בבית המשפט העליון
בע"ם 8958/20
לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקשים: 1. פלוני
2. פלונית
נ ג ד
המשיב: פלוני
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 23.11.2020 ברמ"ש 16727-09-20 שניתנה על-ידי השופטת ו' פלאוט
בשם המבקשים: עו"ד אלי גרונדשטיין
בשם המשיב: עו"ד רועי סידי
החלטה
1. האם זכאי אדם לעיין בתיק שהתנהל בדלתיים סגורות בבית המשפט לענייני משפחה, בנסיבות שבהן הצדדים לו הם בני משפחתו והדיון נוגע – ולו בעקיפין –לזכויותיו הקנייניות? כמו כן, האם הוא רשאי לעשות שימוש במסמך מתוך התיק אשר הגיע לידיו באמצעות אחד הצדדים במסגרת הליך משפטי אחר המתנהל בבית המשפט לענייני משפחה, אף הוא בדלתיים סגורות? שאלות אלו מתעוררות במסגרת בקשת רשות הערעור שבפני.
2. זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 23.11.2020 (רמ"ש 16727-09-20, השופטת ו' פלאוט). בית המשפט המחוזי דחה בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה מיום 15.7.2020 (תמ"ש 40211-07-18, השופטת נ' גדיש).
עיקרי העובדות וההליכים הקודמים
3. הסכסוך העומד ביסוד הבקשה דנן נסב על משק במושב (להלן: המשק), והוא ניטש בעיקרו בין שניים מילדיו של מי שהיה בעל הזכויות במשק ונפטר בינתיים (להלן בהתאמה: האחים ו-האב) – המבקשת 1 (להלן: המבקשת) והמשיב. המבקש 2 (להלן: המבקש) הוא בנה של המבקשת.
4. לאחר מותו של האב מכר המשיב את המשק לצד שלישי, ובחודש יולי 2018 המבקשים הגישו נגדו תביעה לבית המשפט לענייני משפחה שבה עתרו לביטול הסכם המכר, ולחלופין לקבלת מחצית מכספי התמורה שהתקבלו מהמכירה – כ-2,500,000 שקלים.
5. ברקע הדברים נמצא הליך משפטי קודם שהתנהל בין האב לבין המשיב בבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (תמ"ש 11040-07) [פורסם בנבו] (להלן: ההליך הקודם), ונסב על סוגיית זכויותיו של המשיב במשק. בהליך זה תבע המשיב לקבל מעמד של "בן ממשיך" במשק, וצוינו בו כנתבעים האב, וכן מינהל מקרקעי ישראל (כשמו של מוסד זה באותה עת) והמושב. המבקשת עצמה לא הייתה צד לאותו הליך. באותה עת התגוררה עם האב במשק בת זוג חדשה (להלן: בת הזוג), והאב היה מעוניין בכך שזכויותיו במשק יועברו לידיה. ביום 1.9.2013 קיבל בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (השופטת א' שטיין) את התביעה והכריז על המשיב כ"בן ממשיך", לאחר שקבע כי האב לא יכול לחזור בו מהתחייבויותיו להעביר את זכויותיו במשק לידי המשיב.
6. במסגרת פסק הדין בהליך הקודם תוארה מערכת מסועפת של הסכמים בין האב, אשתו המנוחה, וילדיהם – האחים. עוד תואר כי לטענת האב – הנתבע באותו הליך – מאחר שהמבקשת הייתה בעלים של נחלה אחרת באותו מושב, לא ניתן היה להכיר בה כ"בת ממשיכה", ועל כן היא הסכימה להעביר את זכויותיה למשיב (כאמור בפסקה 28 לפסק הדין בהליך הקודם).
7. ביום 27.4.2014 נמחק ערעור שהגיש עיזבון האב (באמצעות בת הזוג) על פסק הדין מחוסר מעש.
