אכן, אין בכל אלה כדי לפזר את הערפל סביב פרשת קלאופטרה. אולם בהינתן שהתיק בפרשה זו נסגר ואף אחד מהמעורבים לא הועמד לדין, איני סבור כי ניתן להסיק מפרשה זו, שהוצגה באופן אגבי במהלך שמיעת הראיות בתיק, מסקנה מפלילה לגבי מעורבותו או מודעותו של שפריר בפרשיות מושא כתב האישום.
החתמתו של דיאב (אביו של עאדל) על מסמכים שונים (פסקאות 548-547 להכרעת הדין)
74. ראיה נוספת שבית משפט קמא זקף לחובתו של שפריר נוגעת להחתמתו של דיאב פלאח על מסמכים שונים, על אף ששפריר ידע כי דיאב שרוי בדמנציה קשה ומצבו הקוגניטיבי אינו מאפשר לו לחתום על מסמכים. המדובר בשני תצהירים שעליהם חתם לכאורה דיאב בפני עורך דין ערטול, ולא בפני עורך דין שפריר. באחד התצהירים (נ/49) אישר דיאב שהוא מכיר את אניס ראג'י סלימאן שהוא הבעלים הרשום של הקרקע באישום 2 וכי הלה יפּה את כוחו לצורך העברת המקרקעין לבשארה סעיד. התצהיר נחזה כנחתם בפני עו"ד ערטול שאישר כי דיאב התייצב בפניו ביום 15.10.2012, חתם בפניו ו"מוכר לי אישית", ושפריר צירף את התצהיר לבקשה שהגיש לרשם המקרקעין לרישום הקרקע על שמו של מוסטפא חוג'יראת (תיק לשכת רישום המקרקעין, ת/136). התצהיר השני, שנמסר לשפריר וגם עליו חתום דיאב (ת/569), אף הוא מאומת על ידי עו"ד ערטול ונושא אותו תאריך (15.10.2012). בית משפט קמא ציין כי החתימות של דיאב פלאח על שני התצהירים שונות לחלוטין האחת מהשנייה ו"כל בר דעת שהיה מקבל את שני 'התצהירים' היה שואל את עצמו מדוע דיאב פלאח חתם על שני תצהירים בחתימות שונות על אף שנערכו באותו יום ובפני אותו גורם". מעיון בתצהירים עולה כי ההבדל בין שתי החתימות זועק, ואין צורך בידיעת השפה הערבית כדי להבחין בהבדל.
בית משפט קמא הצביע על כך שהיה ידוע לשפריר כי דיאב פלאח הוא איש קשיש מאוד ודמנטי ומצבו הקוגניטיבי אינו מאפשר לו לנהל דו שיח או לחתום על מסמכים. כך, בהודעתו של שפריר בחקירתו במשטרה:
"כשהכרתי את דיאב הוא היה קשיש ולא דיבר מילה עברית, לא שוחחתי אתו על שום עניין מהותי וכל המסמכים שנעשו בשמו של דיאב, נעשו מכוח ייפוי כוח כללי שדיאב חתם לעאדל. למיטב ידיעתי האיש דמנטי אבל אני לא רופא, שמעתי מעאדל שאבא שלו דמנטי. הוא לא דיבר עברית ואני לא יכולתי לדבר אתו.
[...] באחד הביקורים שלי אצל עאדל ניסיתי לדבר עם דיאב אבל הוא לא דיבר עברית ולא הצלחתי להבין מה הוא מדבר בערבית וזו אחת הסיבות שאמרתי לעאדל שבימ"ש לא יאשר את העסקה הזו. כשבן אדם חי זה יתרון גדול מאוד כי אפשר לשמוע ממנו ולהביא אותו לבימ"ש להעיד, אבל מחמת גילו של דיאב ומצבו המנטלי לא יהיה יתרון לכך שהוא חי, אני בכל מקרה לא הצלחתי לתקשר אתו ולהבין אותו, יכול להיות שדובר ערבית כן יכול היה לתקשר אתו".