בהכרעת הדין סקר בית המשפט את עדותו של סעידה, שהכחיש את המעשים המיוחסים לו, ומצא אותה כבלתי מהימנה משורה של נימוקים וטעמים שאיני רואה להידרש להם, באשר כאמור סעידה חזר בו מערעורו על הכרעת הדין. בין היתר, בית המשפט קיבל את עדותו של פארוק, שהפליל את עצמו בכך שאישר כי ידע שמדובר בעסקה שאינה כשרה וידע כי ייפויי הכוח הנחזים להיות משנות הארבעים והתשעים של המאה הקודמת נערכו בשנת 2010 לאחר פגישתו עם סעידה ווליד, שבמהלכה מסר וליד את פרטיו ואת פרטי סבתו לסעידה.
7. סעידה הורשע אפוא בשורה של עבירות לרבות עבירה של הלבנת הון, שעליה יעמוד בנפרד חברי, השופט א' שטיין, בפסק דינו. עאדל זוכה מהאישומים אך הורשע בעבירה של סחיטה באיומים, ומאחר שגם הוא חזר בו מערעורו לא אכביר מילים על חלקו.
על מסקנותיו של בית משפט קמא לגבי שפריר אעמוד בהמשך.
אישום 2
8. אישום זה התייחס במקור לשפריר, עאדל וסעידה, אך במהלך שמיעת הראיות הודיעה המדינה כי בכוונתה ליחס אישום זה גם לערטול. גם לצורך אישום זה הנאשמים יכונו יחד כ"מערערים".
המנוח אניס ראג'י סלימאן ז"ל (להלן: המנוח אניס) היה הבעלים של מקרקעין הידועים כחלקה 2 בגוש 12218 המצויים באדמות הכפר ביר אלמכסור (להלן באישום זה: הקרקע). שטח הקרקע הוא 14 דונם ושוויה במועד הגשת כתב האישום הוערך בכ-1.4 מיליון ₪. במהלך שנת 2011 פנה עאדל לאחד בשם מוסטפא חוג'יראת (להלן: חוג'יראת), אבי כלתו (בנו של עאדל, נסים פלאח, נשוי לבתו של חוג'יראת). עאדל הציע לחוג'יראת לרכוש את הקרקע תמורת סכום של 280,000 ₪ וחוג'יראת נענה להצעתו. המערערים זייפו שני ייפוי כוח נוטריוניים, שלפי הראשון המנוח אניס מכר לכאורה ביום 12.1.1948 את הקרקע לאחד בשם בשארה סעיד (להלן: בשארה), ולפי השני בשארה מכר ביום 15.3.1995 את זכויותיו בקרקע לחוג'יראת.
להלן תרשים המתאר את העברת הקרקע:
סמוך לאחר מכן חוג'יראת העביר לסעידה סך של 125,000 ₪ כתשלום ראשוני עבור הקרקע, והשניים סיכמו כי יתרת התמורה תשולם לאחר שתירשם הבעלות בקרקע על שמו של חוג'יראת. על סמך ייפויי הכוח המזויפים, המערערים הגישו ביום 12.5.2011 שתי הצהרות ללשכת מיסוי מקרקעין על מכירת/רכישת זכות במקרקעין, וביום 11.11.2012 הגישו בקשה בלשכת רישום המקרקעין בנצרת לרישום הקרקע על שם חוג'יראת. הבקשה שהוגשה ללשכת רישום מקרקעין סורבה, זאת לאחר שבדיקה שנעשתה העלתה חשד כי ייפוי הכוח השני מזויף.
9. בית המשפט קבע ביחס לאישום זה כי למעשה, אין עוד מחלוקת כי ייפוי הכוח שנחתם לכאורה בין אניס לבשארה בשנת 1948 וייפוי הכוח שנחתם לכאורה בין בשארה לחוג'יראת בשנת 1995 הם מסמכים מזויפים, זאת בין היתר על בסיס עמדת מומחית מז"פ ועדותו של חוג'יראת לפיה לא נערך בינו לבין בשארה כל הסכם או ייפוי כוח (יצוין כי אין מחלוקת כי בשארה אינו חלק ממעשה המרמה). עוד עמד בית המשפט על ההצהרות והמסמכים שהוגשו במסגרת העסקאות הנ"ל ואינם מצויים במחלוקת. לפי מסמכים אלו, בין היתר, שפריר דיווח על שתי העברות הקרקע לרשויות המס והגיש בקשה לרישום הקרקע על שמו של חוג'יראת בהסתמך על ייפויי הכוח המזויפים. בית המשפט פירט כי התצהיר על מכירת/רכישת זכות בקרקע מהמנוח אניס לבשארה נחתם הן בשם המוכר הן בשם הקונה בידי חוג'יראת, על פי ייפוי הכוח המזויף משנת 1995, זאת על אף שייפוי הכוח הנ"ל אינו מקנה לחוג'יראת זכות לחתום בשמו של המנוח אניס. כמו כן, לבקשה לרישום הקרקע על שם חוג'יראת צורף שטר מכר החתום בידי דיאב פלאח כמוכר הקרקע בשם המנוח אניס בהסתמך על ייפוי הכוח משנת 1948, ועל ידי חוג'יראת בהיותו רוכש הקרקע מבשארה. כן צורפו לבקשה שני תצהירים הנחזים להיות חתומים בידי דיאב אחמד פלאח ולוטפיה ברהם הנושאים את התאריך 15.1.2012, ובהם הם מצהירים לכאורה כי הכירו את המנוח אניס; כי ידוע להם שאניס הוא בעלי הקרקע; כי אניס מכר את זכויותיו בקרקע לבשארה וכי ידוע להם שבשארה מכר את זכויותיו בקרקע לחוג'יראת. חתימותיהם של דיאב פלאח ושל לוטפיה ברהם אומתו בידי ערטול כאילו נחתמו בפניו.