8. ביום 23.7.2018 הגישו המבקשים תביעה נגד המשיב לבית המשפט לענייני משפחה, שבה עתרו כאמור לביטול ההסכם למכירת הזכויות במשק, ולחלופין לקבלת מחצית מכספי התמורה בעד המכירה. בבסיס התביעה עומדת טענת המבקשים לפיה בהסכם בכתב מיום 11.8.1996 בינו לבין המבקשת, הצהיר המשיב כי ידוע לו שביום 7.7.1987 המבקשת רכשה מאביהם את הזכויות במשק, לאחר ששילמה את חובותיו, ולאחר מכן העבירה אותן למשיב, כנגד התחייבותו להעביר מחצית מהזכויות במשק למבקש, אחיינו, ואת המחצית האחרת לבתו שלו. המשיב טען, בכתב ההגנה שהוגש מטעמו, כי בשעה שחתם על ההסכם האמור לא היו ידועות לו העובדות כהווייתן והוא הוטעה לחשוב שלמבקשת זכויות במשק. כמו כן, הוא טען כי גרסת המבקשת לפיה שילמה את חובות האב אינה נתמכת בראיה כלשהיא.
9. המבקשים ביקשו להוכיח את טענתם לפיה המשיב היה מודע לכך שהמבקשת שילמה את חובות האב במשק וכתוצאה מכך קיבלה את הזכויות בו, בהתבסס על דברים שאמר המשיב בחקירתו הנגדית בבית המשפט בהליך הקודם, מיום 7.9.2009 (להלן: פרוטוקול החקירה הנגדית או הפרוטוקול). יצוין כבר עתה, כי לטענת המבקשים, מהפרוטוקול האמור ניתן ללמוד כי המשיב נטל על עצמו התחייבות להעביר לידיהם את מחצית התמורה שהתקבלה בעד המשק. לכן, לשיטתם, נודעת לפרוטוקול משמעות מכרעת להוכחת תביעתם בהליך הנוכחי. לצורך כך, ומאחר שלא היתה צד להליך הקודם, הגישה המבקשת, ביום 7.8.2018 בקשה לעיין בתיק בית המשפט המחוזי שבו התנהל הערעור בהליך הקודם. ביום 9.8.2018 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה (עמ"ש 48073-10-13, השופטת פלאוט) והתייחס בהקשר זה לכך שהמבקשת לא הייתה צד לתיק, אשר התנהל בדלתיים סגורות. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר וכי העובדות הנטענות בה לא היו ברורות כל צורכן.
10. בו ביום הגישה המבקשת בקשה זהה לבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון, בו התנהל כאמור ההליך הקודם בערכאה ראשונה. גם הפעם נדחתה הבקשה, לאחר שבית המשפט לענייני משפחה (השופטת שטיין) קבע בהחלטתו מיום 25.9.2018, כי הבקשה אינה מנומקת והוגשה ללא תצהיר לתמיכה באמור בה. לבסוף, בית המשפט לענייני משפחה קבע כי:
"המחלוקת היתה בין האב לבן בלבד ופסק הדין התייחס אליהם בלבד. באם קיים הליך אחר ניתן לברר במסגרתו את הטעון בירור בין הצדדים הישירים".
11. בהמשך נדחו בקשות נוספות שהגיש בא-כוח המבקשים לבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון, לפתוח עבורו גישה לעיון בתיק במערכת נט-המשפט, מן הטעם שהמבקשים לא היו צד להליך הקודם (החלטות מיום 15.4.2019 ומיום 10.6.2019).
12. המבקשים לא אמרו נואש והגישו בקשה לעיין בתיק בהליך הקודם לבית המשפט לענייני משפחה שבו מתברר עניינם הנוכחי (בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה). ביום 17.12.2018 דחה בית המשפט לענייני משפחה (השופטת גדיש) את הבקשה, לאחר שקבע כי היא אינה נתמכת בתצהיר. עוד נקבע בהחלטה כך:
"לא ברור מהבקשה איזה עניין יש למבקשת בקבלת מסמכים מההליך שהתנהל בין אביה לבין אחיה. ככל שלטענת המבקשת נערכו הסכמים בינה לבין אביה המנוח, הרי שאלו אמורים להימצא בידיה וחובת ההוכחה הן ביחס לקיומם והן באשר למשמעותם מוטלת עליה. מקובלת עליי בעניין זה טענת המשיבים [המשיב, רשות מקרקעי ישראל והמושב – ד' ב' א'] כי ניסיון המבקשים מהווה משום ניסיון לדלות ולמצוא אסמכתאות לבירור תביעתה".
13. המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי (רמ"ש 9051-01-19, השופטת פלאוט), וזה דחה אותה בהחלטתו מיום 11.3.2019, לאחר שקבע כי מדובר בהחלטה שעניינה סדרי דין, אשר אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בה. עוד צוין כי היה מצופה מהמבקשת להגיש מחדש את בקשתה לעיון בתיק כשהיא נתמכת בתצהיר, חלף הגשת הבקשה לרשות ערעור, בפרט כאשר טענותיה בבקשה לעיין בתיק הן בעלות אופי עובדתי.
14. בסופו של דבר, המבקשים לא התמידו בהליכים הנוגעים לעיון בתיק לאחר שהצליחו לקבל עותק מפרוטוקול החקירה הנגדית מבת הזוג.
15. ביום 18.8.2019 הגישו המבקשים לבית המשפט לענייני משפחה בקשה לתיקון כתב התביעה, שאליה צירפו את כתב התביעה המתוקן על נספחיו, ובהם פרוטוקול החקירה הנגדית.
16. ביום 22.8.2019 קבע בית המשפט לענייני משפחה כי לא תותר הגשת כתב תביעה מתוקן עד להכרעה בבקשה לתיקון כתב התביעה.
17. בהחלטתו מיום 23.10.2019 קיבל בית המשפט לענייני משפחה את הבקשה והתיר למבקשים להגיש את כתב התביעה המתוקן, בעיקר משום שהתברר כי הזכויות במשק נמכרו לצד שלישי רק לאחר הגשת התביעה. ביום 27.10.2019 הוגש כתב התביעה המתוקן.
18. ביום 12.7.2020, למעלה משמונה חודשים לאחר מכן, ולאחר הגשת תצהירי עדות ראשית, הגיש המשיב בקשה להורות על הוצאת פרוטוקול החקירה הנגדית מתיק בית המשפט, ולמחוק כל התייחסות אליו בכתב התביעה המתוקן ובתצהירי המבקשים. זאת, לטענתו, משום שהמסמך הושג שלא כדין ותוך פגיעה בפרטיותו.
19. ביום 15.7.2020 בית המשפט לענייני משפחה נעתר לבקשה והורה על הוצאת פרוטוקול החקירה הנגדית מתיק בית המשפט ועל מחיקת כל התייחסות אליו. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי המסמך צורף בניגוד להחלטותיו, כי הוא מהווה חלק מדיון שנערך בתיק אחר שנוהל בדלתיים סגורות, וכי אף הבקשה לעיון בתיק ההליך הקודם נדחתה. כן צוין כי למבקשים ניתנה רשות להגיש כתב תביעה מתוקן, אך זו לא כללה אפשרות להוסיף מסמכים נוספים מבלי לאפשר למשיב להתנגד לכך.
20. המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, וטענו כי מדובר בסכסוך אחד במקורו וכי המבקשת לא ידעה על ההליך הקודם בזמן אמת, ועל כן יש לה זכות לעיין בתיק. מנגד, המשיב טען כי ההליך הקודם נגע רק לו ולאב ואינו רלוונטי למבקשים. המשיב הוסיף וטען כי זכותו לפרטיות מצדיקה את ההחלטה שלא לאפשר למבקשת את העיון בתיק, וממילא אין הצדקה כי תעשה שימוש במסמכים מתוכו.
21. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בקבעו כי מדובר בהחלטה דיונית בדבר גילוי מסמך ספציפי שאין מקום כי ערכאת הערעור תתערב בה. עוד נקבע, כי המבקשים עשו דין לעצמם ופעלו בניגוד להחלטות שנתן בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט המחוזי ציין כי כפי שעולה מההחלטות שניתנו, המבקשים לא היו צד לדיון בהליך הקודם ועל כן הם אינם זכאים לעיין בפרוטוקול מפאת חיסיונו של ההליך. בית המשפט המחוזי ציין עוד כי כבר מהטעם שלא הוגשו בקשות רשות ערעור על ההחלטות הקודמות שלא להתיר עיון בתיק בהליך הקודם, היה מקום לקבל את בקשת המשיב להוצאתו של פרוטוקול החקירה הנגדית מתיק בית המשפט, שכן ההחלטות האמורות הפכו חלוטות. לבסוף ציין בית המשפט המחוזי כי המבקשת איננה יורשת של האב ועל כן אין היא רשאית לעיין בתיק שניהל האב בחייו. לבסוף צוין, שההליך הנוכחי, להבדיל מאשר ההליך הקודם, אינו עוסק בשאלת מעמדו של המשיב כ"בן ממשיך" אלא בתוקפו של חוזה שנערך בין המבקשת והמשיב בשנת 1996, כך שלכאורה אין קשר בין ההליכים, ודי בכך שפסק הדין שניתן בהליך הקודם צורף להליך הנוכחי.
