33. בית המשפט הזכיר בפרשת ברנובסקי, את מאמרו של קריב, שבו הוצע לראות בבעלי המניות הנותרים, שלא מכרו את מניותיהם לחברה, כאילו קיבלו מהחברה דיבידנד רעיוני, ובכספי הדיבידנד "רכשו" את מניותיו של בעל המניות המוכר. כפי שצוטט בפרשת ברנובסקי מהמאמר-
"... רכישת המניות היא, על פי הוראות חוק החברות, חלוקה של דיבידנד. בעל המניות המוכר... לא קיבל דיבידנד, מאחר שהתשלום שקיבל הוא... רווח הון. מכאן, שבעלי המניות הנותרים הם שקיבלו את הדיבידנד באופן "רעיוני": החברה חילקה להם דיבידנד ושילמה אותו בעבורם לבעל המניות המוכר תמורת מניותיו. אם לא תאמר כן, נעמוד בפני מצב בו יצאו רווחים מידי החברה מבלי שישולם עליהם כלל מס הכנסה. אמנם, במבט ראשון, תוצאה זו אולי אינה מתיישבת עם הגיון הדברים, שהרי בעלי המניות שלא מכרו את מניותיהם, לא עשו כל עסקה ולא קיבלו כל תשלום ואפילו, אולי, לא התעשרו (כזכור, שיעור אחזקתם אמנם גדל, אך שווי החברה פחת בסכום שהוצא לרכישה העצמית). אולם, אין בנימוקים אלו כדי להכריע את הכף, שהרי בכל חלוקת דיבידנד בעלי המניות אינם "מתעשרים", משום ששווי מניותיהם פוחת בסכום שיצא מידי החברה וחולק כדיבידנד. בדוגמה שלפנינו, שלא רק ללמד על עצמה יצאה אלא ללמד על הכלל כולו יצאה, בעלי המניות שלא מכרו את המניות הם-הם שהחליטו על הרכישה העצמית, הם שהפנו את יתרת העודפים של החברה לרכישת המניות העצמית, והם בעלי האינטרס שעמד מאחורי מהלך זה. אין אפוא כל קושי לראות בהם את מקבלי הדיבידנד (הרעיוני) ולחייב אותם בתשלום המס המתחייב מקבלת הדיבידנד".
34. בית המשפט סבר בפרשת ברנובסקי שאין צורך לקבוע עמדה עקרונית באשר למסקנתו של ד״ר גדעון קריב, ואולם בנסיבות העניין, שבהן הייתה הרכישה העצמית של המניות רכיב בחלוקת נכסים כוללת, ראה לנכון לאמץ את הגישה שלפיה בעקבות הרכישה העצמית של המניות, יש לראות במערער שהיה בעל המניות הנותר, כמי שקיבל דיבידנד מהחברה.
35. לצד דברים אלה קיבל בית המשפט בפרשת ברנובסקי גם את טענתו של פקיד השומה שלפיה לא היה כל טעם מסחרי ברכישת המניות העצמית על ידי החברה ועל כן נקבע כי מדובר ב"עסקה מלאכותית"-
"לכך יש להוסיף, כי ברכישת המניות הטיבה החברה עם המערער אשר הפך לבעל המניות היחידי בחברה, על כל המשתמע מכך. זאת, בנוסף להטבות או התמורות שקיבל המערער על פי הסכם הפשרה. בכך קודם האינטרס של המערער, באמצעות כספים שהוצאו מהחברה שלא לטובתה, תוך ניסיון להתחמק מתשלום מס על כספים אלה.
באלה יש כדי להצדיק את קביעת המשיב לפיה הרכישה עצמית של המניות, אשר בחלקן הועברו רגע קודם לידי יהודית בשיעור ארביטררי שהוסכם בהסכם הפשרה, הינה בגדר עסקה מלאכותית שנועדה להפחית את חיוב המס שהיה מוטל על המערער אילו חלקה החברה דיבידנד לבעלי מניותיה."