173. אשמתו של ערטול בעבירות מרמה והתחמקות ממס תחת אישום 15, אף היא לא הוכחה כנדרש. הרשעתו בעבירות אלה נסמכה על הכרעת בית משפט קמא לפיה מסמכי העסקה שהוגשו לרשויות השונות דיווחו על תמורת עסקה נמוכה מזו ששולמה בפועל.
174. בהקשר זה סבורני כי אין די בהוכחה כי ערטול היה עורך הדין המייצג בעסקאות אלו, ואף לא בכך שיוכח כי היה זה הוא שערך בפועל את הסכמי המכר – זאת, כל אימת שלא הוכחה מודעותו לפערי התמורה הנטענים. בהקשר זה יש לייחס חשיבות לחלקו בעסקה כמייצג ולהניח לטובתו מחמת הספק – כל עוד לא הוכח אחרת – כי הוא לא היה מודע לקיומו של הפער, בפרט כאשר לגרסתו הוא לא ערך את ההסכם שבו עסקינן (ראו: עדות ערטול, בעמ' 2171).
175. אשר על כן, אם דעתי תישמע, נזכה את ערטול, מחמת הספק, מהרשעתו בהדחה בחקירה, עבירה לפי סעיף 245(ב) לחוק העונשין תחת אישום 13, וכן מהרשעתו במרמה לפי סעיף 220(4) ו-(5) לפקודת מס הכנסה ובעבירה שעניינה מסירת ידיעה בלתי נכונה במטרה להתחמק ממס, לפי סעיף 98(ג2) לחוק מיסוי מקרקעין תחת אישום 15.
סוף דבר – עניינו של ערטול
176. אם תישמע דעתי, נדחה את ערעורו של ערטול ונותיר על כנו את פסק דינו של בית משפט קמא בכפוף לכך שנבטל, מחמת הספק, את הרשעתו של ערטול בעבירות לפי סעיף 245(ב) לחוק העונשין תחת אישום 13, ובעבירת מרמה לפי סעיף 220(4) ו-(5) לפקודת מס הכנסה ובעבירה שעניינה מסירת ידיעה לא נכונה במטרה להתחמק ממס, לפי סעיף 98(ג2) לחוק מיסוי מקרקעין תחת אישום 15.
ערעורו של סעידה ועבירת הלבנת הון
177. חלק זה של פסק דיננו נסוב על עניינו של המערער בע"פ 8700/19 (להלן: סעידה). כפי שנזכר בפסק דינו של חברי השופט עמית, סעידה הורשע בשני אישומים שעיקרם מעשי מרמה וזיוף אשר בוצעו במטרה להשתלט על קרקעות תוך נישול בעליהן החוקיים מזכויותיהם. במסגרת אישומים אלו הורשע סעידה בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 418 לחוק העונשין; שימוש במסמך מזויף, עבירה לפי סעיף 420 לחוק העונשין; קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 415 לחוק העונשין; ניסיון קבלת דבר במרמה, עבירה לפי סעיפים 415 ו-25 לחוק העונשין; הלבנת הון, עבירה לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: עבירת הלבנת הון וחוק איסור הלבנת הון, לפי ההקשר); שיבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין; ועבירות של מסירת הצהרה לא נכונה לרשויות מיסוי מקרקעין ביודעין, עבירה לפי סעיף 98(ג) לחוק מיסוי מקרקעין. בעקבות הרשעה כאמור, השית בית משפט קמא על סעידה עונשים שכללו: עשרים וארבעה חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו; קנס כספי בסך 60,000 ₪ או 6 חודשי מאסר תמורתו, שירוצו במצטבר לכל עונש אחר; שניים-עשר חודשי מאסר על-תנאי, למשך שלוש שנים לבל יעבור עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, זיוף, שימוש במסמך מזויף והלבנת הון; וכן פיצוי בסך 180,000 ₪ לנפגע העבירה (וראו פסקאות 32-31 לפסק דינו של השופט עמית).