טענות הצדדים בבקשת רשות הערעור
22. בקשת רשות הערעור דנן נסבה על החלטתו של בית המשפט המחוזי. המבקשים טוענים כי החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה אינה מנומקת כדבעי ואף סותרת את החלטתו הקודמת שהתירה להם להגיש כתב תביעה מתוקן ללא סייג. לשיטת המבקשים, שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי מן הדחיות של בקשות העיון בתיק בית המשפט בהליך הקודם נובע גם איסור צירופו של פרוטוקול החקירה הנגדית לכתב התביעה המתוקן – שאותו השיגו המבקשים מבת הזוג. עוד נטען כי חשיבות תוכנו של פרוטוקול החקירה הנגדית לא נדונה לגופה. בהקשר זה מדגישים המבקשים כי ההליך הנוכחי בבית המשפט לענייני משפחה עוסק בסכסוך בין בני משפחה אחת, בנוגע לאותו נכס, ובנסיבות אלה, יש לדחות את טענות המשיב בדבר הפגיעה בפרטיותו. המבקשים טוענים לבסוף כי הבקשה מעוררת שאלה עקרונית שעניינה האיזון בין הכלל של סגירת דלתיים בבית המשפט לענייני משפחה לבין חשיבותו של חקר האמת, וכי דחייתה תגרום להם עיוות דין.
23. בהחלטתי מיום 11.1.2021 הוריתי על הגשת תשובת המשיב לבקשה, אשר תכלול בין השאר התייחסות לשאלה של תחולת החיסיון בהליך שמתנהל בבית המשפט לענייני משפחה כלפי קרובי משפחה שעניינם נדון או נזכר בו.
24. ביום 18.1.2021 הגיש המשיב את תשובתו לבקשה. לטענת המשיב, יש לדחות את הבקשה מאחר שהיא אינה מעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, ובשים לב לכך שההחלטות מושא הבקשה הן החלטות דיוניות שערכאת הערעור ממעטת להתערב בהן. המשיב טוען כי ככל שלמבקשים היו השגות בנוגע להחלטות שדחו את בקשותיהם לעיון בתיק בית המשפט בהליך הקודם, היה עליהם להגיש בקשות מתאימות לבית משפט זה קודם שאותן החלטות הפכו חלוטות. יתרה מכך, לשיטת המשיב, למבקשים אין כל זיקה להליך הקודם ולכן אין עילה לדון, במסגרת בקשה זו, בשאלת תחולת חיסיון ההליך בבית המשפט לענייני משפחה כלפי בני משפחה של הצדדים המתדיינים.
25. יתר על כן, המשיב טוען כי יש לדחות את הבקשה גם לגופה. ראשית, נטען כי פרוטוקול החקירה הנגדית מההליך הקודם, שהתנהל בדלתיים סגורות, הושג שלא כדין וצורף על ידי המבקשים תוך פגיעה בפרטיותו, ומטעם זה אין לעשות בו שימוש כראיה בבית משפט, בהתאם להוראת סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן: חוק הגנת הפרטיות). בהקשר זה נטען כי בקבעו את הכלל לפיו הדיונים בבית המשפט לענייני משפחה יתנהלו בדלתיים סגורות, שיווה המחוקק לנגד עיניו את הצורך לאפשר לצדדים המתדיינים להעיד בפתיחות גם בעניינים משפחתיים רגישים ביותר, על מנת להבטיח שהדברים ייוותרו בין כתלי בית המשפט בלבד. שנית, נטען כי העובדה ששמו של אדם מוזכר בהליך שמתנהל בדלתיים סגורות אינה מקנה לו זכות לעיין בכתבי הטענות ובהחלטות מאותו הליך. זאת ועוד, לטענת המשיב המבקשת ידעה בזמן אמת על ההליך הקודם, שנוהל לטענתו על-פני כעשור, ובחרה במודע שלא לבקש להצטרף אליו כבעלת דין ולא העלתה כל טענה לפיה אותו הליך משליך על זכויותיה במשק. בנסיבות אלה, כך נטען, אין להתיר לה לעשות שימוש כעת במסמכים מתוך תיק בית המשפט באותו הליך. שלישית, המשיב טוען כי הפרוטוקול מושא הבקשה נעדר רלוונטיות ביחס להליך המתנהל כיום בין הצדדים. לשיטת המשיב, ההליך הקודם נגע לטענות המשיב בעניין היותו "בן ממשיך" במשק – הא ותו לא, כך שלא נבחנו במסגרתו זכויות המבקשים. כן נטען כי ממילא המבקשת לא הייתה יכולה ליהנות מזכויות של "בת ממשיכה" מאחר שבבעלותה היה נכס נוסף במושב. לבסוף, לשיטת המשיב, את טענת המבקשת לפיה שילמה את חובות המשק עליה להוכיח "באמצעות צירוף אסמכתאות מתאימות כדין", להבדיל מהפרוטוקול הנדון.
