168. למעלה מן הצורך אציין כי אינני סבור שמהראיות אשר הוצגו לפני בית משפט קמא היה ניתן בהכרח ללמוד על מעורבותו של ערטול בזיופו של הסכם המכר מיום 9.7.1948. יחד עם זאת, אין בכך כדי להשליך על הרשעתו באישום זה אשר נסמכה בעיקרה על זיופם של הסכם המתנה, של ייפוי הכוח הבלתי חוזר ושל ההצהרה שנמסרה לרשויות המס.
הרשעותיו של ערטול בעבירת ההדחה (אישום 13) ובעבירות ההתחמקות ממס (אישום 15)
169. בית משפט קמא הרשיע את ערטול במסגרת אישום 13 בהדחה בחקירה, עבירה לפי סעיף 245(ב) לחוק העונשין, ובמסגרת אישום 15 במרמה, עבירה לפי סעיף 220(4) ו-(5) לפקודת מס הכנסה וכן בעבירה שעניינה מסירת ידיעה לא נכונה במטרה להתחמק ממס, לפי סעיף 98(ג2) לחוק מיסוי מקרקעין. לדעתי, התשתית הראייתית שתומכת בהרשעות כאמור אינה נקיה מספקות, ועל כן אציע לזכות את ערטול, מחמת הספק, מעבירות כאמור.
170. מארג הראיות שעל בסיסן הורשע ערטול בעבירת ההדחה תחת אישום 13 כלל את השאלות שהפנה ערטול לעפאף באשר לתלונה שזו הגישה נגדו, וכן את העובדה שבמסגרת הפגישות שנערכו עם עזאם הציע ערטול סכום כסף תמורת ביטול התלונה. סבורני כי עובדות אלו אינן מוכיחות את עבירת ההדחה בחקירה שיוחסה לערטול.
171. ראשית, לא הוכח מעבר לספק סביר כי פניותיו של ערטול – בין באופן ישיר ובין באמצעות עזאם – כוונו בהכרח לביטול התלונה שהוגשה נגדו במשטרה דווקא. גרסתו של ערטול היתה ועודנה אחת: פנייתו התמקדה בתלונה שהגישה נגדו עפאף בלשכת עורכי הדין (ראו, למשל: ת/91, עמ' 10 שורה 260; ת/91 עמ' 11 שורות 287-282; ת/91 עמ' 13, שורות 348-347; ת/91 עמ' 19 שורות 537-534; ת/94, עמ' 5, שורות 118-116). אפשרות זו אינה בלתי סבירה, במיוחד לאור העובדה שערטול האמין באותה העת כי לא ניתן יהיה לקשרו לפעולות הזיוף בהיותו "רק" הגורם המייצג בעסקה. על כן קיימת אפשרות כי פניותיו של ערטול אכן כוונו נגד התלונה שהוגשה נגדו בלשכה, ולא במשטרה, וכי הוא ביקש למנוע את פתיחתו של הליך משמעתי אשר עלול להוביל לשלילת רישיונו כעורך דין. ברי הוא, כי אם כך היו הדברים, אין בהם משום הדחה בחקירה.
172. כמו כן אינני סבור כי הוכח ברף ההוכחה הנדרש כי היה זה ערטול אשר הציע את התשלום בעבור ביטול התלונה. מעדותו של עזאם עולה האפשרות כי דווקא עפאף ומשפחתה הם אלו אשר דרשו פיצוי בגין עוגמת הנפש ושכר טרחתו של עזאם, אותו הם נאלצו לשכור לטיפול בנושא (ראו: פרוטוקול הדיון מיום 25.9.2016, בעמ' 1486-1485, 1515-1514). גרסה זו עולה בקנה אחד עם זו של ערטול שהובאה בהודעותיו ובעדותו, לפיה הוא זה שסירב לדרישת התשלום שהוצגה לו (ראו, למשל: ת/91 עמ' 13, שורות 346). העובדה שתשלום כאמור לא הועבר בפועל מחזקת אף היא את גרסתו של ערטול לאירועים ומעידה על סבירותה (ראו: עדות ערטול, בעמ' 2149-2148; וכן הודעתו במשטרה בת/94ב עמ' 15). גרסה זו מתיישבת גם עם העדויות שפירטו אודות חלקו של ערטול בפגישות אלו, מהן עולה כי הוא שימש כשחקן משני (ראו: פרוטוקול הדיון מיום 25.9.2016, בעמ' 1484-1483).