עוד פירט בית המשפט כי ביום 19.12.2012 נשלחה לשפריר הודעה מלשכת רישום מקרקעין על דחיית הבקשה לרישום הקרקע על שמו של חוג'יראת בשל חשד כי הבקשה נסמכת על מסמכים מזויפים.
בחודש דצמבר 2012 הגישו יורשי המנוח אניס תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה, בין היתר נגד חוג'יראת, יורשי בשארה ועו"ד שפריר, ועתרו למתן פסק דין הצהרתי לפיו ייפויי הכוח שהמערערים הגישו ללשכת מיסוי מקרקעין וללשכת רישום מקרקעין הם מזויפים וכי הקרקע נמצאת בבעלות יורשי המנוח אניס. התביעה הסתיימה בפסק דין מוסכם שהצהיר על בטלות ייפויי הכוח והעסקאות בין אניס לבשארה ובין בשארה לחוג'יראת.
עאדל החליט שלא להעיד במסגרת המשפט, ותלה את החלטתו במצבו הבריאותי והקוגניטיבי. חוג'יראת העיד בפני בית משפט קמא, וסיפר, בין היתר כי דיאב פלאח, אבא של עאדל, הציע למכור לו את הקרקע כשבאותה עת האדמה היתה מעובדת בשכירות על ידי אדם אחר. לנוכח מצבו הבריאותי של דיאב פלאח, נכנס לתמונה בנו עאדל, שסיפר כי אביו קיבל את הקרקע מבשארה. חוג'יראת סיכם עם עאדל כי תחילה (חוג'יראת) ישלם את המיסים החלים על שתי העסקאות (מכירת הקרקע מאניס לבשארה ומבשארה אל חוג'יראת), וקביעת המחיר הסופי ותשלום התמורה יעשו לאחר שהקרקע תירשם על שמו. עאדל הציע לחוג'יראת שהם יגשו לשפריר עמו יש לעאדל היכרות מוקדמת, ושלדבריו הוא מומחה בטיפול בעסקאות מהסוג המדובר. חוג'יראת, עאדל וסעידה נסעו יחד למשרדו של שפריר, שפריר החתים את חוג'יראת על ייפוי כוח והסביר כי "הכל בסדר" ושהקרקע תירשם על שמו של חוג'יראת. חוג'יראת סיפר גם כי שפריר דרש ממנו לחתום על מסמכים שונים שלא קרא ולא ידע את מהותם, וחוג'יראת סבר שהוא הוחתם אך ורק על ייפוי כוח במספר עותקים. מספר ימים לאחר מכן, שפריר הביא לחוג'יראת שוברים לתשלום מס בגין העסקאות, ולאחר שחוג'יראת שילם את המס שפריר אמר לו כי הקרקע שלו והוא יכול לתפוס בה חזקה. בעקבות דברים אלו חוג'יראת חרש את האדמה באמצעות אחר, מה שהוביל בסופו של יום לכך שפנה אליו אדם בשם יוסף שטען כי הוא הבעלים של הקרקע וביקש כי לא יחרוש אותה שוב.
חוג'יראת אישר כי ראה את ייפוי הכוח שלפיו אניס מכר לכאורה את זכויותיו בקרקע אך טען כי לא ידע בזמן אמת על קיומו של ייפוי הכוח שלפיו הוא עצמו רכש מבשארה את הקרקע בשנת 1995 והכחיש את תוכן המסמך. לטענתו, לפי מה שהוסבר לו בזמן אמת, הוא רכש את הקרקע באמצעות דיאב פלאח שטען כי הוא מוסמך למכור את הקרקע במועד שבו סיכם עמו את הדברים (בשנת 2011). לאחר השיחה עם יוסף שטען כי הוא בעל הקרקע והגשת התביעה על ידי יורשי המנוח אניס, חוג'יראת סיפר לעאדל על שאירע, וחוג'יראת, עאדל, סעידה ושפריר נפגשו במשרדו של האחרון. סוכם כי שפריר ייצג את חוג'יראת בתביעת היורשים ועאדל ביקש כי חוג'יראת לא ידבר וששפריר ידבר במקומו. עוד לדברי חוג'יראת, לאחר שהחל המשפט הוא השתכנע שהעסקה אינה כשרה והודיע כי הוא מוותר על האדמה, ובעקבות זאת הוגש הסכם הפשרה לאישורו של בית המשפט המחוזי. חוג'יראת סיפר כי ביקש, באמצעות חתנו נסים, עזרה בתשלום הוצאות המשפט שנפסקו לחובתו מעאדל וסעידה. חוג'יראת קיבל מעו"ד יעקוב עזאם, מי שייצג את יורשי המנוח אניס בתביעה, קבלה שממנה למד כי ההוצאות שולמו בשיקים מטעם סעידה.
חוג'יראת דחה את גרסת שפריר כפי שנמסרה בהודעותיו במשטרה ולפיה שפריר קיבל מחוג'יראת את ייפוי הכוח משנת 1948 (לפיו אניס מכר לכאורה את הקרקע לבשארה), והוסיף כי במהלך הפגישה שהתקיימה במשרדו של שפריר לצורך העברת הקרקע על שם חוג'יראת, שפריר שלף את ייפוי הכוח הנ"ל ושאל את חוג'יראת אם הוא נראה לו מזויף. חוג'יראת השיב שהמסמך נראה "בסדר, בסדר גמור" וביקש לברר את פשר השאלה ואם יש לשפריר חשד כלשהו. שפריר השיב "לא, סתם שאלתי אותך כאילו".