דיון והכרעה
26. הבקשה שבפני כרוכה בשאלות עקרוניות וחשובות הנוגעות לגבולות הכלל של סגירת דלתיים בבית המשפט לענייני משפחה, אך המסגרת המתאימה לדיון בהן אינה ההליך הנוכחי. על כן, בסופו של דבר מצאתי לדחות את הבקשה. ואולם, החלטתי זו אינה סותמת את הגולל על האפשרות שהמבקשים יחזרו ויעלו את טענותיהם להתיר להם לעיין בפרוטוקול החקירה הנגדית, כמו גם בחומרים נוספים מתוך תיק בית המשפט בהליך הקודם, במסגרת הליך מתאים. הכל – כמפורט להלן.
היעדר הפומביות של הדיונים בבית המשפט לענייני משפחה
27. הנדבך הראשון לדיון במקרה שבפנינו הוא ההכרה בכך שהיעדר פומביות הדיונים בבית המשפט לענייני משפחה הוא החריג לכלל הרגיל של דיון בדלתיים פתוחות, המבטא את עקרון היסוד של פומביות הדיון, ומעוגן בסעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה ובסעיף 68(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט או החוק).
28. כאמור, כחריג לכלל, סעיף 68(ה)(1) לחוק בתי המשפט קובע כי הדיונים בבית המשפט לענייני משפחה יתקיימו בדלתיים סגורות. בבסיסו של כלל זה מונחים טעמים הנוגעים להגנה על פרטיותם של הצדדים (ראו: רע"א 3007/02 יצחק נ' מוזס, פ"ד נו(6) 592, 597 (2002) (להלן: עניין מוזס); בע"ם 1115/10 צ'רנינסקי נ' צ'רנינסקי אדלר, [פורסם בנבו] פסקאות 13-12 (15.3.2010)). לצד זאת, סעיף 68(ה)(1) לחוק מוסיף ומונה שלושה חריגים לחריג, אשר בהתקיימם יתנהלו הדיונים בבית המשפט לענייני משפחה בדלתיים פתוחות: תובענות לפי חוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק הירושה), שעילתן אינה סכסוך בתוך המשפחה; תובענות לפי חוק השמות, התשט"ו-1956; וכן תובענות לפי חוק קביעת גיל, התשכ"ד-1963. כפי שניתן להיווכח, הצד המשותף לקטגוריות אלה הוא ההשלכות שיש להן על צדדים שלישיים. לצד זאת, הסעיף מקנה שיקול דעת לבית המשפט להורות כי גם במקרים אחרים הדיון יתקיים, כולו או מקצתו, בפומבי.
29. מתוך החריגים שצוינו, יש בהקשר הנוכחי רלוונטיות מיוחדת לזה שעניינו התדיינות בענייני ירושה. אכן, חריג זה לא חל בענייננו מבחינה פורמאלית, ולו מאחר שהסכסוך בין האב לבן לא נפל לגדרו של חוק הירושה. אולם, זהו סכסוך שנסב על מאטריה קרובה לתחום הירושה – קביעת "בן ממשיך" למשק. העברה ל"בן ממשיך" היא העברה בין-דורית שמשמשת במידה רבה תחליף למסלול של דיני ירושה. ניתן להבין שסכסוך הנוגע לקניינו של אדם שנפטר עשוי להיות בעל השלכות על צדדים שלישיים, ובנסיבות אלה השיקול של הגנה על פרטיות נחלש.