בית משפט קמא זקף לחובתו של שפריר את העובדה שהוא עצמו לא החתים את דיאב פלאח על התצהירים ותשובתו בחקירתו במשטרה הייתה:
"מדובר בתצהירים שהוגשו בתיק של מוסטפא חוג'יראת. דיאב הוא אבא של עאדל, הוא זקן מאוד, עאדל שלח לי את המסמכים כי אני ייצגתי את חוג'יראת ולא הסכמתי להחתים את דיאב כי הוא לא מדבר עברית והוא לא זוכר איך קוראים לעצמו, הוא שקוע בדמנציה קשה וחוגיראת הלך לערטול ודאג שיחתים אותו..".
75. על מעורבותו של עו"ד ערטול יעמוד חברי, השופט א' שטיין, בפסק דינו. בכל הקשור לשפריר, הרי שגם בנקודה זו אני סבור כי ניתן ליתן הסבר סביר אחר להימנעותו של שפריר להחתים את דיאב על התצהירים.
אין חולק כי לא הוצג לשפריר מסמך רפואי כלשהו הנוגע למצבו של דיאב. אין חולק כי שפריר אינו דובר ערבית. משכך, לא ייפלא כי שפריר לא ניהל שיחה עם דיאב ולא יכול היה לעמוד על מצבו הקוגניטיבי, למעט התרשמות מגילו המופלג. שפריר סיפר בחקירתו במשטרה כי שמע מעאדל שאבא שלו דמנטי וכי לא הסכים להחתים את דיאב מאחר שהוא לא מדבר עברית, ולכן חוג'יראת פנה לעורך דין ערטול והלה החתים את דיאב. ודוק: שפריר לא יכול היה לדעת מה מצבו האמיתי של דיאב פלאח, מאחר שלא שוחח עמו. איני משוכנע כי בשל הערתו של עאדל, שאביו סובל מדמנציה, יש לבוא בטרוניה כלפי שפריר על כך שהסתמך על אישורו של עורך דין ערטול. במצב דברים זה, ספק אם היה על שפריר לפקפק ביושרתו של עורך דין ערטול הדובר את השפה הערבית, ולסרב להשתמש בתצהיר שנגבה על ידו ואומת על ידו.
העובדה ששפריר, כמי שאינו דובר ערבית, נזהר שלא לאמת את תצהירו של דיאב, יכולה לאשש את התזה של המדינה כי שפריר נזהר שלא "ללכלך" את ידיו. מצד שני, לפנינו דוגמה נוספת לכך ששפריר לא היה נכון לאמת תצהירים וחתימות בניגוד למתחייב מתפקידו של עורך דין, וכי לא היה עושה דברם של עאדל וסעידה.
ולבסוף, לא למותר לציין כי חוג'יראת, שבית משפט קמא קיבל את עדותו באישום 2 כמהימנה, העיד כי מי שהציע לו את העסקה היה דיאב (עמ' 1880-1879). אם אנו מקבלים את עדותו של חוג'יראת כמהימנה גם בנקודה זו, הרי שאם דיאב היה דמנטי באותה עת, הכיצד הציע לחוגי'ראת את העסקה?
עד כאן, נפרדת דרכי מדרכו של בית משפט קמא. ברם, כפי שנזכר על ידי בית משפט קמא בפסקה 548 להכרעת דינו, מתיק לשכת רישום המקרקעין באישום 2 (ת/136) עולה כי שפריר אישר ביום 11.11.2012 את חתימתו של דיאב על שטרי המכר כמיופה כוחו של אניס ראג'י שחאדה, חתימה הנחזית כאותנטית (ניתן לזהות את השם דיאב בשפה הערבית, בחתימה הזהה לזו המופיעה באחד משני התצהירים של דיאב מיום 15.10.2012 שאותם אישר עו"ד ערטול). הדבר לא מתיישב עם תשובתו של שפריר כי חשש להחתים את דיאב מחמת גילו ומצבו. עובדה זו יש לטעמי לזקוף לחובתו של שפריר, אך ספק אם היא מעידה על ידיעה או מודעות כי המדובר בייפוי כוח מזויפים, או שמא על נטייה של שפריר "לעגל פינות", תוך סטייה מסטנדרט ההתנהגות שנדרש מעורך דין. בהנחה ששפריר לא ידע כי מדובר בייפויי כוח מזויפים, הרי שמבחינתו מיופה הכוח היה דיאב, אדם קשיש שעלול ללכת לעולמו בכל רגע נתון, ואם דיאב לא היה חותם על שטר המכר, לא היה את מי להחתים בשם המוכר. על הנטייה של שפריר "לעגל פינות" ניתן ללמוד גם מהחתימות על טופסי המש"ח, ועל כך אעמוד בהמשך.