36. על פסק הדין בפרשת ברנובסקי הוגש ערעור לבית המשפט העליון. בפסק הדין (ע"א 3637/14 דן ברנובסקי נ' פקיד שומה גוש דן (מיום 14.12.2017)), צוין כי בית המשפט (כב' השופטים י' עמית, ד' ברק- ארז ומ' מזוז) הביע דעתו במהלך הדיון כי בנסיבות המקרה המהות הכלכלית של העסקה היא חלוקת דיבידנד, ולאור עמדה זו חזר בו המערער מערעורו, וערעורו נדחה.
37. עמדה דומה באשר לדיבידנד רעיוני שחולק לבעל המניות הנותר הובעה בע"מ (ת"א) 1100-06 תמר בר ניר נ׳ פקיד שומה גוש דן (מיום 16.11.2014) (להלן – "פרשת בר ניר"), שבו עסק בית המשפט בהסכם לרכישת מניותיו של בעל המניות המוכר לשלושת בעלי המניות הנותרים, בהתאם לחלקם היחסי באחזקות במניות, וברכישה עצמית של המניות שנמכרו על ידי החברה, משלושת בעלי המניות שרכשו את המניות, והפיכתן לרדומות. פקיד השומה קבע בפרשת בר ניר כי מלוא התשלום ששולם לבעל המניות המוכר ייחשב כדיבידנד בידי בעלי המניות הנותרים, בהתאם לחלקו של כל אחד מהם באחזקות מניות החברה, ולחילופין, נטען כי מדובר בעסקה מלאכותית.
38. כב' השופט מ' אלטוביה קיבל בפרשת בר ניר את עמדת פקיד השומה, ומצא, על יסוד ההסכמים בין בעלי המניות, כי הייתה ביניהם הסכמה נפרדת ומפורשת על רכישת מניותיו של המוכר על ידי בעלי המניות הנותרים. בין היתר צוין בפרשת בר ניר כי-
"...מהות הסכם המכירה שנכרת בין בעלי המניות הנותרים לבין אורי לפיו בעלי המניות הנותרים רכשו את מניותיו של אורי ולא החברה. כפי שיובהר בהמשך, בעלי המניות הנותרים "לא הביאו כסף מהבית" אלא משכו את המימון הדרוש לרכישת מניותיו של אורי מקופת החברה תוך יצירת מערכת הסכמים שלא היה לה דבר עם טובת החברה".
39. כמו כן קיבל בית המשפט את טענתו של פקיד השומה שלפיה מדובר בעסקה מלאכותית, וקבע כי-
"בעסקת רכישת המניות העצמית לא הייתה חבות במס כפי שאף הצהירה המערערת בדוח המס שהגישה. מנגד, אין חולק שאילו העבירה החברה לבעלי המניות הנותרים דיבידנד בגובה התמורה שנקבעה למניותיו של אורי, היו בעלי המניות הנותרים חייבים במס בשיעור 25% על הדיבידנד המחולק. בהתחשב בנסיבות ענייננו נמצא כי בבחירת החלופה של רכישה עצמית על פני חלוקת דיבידנד גלומה הפחתת מס."
40. בית המשפט התייחס להגדרת דיבידנד בחוק החברות, הקובעת כאמור כי דיבידנד הוא- "כל נכס הניתן על ידי החברה לבעל מניה מכוח זכותו כבעל מניה, בין במזומן ובין בכל דרך אחרת, לרבות העברה ללא תמורה שוות ערך ולמעט מניות הטבה", וקבע כי הזכויות הנוספות בחברה, שקיבלו בעלי המניות הנותרים, כמוהן כחלוקת דיבידנד בעין, אף אם נעשו בדרך של רכישה עצמית של המניות-
"הזכויות הנוספות הן נכס שניתן למערערת על ידי החברה (גם אם בעקיפין בדרך של רכישת מניות והפיכתן למניות רדומות) מכוח הסכם החלוקה והסכם הרכישה שנכרתו בין בעלי המניות הנותרים לבין החברה. על כן, לטעמי יש לראות את הזכויות הנוספות כנכס שניתן למערערת על ידי החברה מכוח זכותה כבעלת מניות ובהתאם יש לראות זאת כחלוקת דיבידנד. הוא הדין, אם נאמר שהחברה העבירה למערערת סכום כספי כדי שווין של הזכויות הנוספות אותן רכשה המערערת מאורי".