136. אף על פי כן, וכפי שארחיב ואסביר בהמשך – סבורני כי לא הוכחה כנדרש מעורבותו של ערטול בעבירת ההדחה בחקירה לפי סעיף 245(ב) לחוק העונשין, אשר יוחסה לו תחת אישום 13, וכן בעבירות של מרמה לפי סעיפים 220(4) ו-(5) לפקודת מס הכנסה ושל מסירת ידיעה בלתי נכונה במטרה להתחמק ממס, לפי סעיף 98(ג2) לחוק מיסוי מקרקעין, אשר יוחסו לו במסגרת אישום 15. אם תתקבל דעתי, נזכה את ערטול מעבירות אלה מחמת הספק.
המניע לפעולותיו של ערטול ומודעותו לקנוניה
137. מניע שעומד מאחורי מעשיו של נאשם בפלילים איננו דרוש, בדרך כלל, להוכחת אשמתו, אך הוא מהווה, במקרים רבים, עובדת רקע חשובה, עד-כדי-מרכזית, אשר מסייעת בידי בית המשפט בחקר האמת. במקרהו של ערטול, כמו במקרים רבים אחרים, מניע זה לא התברר עד הסוף. ואולם, הודעותיו של ערטול במשטרה, העובדות שבבסיס הרשעתו בעבירות נשוא אישום 23, וניסיון החיים הכללי – כל אלו מצביעים על כך שהלה פעל למען בצע כסף.
138. ערטול מפרט בחקירותיו אודות החובות הכלכליים הכבדים אליהם נקלע ועל הסתבכותו בשוק האפור, וכן שב וחוזר על דאגתו העמוקה למשפחתו ולילדיו. זאת ועוד: הרשעתו במסגרת אישום 23 בהעלמת הכנסות, אשר מתבססת על הודאתו, מתייחסת לתקופה בה נרקמה והוצאה אל הפועל המזימה הפלילית של גזל קרקעות נשוא האישומים העיקריים.
139. לראיות אלו מתווספות הצהרותיו של ערטול במסגרת הודעתיו במשטרה, לפיהן הוא חושש מהמעורבים בפרשה – ללמדך, שהלה ידע לאורך כל הדרך למי ולמה הוא נותן את שירותיו. מודעות כאמור הוכחה באופן חד-משמעי באמצעות הודעות אלה. ערטול נשאל בחקירתו על הפגישה שנערכה במשרדו של עזאם בה נכחו, בין היתר, סעידה ואחרים. פגישה זו עסקה באירועי אישום 13 ואישום 2. לדברי ערטול, נוכחותו בפגישה זו נדרשה בשל התלונה שהגישה נגדו עפאף ועל מנת להבטיח את חתימתה של אמנה על מסמכים לביטול העסקה נשוא אישום 13. בתום הפגישה, ולאחר שכלל המשתתפים עזבו את החדר, נותר ערטול ושוחח עם עזאם ביחידות. במסגרת זו – כך לפי הודעתו של ערטול במשטרה – עודד ערטול את עזאם להמשיך לפעול להוכחת זיופה של העסקה נשוא אישום 2, באומרו כי יוכל לסייע לו להוכיח כי המסמכים אכן מזויפים. בהודעתו במשטרה הוסיף ערטול והסביר כי שמע את סעידה ואחרים דנים בפעולותיהם הבלתי חוקיות ובהן זיוף מסמכים אשר אפשרו להם להשתלט על קרקעות של נוצרים קשישים (ראו: תמליל חקירתו של ערטול ב-ת/94ב, בעמ' 35-30; וכן, ת/94 בשורות 109-104, 148, 249-243). על דברים אלו חזר ערטול, בגרסה מעודנת יותר, במסגרת עדותו לפני בית משפט קמא:
"הלכנו ליעקוב עזאם למשרד, אני אחמד סעידה והיה אבו אחמד והיו עוד שניים שהיו איתנו בישיבה [...] התחילו לדבר על תביעה שלא ידעתי על מה מדובר, אחר כך הבנתי שהם מדברים על העסקה שיעקוב עזאם כנראה תבע את עאדל פלאח אני לא זוכר בדיוק מה היה שם. כשיצאו כולם אני נשארתי אחרון, ואז יעקוב עזאם שאל אותי 'מה דעתך?' ואני אמרתי לו – אל תוותר אתה בסוף תזכה. הוא אמר לי למה? ואמרתי לו תבדוק את המסמכים שיש לך. אני זוכר שאמרתי לו תהיה זהיר כי אתה לא מדבר עם סתם אנשים, אתה תבין מה שאתה רוצה, וזה מה שהיה" (ראו: עדות ערטול, עמ' 2150-2149).