102. בתוך כך דחה בית משפט קמא את גרסתו של ערטול לפיה תצהיר לוטפיה הוא מסמך אותנטי אשר נחתם בפניו בביתה של לוטפיה בנוכחות בתה, שאת שמה לא זכר. נקבע כי עדותו של ערטול לא היתה עקבית בכל הנוגע למסמכים שאומתו על ידו. בתוך כך הסתמך בית משפט קמא, בהחליטו להרשיע את ערטול, גם על הרשעתו של ערטול באישומים 13 ו-15 וקבע כי ערטול סיגל לעצמו שיטת פעולה לזיוף חתימותיהם של מצהירים ואימותן כאילו נחתמו לפניו.
103. לאור האמור, הרשיע בית משפט קמא את ערטול בזיוף מסמך, עבירה לפי סעיף 418 רישא לחוק העונשין, מתוקף הסמכות הנתונה בידו לפי סעיף 184 לחסד"פ, למרות שכתב האישום לא ייחס לערטול כל עבירה תחת אישום זה. במסגרת זו קבע בית משפט קמא כי לערטול ניתנה הזדמנות סבירה להתגונן מפני ההאשמות נגדו בנוגע לזיוף תצהיר לוטפיה.
אישום מס' 13
104. במרכזו של אישום זה מקרקעין בשטח של 7 דונמים באדמות שפרעם (באישום זה: המקרקעין) אשר היו בבעלותו של אסמעיל חסן אסמעיל אסעד (להלן: אסמעיל) והועברו בהמשך ליורשיו של איסמעיל (בשרשור) – נכדתו, נאיפה חסון (להלן: נאיפה) ואחיה.
105. אישום זה מייחס לערטול ולסעידה את זיופם של ארבעה מסמכים שונים לצורך השתלטות על המקרקעין וגזלתם מיורשיהם החוקיים. במסגרת זו זויפו:
(א) הסכם מכר מיום 9.7.1948 (ת/25): הסכם מזויף אשר מעיד על מכירת המקרקעין מידי איסמעיל לידי אישה בשם אמנה ערפאת (להלן: אמנה), ונחזה להיות חתום בידי השניים – איסמעיל ואמנה.
(ב) הסכם מתנה מיום 3.9.2012 (ת/207, עמ' 15-13): הסכם מזויף המעיד על העברתן של כל זכויותיה של אמנה במקרקעין לידי נכדהּ, עלי ראיד חסנין (להלן: עלי) במסגרת עסקת מתנה וללא תמורה.
(ג) ייפוי כוח בלתי חוזר מיום 3.9.2012 (ת/488): מסמך מזויף זה מעיד לכאורה על ייפוי כוח שהעניקה אמנה לערטול לחתום ולבצע בשמה כל פעולה הדרושה לצורך השלמת עסקת המתנה דלעיל. ייפוי כוח זה נחזה להיות חתום בידי אמנה, באמצעות טביעת אצבע.
(ד) הצהרה על מכירת/רכישת זכות במקרקעין מיום 5.9.2012 (ת/207, להלן: ההצהרה): הצהרה זו הוגשה ללשכת מיסוי מקרקעין, והיא מצהירה על שרשור ההעברות הנ"ל – איסמעיל ← אמנה ← עלי – כשהיא נחזית להיות חתומה בידי עלי, ובידי אמנה באמצעות טביעת אצבע. חתימות אלו אומתו על ידי ערטול כאילו נחתמו לפניו. להצהרה כאמור צורפו מסמכים (א)-(ג) הנ"ל כהוכחה לאמיתות תוכנה.