כך בדין האזרחי והדברים יפים על דרך של קל וחומר בבואנו להרשיע בדין הפלילי. אשרי עורך דין החושש תמיד, ועל עורך דין להיות זהיר ביחסיו עם לקוחותיו, ובוודאי שאין עורך דין יכול לעצום את עיניו ולשמש זרוע ביצועית למעשי זיוף ונוכלות של לקוחותיו. אולם לא השתכנעתי כי זה המקרה שלפנינו, ולא ברור באלו צעדים היה על שפריר לנקוט שעה שלקוחותיו ביקשו ממנו לדווח לרשויות המס על עסקאות ולהגיש תביעות בבית המשפט.
בתיק זה נעתי בין המיקרו לבין המקרו, בין בחינה של כל ראיה כשלעצמה ובבדידותה, לבין בחינת המכלול הראייתי. ברי כי היה מקום לחקור את שפריר וגם להעמידו לדין לנוכח מעורבותו בשורה של עסקאות שנתבררו כמזויפות. אינדיקציות שונות שעליהן עמדנו מושכות לכיוונים נוגדים, אך על אף חולשות וקשיים שנותרו על כנם, אני סבור כי אין במכלול הראיות כדי להוביל בהכרח למסקנה מרשיעה כאפשרות סבירה יחידה. אשר על כן, אמליץ לחברי לזכות את שפריר מן הספק.
[במאמר מוסגר ובשולי הדברים: על אף שמדובר במעשי זיוף מובהקים, נפגעי העבירה, הבעלים האמיתיים של המקרקעין, לא פנו למשטרה, אלא בחרו לנהל מו"מ עם הזייפנים והגזלנים ו"לסגור" את הדברים ללא מעורבות של הרשויות. תהיתי ביני לביני מה ניתן ללמוד מתופעה זו ואותיר את הדברים בצריך עיון].
ערעורו של אמיר הייב
87. משהארכנו בבחינת ערעורו של שפריר נקצר בערעורו של אמיר הייב שלא מצאנו בו ממש. אמיר הייב אפילו לא העיד במשפטו, ולא כך נוהג מי שיש ברשותו תשובות למסמכים מזויפים ולראיות מפלילות. אין כיום חולק כי ייפויי הכוח שבהם נעשה שימוש באירועים המיוחסים לאמיר הייב, ושלטענתו בחקירתו במשטרה הוא מצא אותם בבית אמו, הינם מזויפים; כי נרשמה לטובת אמיר הייב הערת אזהרה והוא היה הנהנה הישיר והיחידי מהעברות הקרקע שנעשו על סמך מסמכים מזויפים אלה; וכי והוא פעל למכירת הקרקע תוך שימוש והצגת המסמכים המזויפים לאחרים.
בית משפט קמא פירט את גרסאותיו הסותרות של אמיר הייב כפי שעלו בחקירותיו במשטרה ובהליכים האזרחיים שהתנהלו. גם אם נאמר כי ניתן להסביר סתירות בפרטים מסוימים הקשורים לנסיבות מציאת המסמכים, לנוכח חלוף הזמן בין מציאת המסמכים לבין החקירה, הרי שהגרסה שהציג אמיר הייב תמוהה כשלעצמה, אינה קוהרנטית ובעלת קשיים מהותיים. לדוגמה, לגבי המועד שבו נודע לו על כך שאמו היא בעלת הקרקעות. בנסיבות אלה, אין מקום להתערב במסקנתו של בית משפט קמא כי אמיר הייב היה מודע ושותף למעשה הזיוף. הראיות הנסיבתיות הקיימות מובילות למסקנה מפלילה כמסקנה אפשרית יחידה, וגרסה חלופית לפיה הוריו של אמיר הייב זייפו ייפוי כוח למרות שהיה ביכולתם לחתום על מסמכים כשרים, או הגרסה לפיה מעורב אחר זייף מסמכים לטובתו של אמיר הייב ושתל אותם בבית האם, הינה חסרת יסוד. אחזור ואזכיר כי אמיר הייב בחר שלא להעיד ולא חזר על הגרסה השוללת את מודעותו והשתתפותו בזיופים. בשל כל האמור, אין לקבל את הטענה כי המאשימה לא עמדה בנטל להוכיח את חלקו בזיוף המסמכים.