30. מכל מקום, יש הצדקה להבחנה בין סכסוך הנוגע למערכות יחסים אישיות ואינטימיות בתוך המשפחה, כגון ענייני משמורת, הסדרי שהות, חיים משותפים וכיוצא באלו – אשר בנוגע אליו ניתן משקל רב לשמירה על צנעת הפרט, לבין סכסוך שהוא בעיקרו כספי (ראו: עניין מוזס, בעמ' 601-600; שאול שוחט ודוד שאוה סדר הדין בבית המשפט לענייני משפחה 389-388 (2009)).
קבלת מידע על תיק בית משפט לענייני משפחה המתנהל בדלתיים סגורות: המסגרת הדיונית של ההליך
31. הנדבך השני לדיון הוא היקף סמכותו של בית המשפט שדן בהליך מסוים בדלתיים סגורות להחליט האם להתיר לאדם שלא היה צד לאותו הליך לעיין בתיק. סמכות זו מוסדרת בתקנה 4(א) לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג-2003 (להלן: תקנות עיון בתיקים), המורה כי:
"כל אדם רשאי לבקש מבית המשפט לעיין בתיק בית משפט (להלן – בקשת עיון), ובלבד שהעיון בו אינו אסור על פי דין".
32. חשוב להטעים, כי עצם ניהולו של תיק בדלתיים סגורות אינו שקול לקביעה שחל "איסור על פי דין" לעיין בו (ראו: בג"ץ 5699/07 יועז נ' היועץ המשפטי לממשלה, [פורסם בנבו] פסקה 4 (23.4.2009); רע"א 6659/20 פלונית נ' פלונית, [פורסם בנבו] פסקה 12 (28.10.2020); רע"א 4890/20 סביטקין נ' תה ויסוצקי (ישראל) בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 8 (3.1.2021); רע"א 7197/20 קוסט פורר גבאי את קסירר רו"ח נ' נס, [פורסם בנבו] פסקה 12 (10.2.2021)). על כן, כל בקשה צריכה להיבחן לגופה.
33. זה המקום לציין שלעתים נוצר "תחום חפיפה" מסוים בין הסוגיה של עיון בתיק שהתנהל בדלתיים סגורות לבין הסוגיה של פרסום מידע מתוך הליך שהתנהל בדלתיים סגורות, שמוסדרת בסעיף 70(א) לחוק בתי המשפט (ושגם על-פיו סמכות ההחלטה מסורה לבית המשפט שדן בתיק). חפיפה זו נוצרת בנסיבות שבהן המבקש מעוניין לעיין בתיק על מנת לפרסם מסמכים או פרטים שאליהם ייחשף. אולם, לא כך בענייננו, כאשר המבקשת מעוניינת לעיין בתיק על מנת לעשות שימוש מוגבל במסמך מתוכו במסגרת הליך אחר שמתנהל אף הוא בדלתיים סגורות.
קבלת מידע על תיק בית משפט לענייני משפחה המתנהל בדלתיים סגורות: שיקול דעת
34. כל אימת שמוגשת בקשה כזו יש לערוך איזון השוקל את הזכות לפרטיות של בעלי הדין ולאזנה אל מול התועלת שעשויה לצמוח למבקש העיון כתוצאה מחשיפת המידע המבוקש. כך באופן כללי וכך גם במקרה שבו מעוניין אדם לקבל מידע על הליך משפטי שהתקיים בבית המשפט לענייני משפחה ומי מבני משפחתו היה צד לו, על אף שהוא עצמו לא היה צד לאותו הליך. הדעת נותנת כי במקרה כזה יינתן משקל לצורך של המבקש במידע לשם הגנה על זכויותיו. כך, קשה לקבל מצב שבו הכלל הדיוני בדבר סגירת דלתיים יחסום בפני בן המשפחה את האפשרות לקבל מידע חיוני באשר למצבת נכסי המשפחה, ככל שיש לכך השלכה ישירה על זכויותיו הכלכליות שלו עצמו. מסקנה זו מתבקשת על-פי הגיונם של דברים, הולמת את תכלית החוק ונתמכת בהיקש מהחריג של פתיחת הדלתיים בדיון בענייני ירושה.
