לסיכום
76. משלא ניתנה בידי הנתבע הסכמה מפורשת של בעלי הדירות בבית המשותף לא לגבי תפיסת חזקה ייחודית ולא לגבי פריצת הדלת בקיר שהוא חלק מרכוש משותף בבית המשותף, דין התביעה להתקבל.
77. לפיכך, הריני ליתן צו עשה המורה לנתבע להסיר את הדלת על חשבונו, ולאטום את פתח הדלת שפתח בקיר החיצוני על מנת להשיב את המצב לקדמותו כפי שהיה במועד קבלת טופס האכלוס בתאריך י"ד בתמוז תשע"ח (27.6.2018) (להלן-"מועד האכלוס"), הן מבחינת החומרים הדרושים לאטימת הפתח כפי שהיה במועד האכלוס והן מבחינת הצבע והגימור שיש לבצע לאחר אטימת הפתח כדי שיתאימו לקירות הבית החיצוניים כפי שהיו במועד האכלוס. הסרת הדלת, האטימה והצביעה יבוצעו בתוך שישים ימים מיום מתן פסק הדין על ידי איש מקצוע שזו תחום מומחיותו ובהתאם למפרט חומרים בכתב ובהתאם לתקנים הישראלים לביצוע עבודות אלו. לא יאוחר משבעה ימים לאחר גמר עבודות האיטום והצביעה, יעביר הנתבע לתובעים אסמכתה בכתב מאת איש המקצוע, המאשרת את ביצוע העבודות בהתאם לפסק הדין.
78. יודגש כי פסק דין זה, הוא בנוסף לפסק הדין החלקי שניתן במעמד הצדדים בתאריך כ"ח בתמוז תש"פ (20.7.2020), ואין בו כדי לבטל או להפחית כל חיוב הנובע ממנו.
הוצאות ההליך
79. אשר להוצאות המשפט, נקודת המוצא בפסיקת הוצאות, היא כי בעל דין שזכה בהליך, יזכה בהוצאות שהוציא לשם קידום ההליך, כאשר הדבר נועד למנוע חסרון כיס של הזוכה, להרתיע תובעים בכוח מנקיטת הליכי סרק ולעודד נתבעים בכוח להימנע מהתגוננות סרק, כאשר העיקרון הוא שהוצאות המשפט הנפסקות צריכות להיות מידתיות להליך עצמו ולמהותו (ע"א 9648/16 אורהייטק GIS בע"מ נ' חן אביטן משרד עורכי דין, בפסקה 67 (נבו 28.2.2018) ; רע"א 7650/20 Magic Software Enterprises Ltd נ' פאיירפלאי בע"מ, בפסקאות 11-9 (נבו 28.12.2020)).
80. תקנה 151(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט-2018 (להלן-"התקנות") קובעת כי תכלית חיוב בעל דין בהוצאות היא "לשפות את בעל הדין שכנגד על הוצאותיו בהליך בהתחשב בתוצאותיו, במשאבים שנדרשו לניהולו ובהתנהלות בעלי הדין". במסגרת שומת ההוצאות נדרשת הערכאה הדיונית לבטא את "האיזון הראוי שבין הבטחת זכות הגישה לערכאות, הגנה על זכות הקניין של הפרט ושמירה על שוויון בין בעלי הדין" (תקנה 151(ב) לתקנות).
81. במסגרת בג"ץ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסכמת למתן רשיונות יבוא-משרד התעשיה המסחר (נבו 30.06.2005), נותחו על ידי כב' הרשם (כתוארו אז) יגאל מרזל, תכליות חיוב בעל דין בהוצאות רעהו, כאשר המסקנה הייתה כי אמת המידה הנכונה לחיוב בהוצאות הוא כי ההוצאות צריכות להיות סבירות, הכרחיות ומידתיות. במסגרת הקווים המנחים לשימוש באותן אמות מידה נקבע, בין השאר כי יש להתחשב בהתנהגות הצדדים ובדרך שבה ניהלו את ההליך; שיקול נוסף הוא הסעד המבוקש או הסכום השנוי במחלוקת; כמו כן יש להתחשב במורכבות התיק והזמן שהושקע בהכנתו; השיקול האחרון המוזכר הוא חשיבות העניין בעבור בעלי הדין.
82. ובמיושם לענייננו - לאחר ששקלתי העניין, ובהתאם לאמות המידה שהותוו בתקנות ובפסיקה, החלטתי לחייב את הנתבע, בהוצאות ההליך באופן הבא: הנתבע ישלם לתובע 1 סך כולל של 4,000 ₪. כמו כן, ישלם הנתבע לתובעת 2 (נציגות הבית המשותף) סך כולל של 2,000 ₪. סכומים אלו ישולמו בתוך שלושים ימים מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.
המזכירות תמציא העתק ההחלטה לבאי כוח הצדדים / לצדדים.
ניתנה היום, ט"ו חשון תשפ"ב, 21 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.