שחרור הערבות הבנקאית לידיהם מהווה מבחינתם "דבר המדבר בעד עצמו". הנתבעים מפנים גם לעדות עו"ד שרמן על שחרור הערבות ומסירת המכתב, המעיד כי הדברים נעשו באישורו של הנתבע 3 שהיה המנכ"ל ובעל השליטה בחברה בזמן עריכת המסמכים במעמד החתימה.
50. הנתבעים עומדים על כך שהעבירו את ההמחאות לחברה, הנתבעים מציינים כי עו"ד שרמן נכח במועד החתימה ומסירת הערבות ומכתב השחרור וכי כיועץ משפטי של החברה לא היה מאפשר מסירת מסמכים אלה אלמלא סבר כי הדברים מבוצעים כדין.
הנתבעים מצביעים על כך שהתובע מחד טוען שמכתב השחרור החתום על ידי נתבע 3 אינו מהימן, אך מאידך מסתמך על מסמכים אחרים החתומים על ידי הנתבע 3 ועל עדותו ברשות לניירות ערך. התובע, לטענת הנתבעים, לא הסביר מדוע ניתן להסתמך על מסמכים מסוימים דווקא ולא על אחרים.
הנתבעים טוענים כי אם לתובע יש טענות לגבי קריסת החברה עליו להפנות אותן לגורם האחראי לכך ולא לנתבעים. אם לתובע יש טענות לגבי תוקף המסמכים שהוצאו לנתבעים עליו לפנות בטענות לגורמים שהוציאו אותם ולא לנתבעים שהסתמכו עליהם בתום לב.
הנתבעים טוענים לחילופן, כי במידה ויקבע כי היה עליהם לוודא כי ההמחאות הופקדו בפועל הרי שיש להחיל את דיני המחאת חיובים על הנושא. הנתבעים מפנים לס' 6 לחוק המחאת חיובים. לטענתם החייבים (הנתבעים) התקשרו בהסכם בכתב עם הנמחה (נתבע 3). הנושה (החברה) הסכימה להעברת ההמחאה ולכן הנתבע 3 היה אחראי להפקדת ההמחאות מרגע חתימת ההסכם והסבת ההמחאות. משהנתבע 3 לא הפקיד את ההמחאות יש לראותו כחייב אישית בחוב.
51. הנתבעים טוענים כי קיימו את החובות שהוטלו עליהם בהסכם. לטענתם, מדובר בעסקה לגיטימית שקדם לה משא ומתן והליך בדיקה כנדרש. הנתבעים מפנים לכך שהעסקה אורגנה בידי מתווך – מוטי מנשה, שקישר בין עורכי הדין של שני הצדדים. הנתבע 1 אף נפגש עם המתווך (עמ' 167 לפר' ש' 18-9), והכיר אותו דרך עורך דינו, עו"ד חת. מכאן שיש לדחות את הטענה של התובע כי לא היתה כל הכרות בין הצדדים לפני העסקה.
הנתבעים מצביעים על כך שהמשא ומתן לקראת העסקה ארך מספר חודשים, במסגרתו גם נחתם זכרון דברים לקראת רכישת החברה על ידי צד שלישי, מוטי מנשה, עסקה שלא יצאה לפועל. המשא ומתן לרכישת החברה בין עו"ד שרמן מטעם הרוכש לעו"ד גל חת מטעם הנתבעים (להלן "עו"ד חת") ארך כחודשיים, אפריל עד יולי 2003. עו"ד שרמן אישר כי נערכו בדיקות נאותות לפני השלמת העסקה וכי היה מדובר בעסקה מורכבת של רכישת חברה ציבורית. הנתבעים טוענים כי לא מוטלת עליהם חובה אישית לבדוק את הרוכש וכי נערכו על ידי עורכי הדין הבדיקות הנדרשות. הנתבעים טוענים כי בעת ביצוע העסקה לא ידעו ולא יכלו לדעת כי הרוכש יעביר את החברה לידי עבריינים.