט באופן זהה לנוסח כתב התביעה שהוגש לבית המשפט המחוזי בנצרת, טען שפריר כי ביום 3.10.1946 מכרה המנוחה קלאופטרה את מלוא הזכויות שלה במקרקעין למנוח עזיז חנא אסעד עבווי ז"ל וביום 24.12.2005 מכר המנוח עזיז את הזכויות שלו במקרקעין לתובע דקדוקי. גם ייפוי הכוח שעמד בבסיס תביעה זו הוכח כמזויף בחוות דעת של מז"פ.
המדינה טענה בערעורה כי פרשת קלאופטרה, לצד הראיות האחרות, תומכות בערעורה על זיכויו של שפריר מהעבירה של קשירת קשר, ובית משפט קמא זקף פרשה זו לחובתו של שפריר ומצא בה חיזוק למסקנתו כי שפריר ידע או עצם את עיניו לנוכח ייפויי הכוח המזויפים. זאת, מאחר ששני כתבי התביעה שהגיש שפריר נגד עיזבון המנוחה קלאופטרה, מזכירים את כתב התביעה שהגיש נגד יורשי המנוחה תוריא באישום 1 ובשתי התביעות שהגיש בשם אמיר הייב באישום 19. בכל כתבי תביעה אלה, ניתן להצביע על דפוס פעולה שיטתי לפיו שפריר מנסה להשיג פסקי דין בהעדר הגנה, בטענה שלא אותרו יורשי המנוחים שמכרו לכאורה את הקרקעות בעסקאות הראשונות. לכך יש להוסיף את הסתירה בין העובדות שפורטו בשני כתבי התביעה לגבי התאריך שבו מכרה כביכול המנוחה קלאופטרה את זכויותיה במקרקעין ואת זהות הרוכש ואת זהות המוכר שממנו רכש לבסוף דקדוקי את המקרקעין. בנוסף, נקבע כי שפריר לא נתן הסבר מניח את הדעת, מדוע את התביעה הראשונה הגיש לבית המשפט המחוזי בנצרת, אך את התביעה השנייה הגיש לבית המשפט המחוזי בחיפה; ומדוע בתביעה הראשונה שפריר צירף כנתבע את רשם המקרקעין בנצרת ואילו בתביעה השנייה לא צירף את רשם המקרקעין כנתבע. מה עוד ששפריר ידע שרשם המקרקעין הוא צד נדרש, כמי שהגיש בבית המשפט המחוזי בנצרת חוות דעת של מז"פ שלפיה ייפוי הכוח הנטען בעסקה הראשונה הוא מזויף.