אף אין בעובדה שבית המשפט ביכר את גרסתו של אמיר הייב על פני זו של עו"ד חסן אבו אחמד (בכל הקשור לעסקאות עם סאמי ואחמד אבו סעיד מהן אמיר הייב זוכה) כדי לשנות ממסקנה זו. בית המשפט קבע כי גרסתו של אמיר הייב לפיה הוא לא היה צד לעסקאות אלה הועלתה כבר בהודעותיו במשטרה והתחזקה לנוכח עדויותיהם של סאמי אבו סעיד ועו"ד חסן אבו אחמד, כשהאחרון מסר פרטים שנמצאו כלא נכונים ויצר רושם שלילי ובלתי מהימן.
88. אשר ליתר הטענות. לא מצאתי ממש בטענה להתיישנות עבירת הזיוף, והשימוש שנעשה במסמכים בשנת 2010 כמו גם הדמיון של חלק מייפוי הכוח (ת/37 ות/38) לייפוי כוח מושא האישומים האחרים בפרשה ונסיבות עריכתם, מובילים למסקנה כי הזיוף נעשה סמוך למועד זה. כמו כן, איני מוצא פגם בהרשעתו של אמיר הייב בעבירה של מסירת ידיעה לא נכונה במטרה להתחמק ממס ובקביעה כי קיבל סך של 210,000 ₪ בעבור הקרקע שמכר (פסקה 483 להכרעת הדין). זאת, למרות שכתב האישום ייחס להייב קבלת הסך של 150,000 ₪, ואציין כי קביעת בית המשפט התבססה על הראיות שהובאו בפניו. אף איני מוצא לשנות ממסקנת בית משפט קמא בנוגע להתקיימות יסודות עבירת הלבנת הון, שעליה יעמוד חברי השופט שטיין.
עד כאן בעניינם של שפריר ואמיר הייב. בנקודה זו אעביר את המקל לחברי, השופט שטיין, על מנת שיבחן את עניינו של עו"ד ערטול, נאשם מס' 8 בכתב האישום, ואת טענותיו של סעידה, שהצטמצמו לנושא הלבנת הון.
השופט א' שטיין:
ערעורו של ערטול
89. המערער בע"פ 67/20 והמשיב 5 בע"פ 75/20, ג'סאן ערטול (להלן: ערטול), עורך דין במקצועו, הורשע בגדרו של ת"פ (מחוזי נצרת) 60665-06-15, 39880-05-15, 30932-05-15 (השופט ע' טאהא), בארבעה אישומים (2, 13, 15, 23) שעיקרם זיוף מסמכים וייפויי כוח לצורך השתלטות על קרקעות שונות תוך נישול בעליהן החוקיים. במסגרת זו הורשע ערטול בזיוף מסמך, עבירה לפי סעיף 418 רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); בזיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 418 סיפא לחוק העונשין (מספר מקרים); בשימוש במסמך מזויף, עבירה לפי סעיף 420 לחוק העונשין (מספר מקרים); בהדחה בחקירה, עבירה לפי סעיף 245(ב) לחוק העונשין; בקשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 415 לחוק העונשין; במסירת הצהרה לא נכונה ביודעין לרשות מס, עבירה לפי סעיף 98(ג) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 (להלן: חוק מיסוי מקרקעין) (מספר מקרים); במרמת מס, עבירה לפי סעיפים 220(4) ו-(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: פקודת מס הכנסה) (מספר עבירות); במסירת ידיעה לא נכונה במטרה להתחמק ממס, עבירה לפי סעיף 98(ג2) לחוק מיסוי מקרקעין; וכן בעבירה לפי סעיף 216(5) לפקודת מס הכנסה, שעניינה אי-ניהול פנקסי חשבונות. בגין כל אלו, גזר עליו בית משפט קמא 30 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו; קנס בסך 60,000 ₪ או 6 חודשי מאסר תמורתו; וכן 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו מן הכלא לבל יעבור עבירות של זיוף, מרמה וקשירת קשר לביצוע פשע. הכרעת הדין וגזר הדין כאמור ניתנו, בהתאמה, ביום 28.4.2019 וביום 19.11.2019.