בהמשך סיפרה עפאף כי בסמוך לאחר שהוגשה תלונתה פנה אליה ערטול וביקש לברר מדוע הגישה תלונה נגדו. לכך השיבה עפאף כי הסיבה להגשת התלונה היא אי-ביטולה של ההצהרה, והפנתה אותו לעורך דינה, עזאם, אשר טיפל בנושא עבורה ועבור אמה.
(ג) עדותו של עלי והודעותיו במשטרה: הודעותיו של עלי במשטרה (ת/537, ת/538) התקבלו מכוח סעיף 10א לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, לאחר שזה הוכרז כעד עוין לנוכח עדותו לפני בית משפט קמא, במסגרתה טען כי הוא לא זוכר אף פרט מהאירועים שהתרחשו, לרבות העובדה שהיה מאורס.
בהודעותיו במשטרה מסר עלי את גרסתו לאירועים, גרסה אשר התקבלה על ידי בית משפט קמא לעניין זיוף המסמכים ולמעורבותו של ערטול: בהודעתו סיפר עלי כי נפגש עם ערטול ועם אדם נוסף – שאינו יודע את שמו – במסעדה בשפרעם, לאחר ששמע כי אלו מחלקים קרקעות לזוגות צעירים. עלי, שהיה מאורס באותה העת ונטול מקרקעין, ביקש להצטרף לחגיגה ולקבל מקרקעין. לצורך כך התבקש עלי למסור את מספר תעודת הזהות שלו. זמן מה לאחר מכן נפגש עלי בשנית עם ערטול. בפגישה זו החתים אותו ערטול על מספר מסמכים בעברית אשר עלי לא ידע להעיד בדבר טיבם או פשרם. כחודש לאחר שחתם על מסמכים אלו, קיבל עלי דרישה לתשלום מס בגין המקרקעין שרכש כביכול. לאור כך פנה עלי לערטול וזה מסר לו כי מדובר בטעות אשר תתוקן. עלי אישר בהודעתו את גרסתה של עפאף לפיה סבתו מעולם לא העניקה לו כל מקרקעין, והוא לא חתם על שום מסמך שמעיד אחרת. עלי כפר בכל תוקף במעורבותו במעשי הזיוף והמרמה, וכאשר הוצג לו הסכם המתנה – הנחזה להיות חתום על ידו – הוא אמר שמעולם לא ראה מסמך זה וכי החתימה שעליו איננה שלו. עלי כפר גם בגרסתו של ערטול לאירועים, לפיה עלי הוא זה שיצר קשר עם ערטול בנוגע למקרקעין של סבתו אמנה. כמו כן דחה עלי מכל וכל את גרסתו של ערטול לפיה ערטול החתים את עלי ואת אמנה על מסמכים בבית בשפרעם.
בהקשר זה קבע בית משפט קמא כי האמור בהודעותיו של עלי מתיישב עם עדותה של עפאף לפיה אמנה לא רכשה את המקרקעין וממילא לא העבירה בהם זכויות, וכי גרסאותיהם של השניים לגבי הסכסוך המשפחתי בין אמנה לבין עלי ומשפחתו תואמות זו את זו באופן שמחזק את אמינותן.
107. כל אלו – הודעתה של נאיפה, עדותה של עפאף, והודעותיו של עלי – הובילו את בית משפט קמא לקבוע כי הוכח לפניו מעבר לספק סביר כי הסכם המכר, הסכם המתנה, ייפוי הכוח הבלתי חוזר, וההצהרה ללשכת מיסוי מקרקעין – מזויפים ולא נחתמו על ידי אמנה, אשר מעולם לא רכשה מקרקעין מאיסמעיל וממילא לא העבירה אותם לידי עלי.
108. בהמשך פנה בית משפט קמא לבחון את שאלת מעורבותו של ערטול בזיוף המסמכים. בהסתמך על גרסתו של עלי לאירועים נקבע כי ערטול – אשר הכין את המסמכים והחתים את עלי עליהם – הוא האחראי למעשי הזיוף. עוד נקבע כי ערטול הוא זה שאימת את חתימתה של אמנה כאילו זו ניתנה בפניו, וזאת למרות שמעולם לא פגש בה.