35. למעשה, ניתן לומר, כי על דרך הכלל, כאשר מוגשת בקשה לקבל מידע מתוך תיק בית משפט מהליך שנוהל בדלתיים סגורות, יהיה על המבקש להצביע על הנימוק המצדיק לקבלה, ואילו בית המשפט שידון בה יצטרך לשקול את האיזון המתאים בין זכויותיו של המבקש לבין משקלה של הפגיעה בפרטיותם של הצדדים להליך. ככל שבית המשפט ישתכנע שיש הצדקה מספקת לכך, לאחר שיקבל את עמדת הצדדים להליך במידת הצורך, יהא עליו ליתן למבקש המידע את הסעד המבוקש (היתר עיון בתיק או הסרת איסור הפרסום או חלקו, לפי העניין).
36. במקרה זה התנהל ההליך בין המשיב לאביו בדלתיים סגורות. המבקשים נהגו אפוא נכונה כאשר פנו לבית המשפט לענייני משפחה בו התנהל התיק בבקשה לעיין בו (אם כי המבקשים פנו קודם לערכאת הערעור, ורק לאחר מכן לערכאה הדיונית, ובכך הפכו את הסדר הדיוני הראוי). יחד עם זאת, הבקשה הייתה צריכה להיות מוגשת כשהיא מנומקת, תוך התייחסות לאינטרסים שאותם היא נועדה לשרת. על המבקשים מוטל היה להבהיר מדוע העיון נדרש לצורך הוכחת זכויותיה הקנייניות הנטענות של המבקשת במשק, וכיצד המסמכים מתיק בית המשפט עשויים היו להועיל לצורך ניהול תביעתם בהליך הנוכחי. זאת לא עשו המבקשים, ועל כן ניתן להבין את החלטותיהן של הערכאות השונות שדחו את בקשתם. לו היו המבקשים מבהירים את הצורך ההכרחי שלהם בעיון בתיק, ואת הקשר בין שני ההליכים, ניתן היה לשקול ולאזן בין השיקולים השונים הצריכים לעניין – הגנה על פרטיות המשיב מזה, ותרומתו הפוטנציאלית של העיון בתיק לצורך ביסוס תביעתם מזה.
קבילות מסמך מתוך תיק בית משפט שהתנהל בדלתיים סגורות כראיה בהליך משפטי אחר
37. הנדבך השלישי והאחרון לדיון נוגע לשימוש במסמך מתוך הליך משפטי שנוהל בדלתיים סגורות כראיה בהליך משפטי אחר (או, כפי שנעשה במקרה זה, צירוף המסמך כנספח לכתב התביעה).
38. הצדדים טענו בעניין זה – לכה ולכה – תוך התמקדות בסעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות, שכותרתו היא "חומר פסול לראיה". וכך הוא מורה:
"חומר שהושג תוך פגיעה בפרטיות יהיה פסול לשמש ראיה בבית משפט, ללא הסכמת הנפגע, זולת אם בית המשפט התיר מטעמים שיירשמו להשתמש בחומר, או אם היו לפוגע, שהיה צד להליך, הגנה או פטור לפי חוק זה".
