14. לאור האמור לעיל, איני רואה להתערב במסקנה אליה הגיע בית משפט קמא ולפיה בסופו של יום סלים חתם על ההסכם בשמה של לחאם, גם אם מתוך "כניעה" לדרישתה של סולל בונה כי התמורה בהסכם תהא על פי התוכניות החדשות. וכלשונו של בית המשפט:
"אומנם לא הוצגו תוכניות חדשות שעליהן חתמה לחאם במועד החתימה על החוזה, ולהשקפתה נציגי סולל בונה לא עמדו על כך שייחתמו. אך ראינו כי היא חתמה על רשימה שבה נמנו התוכניות שלפיהן יבוצע המיזם, וגם נכתב מפורשות שהמפרט המחייב הוא מחודש פברואר 2008 ושאומד דעת הצדדים היה שהיקף העבודות יהיה לפיו ולפי התוכניות שברשימה. היה ברור כשנפגשו למוחרת שסלים התרצה והסכים לחתום על החוזה, על תוספות הבנייה לפי התוכניות החדשות.
[...] אינני מתעלמת מכך שהתוכניות עצמן לא הוצגו כשהן חתומות בידי לחאם, אך חתימת לחאם על הרשימות, שבהן נמנו כל התוכניות, מחייבת אותה כאילו חתמה על התוכניות עצמן – ומה גם שהיא בנתה לפי אותן תוכניות ולא מחתה על כך במהלך הבנייה.
שוכנעתי שבמועד החתימה ידעה לחאם גם ידעה כי ייבנה המיזם שבו שטחי הבנייה המוגדלים, שאז אירע ה'פיצוץ', ושלבסוף נחה דעתו של סלים והוא חתם בלית ברירה על החוזה" (פסקאות 15-14 לפסק הדין).
15. לסיכום מחלוקת זו.
ההסכם מפנה למפרט החדש מפברואר 2008 ולתוכניות החדשות שפורטו ברשימות שעליהן חתמה לחאם. לכן, למרות שסולל בונה ניצלה את מצבה של בילדקו ושינתה מההצעה המקורית שהוצעה על ידי בילדקו, לחאם קיבלה על עצמה את הגדלת היקף העבודה, הגם שבחירוק שיניים ותחת מחאות נמרצות של סלים. משכך, אין לקבל את חוות דעת המהנדס יוסי לזר, המומחה מטעם לחאם, שתמחר את שווי העבודות הנוספות והשינויים. בית משפט קמא עמד בפסק דינו על כל אחד ואחד מרכיבי התוספות והשינויים שתומחרו בחוות הדעת ודחה את מרביתן, ואין לי אלא לאמץ את מסקנותיו.
התקורה
16. בית משפט קמא דחה את תביעת לחאם לתוספת תשלום בגין התארכות משך הביצוע בפרוייקט. התביעה ברכיב זה נדחתה מן הטעם שכל עוד לא הושג ההיתר לביצוע התוכניות החדשות היה אסור לבצען. משכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי מדובר בחוזה שביצועו בלתי חוקי, ולכן לחאם אינה זכאית לפיצוי בגין התקורה מחד גיסא, וסולל בונה אינה זכאית לפיצוי מוסכם בגין איחור בביצוע מאידך גיסא. אביא מקצת מהדברים שנאמרו בעניין זה על ידי בית משפט קמא, ואשר מתייחסים בעיקרם לתביעת סולל בונה לפיצוי מוסכם: