182. בהמשך לכך, יזמו המעורבים הגשת תובענה לפסק דין הצהרתי ביחס למקרקעין, וזאת בהסתמך על ייפויי הכוח המזויפים. תביעה כאמור התקבלה בהעדר הגנה, וזאת לאור המצג שהוצג לפני בית המשפט כי למנוחה תוריא לא היו כל יורשים. על סמך פסק הדין ההצהרתי, פנו המעורבים בפרשה ללשכת רישום המקרקעין וביקשו את העברת רישום הבעלות במקרקעין על שמו של וליד. בהמשך לכך, העביר מוראד לסעידה, ולגורמים הקשורים לסעידה, את יתרת התשלום בגין הקרקע.
183. בסמוך לכך, גילו יורשי המנוחה, חאלד יונס ואחיו, על רישום הערת האזהרה, ובהמשך גם על פסק הדין שניתן בהעדר הגנה. בעקבות כך, הגישו יורשי המנוחה בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין והחלו לפעול לביטולו.
184. עד כאן האישום הרלבנטי לענייננו.
קביעותיו של בית משפט קמא ביחס לסעידה
185. ממכלול הראיות והעדויות שהובאו לפניו, קבע בית משפט קמא כי הוכח מעל לספק סביר שסעידה הוא זה שאיתר את המקרקעין אשר היו רשומים על שם המנוחה תוריא, החליט להשתלט עליהם שלא כדין וגייס לצורך כך את פארוק ואת וליד. עוד נקבע כי הוכח שסעידה זייף, בעצמו או באמצעות אחרים, את ייפויי הכוח, וזאת בכוונה לגזול את קרקעות המנוחה תוריא. לשם כך נשכרו שירותיו של הנאשם 2, עו"ד שפריר, אשר התבקש לקדם את הקנוניה במישור המשפטי, תוך שימוש במסמכים המזויפים, אל מול הרשויות השונות, לרבות הגשת התביעה להכרזה על זכויותיו של וליד במקרקעין. נקבע כי סעידה הוא זה שביקש מעו"ד שפריר לפעול לרישום הערת האזהרה על המקרקעין לטובת פאטמה, וכי בהמשך סעידה פעל – ביחד עם נאשמים נוספים – למכירת חלק מהמקרקעין למוראד ולביצוע העברות נוספות של חלקים מהמקרקעין, תוך הגשת דיווחים כוזבים בנושא לרשויות מיסוי מקרקעין. בעניין זה הודגש כי את פעולות אלו ביצע סעידה על סמך ייפויי הכוח המזויפים, בצוותא חדא עם וליד ופארוק, במטרה להוציא את הקנוניה שרקמו ביניהם מן הכוח אל הפועל.
186. נקבע כי המעורבים בפרשה הסכימו כי סעידה יפיק מהקנוניה טובת ההנאה בשווי של 6 דונמים מהמקרקעין, על דרך מכירתם לצד שלישי תמים. לשם כך, יזם סעידה עסקה שבסופה מכר 5 דונמים מן המקרקעין למוראד תמורת 360,000 ₪. עוד נקבע כי חתימתו של וליד על הסכם המכר היא פורמלית בלבד, שעה שמבחינה מהותית היה זה סעידה – ולא אחר – שעמד מאחורי העסקה, ושקיבל לכיסו את תמורתה. חיזוקים לקביעה זו מצא בית משפט קמא בעדותו של מוראד, ובהם: פנייתו של מוראד אל סעידה בבקשה להשיב אליו את הכספים ששילם וסירובו העיקש של סעידה לעשות כן, אשר מעידים שכספים אלו אכן הגיעו לכיסו. בית משפט קמא נתן אמון מלא בעדותו של מוראד, ומצא כי יש בה כדי לחזק את עדותו של פארוק באופן שמוכיח, מעבר לספק סביר, כי סעידה היה שותף פעיל ומרכזי במעשי המרמה.