39. יישומו של סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות מעורר שאלות מורכבות של איזונים בין הזכות לפרטיות לבין האינטרס להגיע לחקר האמת בהליך המשפטי, בין היתר באמצעות הצגת תשתית עובדתית שלמה ככל הניתן (ראו למשל: בע"ם 3542/04 פלוני נ' פלונית, [פורסם בנבו] פסקאות 10-8 (20.6.2005); רע"א 7828/17 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' פלוני, [פורסם בנבו] פסקה 28 (9.1.2018)). אולם, בענייננו, איני סבורה כי יש להידרש לסוגיה זו לעומקה, לנוכח התנהלותם הדיונית של המבקשים בהליך, שאין להשלים עמה. משבקשות העיון שהגישו לערכאות השונות נדחו, המבקשים החלו לתור אחר חלופות אחרות, בין בערוץ המשפטי ובין בערוץ הלבר-משפטי, מבלי למצות את ההליך. לעניין זה, חשוב להדגיש כי מקורה של הבקשה שבפני אינו בבקשת רשות ערעור על ההחלטות שדחו את בקשותיהם לעיון בתיק, ולכך כמובן נודעת משמעות לגבי הסעד שנתבקש במסגרתה. בשלב דחיית בקשותיהם, לא רק שהמבקשים בחרו שלא להגיש בקשת רשות ערעור על כך, אלא הם החלו ללכת בדרכי עקלתון לא מתאימות – לפנות לבית המשפט לענייני משפחה שדן בהליך החדש, ואף לפעול בדרך של "עשיית דין עצמית", כמתואר לעיל.
40. חשוב להבהיר: העובדה שבת הזוג החזיקה בעותק של פרוטוקול הדיון הקודם, לא נתנה בידה רשות לעשות בו שימוש, בין השאר על דרך מסירתו לצדדים שלישיים, ובכלל זה למבקשים. היותם של המבקשים קרובי משפחה של בת הזוג, אינה סוללת עבורם את הדרך לקבל ממנה מסמכים מתוך תיק בית משפט שהתנהל בדלתיים סגורות, שכן אפשר להעלות על הדעת מצבים שבהם התדיינות בתחום דיני המשפחה חושפת עניינים אישיים שהצדדים לדיון אינם נכונים ואינם חייבים לגלות לקרובי משפחתם.
41. מבחינה זו, ניסיונם המקורי של המבקשים לקבל היתר לעיון בפרוטוקול מההליך הקודם באמצעות פנייה לבית המשפט שבו הוא נדון היה לכאורה הדרך הנכונה לילך בה. משנדחו, על המבקשים היה לבחור בדרך המלך של הגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה הדוחה את בקשתם לעיין בתיק, או לחלופין לבקש את המסמך במסגרת הליך גילוי מסמכים (ראו: רע"א 4781/12 י.מ. עיני קונדיטוריה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 11 וההפניות שם (6.3.2013); רע"א 7440/14 חברת דואר ישראל בע"מ נ' לבנשטיין, [פורסם בנבו] פסקה 7 (23.11.2014); יצחק עמית חסיונות ואינטרסים מוגנים – הליכי גילוי במשפט האזרחי והפלילי 68-59 (עתיד להתפרסם, 2021)), ולא לסטות לדרכים עקלקלות של השגת המסמך בדרך לא דרך. עם התנהגות דיונית פסולה זו אין להשלים, ומטעם זה אין לקבל בשלב זה את בקשתם.
סיכום
42. אשר על כן, דין הבקשה להידחות. אכן, הבקשה מעוררת שאלות עקרוניות, אך בסופו של דבר שיקול עקרוני מאין כמותו שוקל כנגד קבלתה – הפסול שבצירוף מסמך מתיק בית משפט בהליך אחר שנוהל בדלתיים סגורות, שהושג בדרך לא דרך, ומבלי שניתנה רשות לכך. אכן, לפי סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות אפשר בהקשרים מסוימים להכשיר ראייה שהושגה תוך פגיעה בפרטיות. אולם, צירוף הפרוטוקול במקרה זה לא פגע רק בפרטיות, אלא בעיקרון עצמאי חשוב נוסף – ההגנה על האיסור לחשוף עניין מדיון שהתקיים בדלתיים סגורות במתכונת של עשיית דין עצמית. על כך יש להוסיף כי שיקול דיוני תומך אף הוא בדחיית הבקשה, משזו הוגשה ב"מסלול עוקף" כבקשת רשות ערעור על דחיית החלטה להוציא את המסמך השנוי במחלוקת מתיק בית המשפט, ולא כבקשת רשות ערעור על ההחלטה שלא להתיר עיון בתיק.