106. פסק דינו של בית משפט קמא פרש את העובדות שעליהן אין כל מחלוקת – בהן, זהות הבעלים האמיתיים של המקרקעין והעובדה שארבעת המסמכים הנ"ל זויפו על מנת לגזול מקרקעין אלו. בית המשפט קבע ממצאים אלה בהתבסס, בין היתר, על משקלן המצטבר של ראיות כדלקמן:
(א) הודעתה של נאיפה: בהודעה זו, מסרה נכדתו של אסמעיל – היא הבעלים הנוכחי של המקרקעין – כי משפחתה מתגוררת מאז ומעולם על המקרקעין וכי סבה מעולם לא העלה אפשרות למכרם. הודעה זו חיזקה את קביעת בית משפט קמא ביחס לזיופו של ת/25 – הסכם המכר לפיו לכאורה מכר איסמעיל את מלוא זכויותיו במקרקעין לידי אמנה, אי שם בשנת 1948, בקבעו כי לא ייתכן שאיסמעיל מכר את המקרקעין אך המשיך להחזיק ולהתגורר בהם במשך כשישה עשורים מבלי שאמנה תדרוש ממנו לפנותם.
(ב) עדותה של עפאף חסנין (להלן: עפאף): עפאף, בתה של אמנה, העידה במקום אמה אשר הלכה לעולמה עובר לתחילתו של הליך ההוכחות. עדותה התקבלה במלואה ונקבע כי מדובר בעדות סדורה, עקבית, ללא כל סתירות, שנמסרה מעדה אובייקטיבית ואף עומדת בניגוד לאינטרסים שלה – שכן בעדותה התנערה עפאף ממסמכים המקנים לה, לכאורה, זכויות במקרקעין. מעדות זו למד בית משפט קמא כי כלל המסמכים הנחזים להיות חתומים בידי אמנה לא נחתמו על ידה. במסגרת זו התקבלה גרסתה של עפאף כעדות לאירועים שהתרחשו:
עפאף העידה כי אמה קיבלה דרישת תשלום ממיסוי מקרקעין בגין עסקה שביצעה במקרקעין שהיו לכאורה בבעלותה. משהתקבלה דרישת תשלום כאמור הבינה עפאף מיד כי מדובר בטעות, זאת ביודעה כי אמנה לא רכשה מעולם מקרקעין, ועל כן ממילא לא העניקה זכויות בהם לאחר – ובוודאי לא לעלי, אשר עמו היא לא משוחחת מספר שנים. לאור כך, פנתה עפאף לעורך הדין ששמו הופיע כמייצג על המסמכים שהגיעו לידה – ערטול – וביקשה לברר אודות פשרם. במענה לכך השיב ערטול כי מדובר בטעות והוא יפעל לתקנה במהירות. משלא בוטלה העסקה, בחרה עפאף להגיש תלונה במשטרה ובלשכת עורכי הדין ובד-בבד פנתה לעו"ד יעקוב עזאם (להלן: עזאם) לצורך טיפול משפטי בנושא. כך למדו עפאף ואמנה על אודות המסמכים המזויפים שהוגשו בשמה של אמנה, לפיהם זו חתמה, כביכול, על הסכם המתנה ועל ייפוי הכוח הבלתי חוזר לערטול. בהקשר זה הסבירה עפאף כי הסכמים אלו לא נחתמו על ידי אמנה – טענה הנסמכת בין היתר על מצבה הבריאותי של אמנה בשנת 2012, שחייבהּ להיזקק להליכון ולליוויה הצמוד של עפאף בכל יציאה מהבית. בהקשר זה טענה עפאף כי היא מעולם לא ליוותה את אמנה למשרדו של ערטול, וכי איש מעולם לא הגיע להחתימהּ בביתה. במסגרת זו סיפרה עפאף על ניתוק היחסים בין אמנה לבין עלי ומשפחתו – נסיבה נוספת אשר עוררה את חשדה כי המסמכים שהתקבלו מעידים על פעילות בלתי כשרה.