54. הנתבעים מוספים כי בשל הנזק הראייתי לא ניתן היה להוכיח אם ההמחאות שנמסרו היו המחאות בנקאיות או המחאות רגילות. לפי עדות עו"ד שרמן היו אלה המחאות בנקאיות אך על פי הצילומים שהוצגו אלה היו המחאות רגילות. מבחינת הנתבעים אין הדבר מעלה או מוריד, העובדה שהערבות הבנקאית שוחררה לידיהם מעידה כי תנאי ההסכם התמלאו והם מילאו את חובתם, בין אם בהסבת המחאות בנקאיות ובין אם בהסבת המחאות רגילות שניתן לגביהם אישור עורך דין.
55. באשר לטענה כי העסקה מהווה מחיקת חוב בעלי שליטה, הנתבעים טוענים כי מדובר בטענה שעלתה לראשונה בסיכומים ומהווה הרחבת חזית אסורה. לגופו של עניין הנתבעים טוענים כי החוב נפרע ברגע שנמסרו ההמחאות לידי הרוכש. לכל היותר ניתן לראות במקרה כהפרת חובת הנתבע 3 כשלוח בהתאם להוראות סעיף 9(א) לחוק השליחות. עוד מוסיפים הנתבעים וטוענים כי הטענה סותרת את עצמה שכן מצד אחד התובע טוען כי החברה לא היתה צד לעסקה ומצד שני טוען שהעסקה היתה למחיקת חוב בעלי שליטה שהיא עסקה עם החברה.
56. לגבי טענת התובע כי סעיף התמורה בהסכם המכר לא היה סעיף סטנדרטי, טוענים הנתבעים כי התובע לא הוכיח טענה זו. התובע לא הציג הסכמים אחרים דומים ולא הראה שמדובר בסעיף בלתי לגיטימי. הנתבעים טוענים כי המנגנון שנקבע בהסכם משקף את רצונות הצדדים ולפי עקרון חופש החוזים יש לכבדו.
57. עוד טוענים הנתבעים 1 ו-2 כי לו ההסכם היה מקוים על ידי הנתבע 3 והוא היה מפקיד את ההמחאות בקופת החברה לא היתה הצדקה להגשת תביעה כנגדם. התובע טוען ביחס לנוסח ההסכם עצמו ולא טוען כי יש לפרש אחרת איזה מהוראותיו. על פי דיני החוזים כאשר לשון ההסכם ברורה יש לפרשה לפי הנוסח. הנתבעים מפנים להלכת אפרופים (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265) לפיה יש לפרש הסכם על פי תכליתו הסובייקטיבית, דהיינו על פי כוונת הצדדים להסכם. הנתבעים מפנים לפסיקה הקובעת כי כאשר יש הסכם סגור – המגדיר מפורשות את תנאיו – יש לפרשו פרשנות סובייקטיבית בלבד (הפניה לע"א 7649/18 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל (נבו 20.11.19)). לכן יש לדחות את דרישת התובע להתערב בתוכן החוזה שנכרת בהסכמה בין הצדדים.
58. אשר למכירה חובלת וחבות נזיקית טענות התובע טוענים הנתבעים 1 ו-2, כי פלוגתא זו המהווה הרחבת חזית אסורה שכן הטענה לא הועלתה בכתב התביעה המקורי והמתוקן, אלא רק בשלב מאוחר של ההליך.