וליד הודה כי לסבתו לא היו קרקעות וכי למעשה ייפויי הכוח מזויפים. לגרסתו, כחודש-חודשיים לאחר שפנו אליו יורשי המנוחה תוריא, הוא פנה לפארוק ולשפריר, ומכיוון ששפריר לא הסכים לוותר על התביעה שהוגשה בשמו לבית המשפט המחוזי בנצרת בנוגע לזכויות בקרקע, פנה לעו"ד מארון אבו נסאר אשר המשיך את ייצוגו באותו הליך וויתר בשמו ולבקשתו על התביעה ועל כל טענה לזכות כלשהי בקרקע. לדבריו, כאשר פנה אל שפריר וביקש ממנו לבטל את התביעה, שפריר סירב, אמר לו שאי אפשר לצאת מהתביעה והפנה אותו לפארוק ולסעידה. וליד שוחח עם פארוק וסעידה בנוגע לביטול התביעה ואלה סירבו לבקשתו בטענה שהם כבר שילמו כסף. לגרסתו, אף התקיימה פגישה במשרדו של שפריר בנוכחות פארוק ואחיו, שפריר וסעידה, שבמהלכה ניסו הנוכחים לשכנע אותו שלא לוותר על התביעה ובתמורה לכך אף הציעו לו "הרבה דונמים", אך הוא סירב. בהמשך פנה וליד לחמו עאדל וביקש את עזרתו. בעקבות פנייה זו נפגש עאדל עם יורשי המנוחה תוריא, ודרש מהם לשלם סכום של 200 עד 300 אלף ₪ כנגד ויתורו של וליד על הקרקע, אך יורשי תוריא זעמו על הדרישה ועזבו בכעס את המקום.
וליד כפר בחתימתו על התצהירים שערך והגיש שפריר בשמו לרשויות המס ולבית המשפט, וטען כי על אף ששפריר אימת את החתימה על התצהיר כחתימתו, הוא אינו חתום עליו והחתימה הנחזית להיות שלו אינה חתימתו. וליד כפר גם בתוכן התצהיר וטען כי הדברים הרשומים בו, שכביכול לא הצליח לאתר את יורשיה של המנוחה תוריא ושלמיטב ידיעתו היא הייתה ערירית ואין לה יורשים, כלל לא נאמרו על ידו. וליד אף טען כי לא חתם כלל על החוזה מול מוראד, כי הוא היה רק חותמת גומי, ומי שעמד מאחורי כל הפרשה ומעשי הזיוף והמרמה היו פארוק וסעידה. עם זאת, וליד אישר כי ביום 22.11.2011 חתם על תצהיר מתנה שלפיו העביר 3 דונמים לאשתו תג'ריד שהיא בתו של עאדל, וזו העבירה אותם לאחיה נסים לבקשתו של עאדל. הוא גם חתם ביום 30.4.2012 בפני שפריר על תצהיר שלפיו הוא העביר 6 דונמים מהקרקע לאחותו לילא (שהיא אשתו של פארוק), וזאת לאחר שיורשי המנוחה תוריא כבר פנו אליו ולאחר שכבר ידע שישנה בעיה עם הקרקע.
מוראד, שאין חולק שהוא צד שלישי תם לב, סיפר כי לאחר שסעידה הציע למכור לו קרקע בשטח של 5 דונם, נקבעה פגישה במשרדו של שפריר לצורך חתימה על חוזה הרכישה, שבה נכחו סעידה, וליד, שפריר ועורך דין מטעמו. בהסכם המכר שנחתם בינו לבין וליד הוא ואשתו רכשו מוליד קרקע בשטח של 5 דונם מהקרקע של תוריא תמורת סכום של 360,000 ₪, כאשר סכום של 150,000 ₪ שולם על ידו לשפריר על מנת להבטיח תשלום המס שחל על העסקה. נקדים ונציין כי אין חולק ששפריר העביר סכום זה לרשויות המס ושילם בכך את המס שחל על העסקה. את יתרת סכום הרכישה שילם מוראד לאחר שסעידה המציא לו פסק דין שניתן ביום 1.11.2012 על ידי כב' השופט בן חמו המצהיר על זכויותיו של וליד בקרקע ומאפשר את רישומה על שמו. יתרת הסכום לא שולמה לוליד אלא לסעידה ולמי מטעמו, באשר מוראד הבין כי העסקה נערכת למעשה לא מול וליד אלא מול סעידה. זמן מה לאחר שסעידה המציא לו את פסק הדין המצהיר על זכויותיו של וליד בקרקע, פנו אל מוראד יורשי המנוחה תוריא וטענו כי הם הבעלים של הקרקע וכי הוא רכש "אדמה מזויפת". בעקבות זאת, התקשר לסעידה ולשפריר ואלה אמרו לו כי טענות יורשי תוריא שקריות, ובהמשך ייצג אותו שפריר בתביעה שהוגשה נגדו בבית המשפט המחוזי בנצרת. לאחר שיורשי המנוחה תוריא זכו בתביעה שהגישו בבית המשפט המחוזי בנצרת, פנה מוראד לסעידה ודרש לקבל את כספו חזרה. בשורה התחתונה, מוראד לא קיבל את כספו חזרה עד עצם היום הזה.