לגופו של עניין טוענים הנתבעים 1 ו-2 כי עסקת מכירת השליטה בחברה אינה מכירה חובלת. מכירה חובלת היא מכירה שליטה בחברה על ידי בעלי השליטה לגורמים שהובילו לקריסת החברה, אך אין כך הדבר במקרה הנדון. הנתבעים 1 ו-2 מפנים לפס"ד ברדיצ'ב בבית המשפט העליון (ע"א 7657/17 ברדיצ'ב נ' פויכטונגר (נבו, 18.6.2020, להלן הלכת ברדיצ'ב) וטוענים כי יישום ההלכה על המקרה מוכיח כי לא מדובר במכירה חובלת (בעת סיכומי התובע היה בנמצא אך פסק הדין המחוזי, אולם פסק הדין בעליון מהווה את ההלכה המחייבת). הנתבעים 1 ו-2 סוקרים את פסק הדין בערעור בעניין הלכת ברדיצ'ב בו נקבע ביחס למקרה שנדון כי אין לחייב את בעלי השליטה שמכרו את החברה בגין מכירה חובלת של החברה. התובעים טוענים כי כך יש לפסוק גם בעניין שבפני.
הנתבעים בוחנים את המקרה הנדון בהתאם למבחנים שנקבעו בפסק הדין בעניין הלכת ברדיצ'ב:
היסוד הנפשי של המוכר - הנתבעים טוענים כי הוכח שהנתבעים לא ידעו כי הרוכש עלול לגרום לנזק לחברה בכך שלא יפקיד את ההמחאות. לטענתם מוכר סביר לא יחשוד שהרוכש לא יפקיד את הנכס המרכזי לחברה שרכש. הנתבעים טוענים שלא הוכח ברמת הוודאות הגבוהה הנדרשת כי היה חשד שכזה. באשר לנזק של קריסת החברה – לא ניתן לטעון לידיעה סובייקטיבית ולא לעצימת עיניים לכך שהרוכש יעביר את מניותיו בחברה לצדדים שלישיים עבריינים. לא הוכח שהרוכש התכוון כלל להעביר מניותיו בעת רכישת החברה, התובע גם לא טען זאת. הנתבעים 1 ו-2 מפנים לכך כי התובע עצמו טוען כי הגורמים לאי הסדרים בחברה הם רו"ח אריה, לילוף ושגיב נציה, שרכשו את החברה מהנתבע 3. גורמים אלה נכנסו לתמונה רק לאחר השלמת עסקת המכר. לנתבעים 1 ו-2 לא היתה כל סיבה לחשוד ברו"ח אריה או באמינות המידע שמסר.
הנתבעים 1 ו-2 מפנים לעדות התובע כי אין לו ראיה שהנתבעים היו מודעים למה שעלול לקרות לחברה (פ' עמ' 58 ש' 9-19). לתובע גם אין כל ראיה למעורבות שגיב נציה ברכישת החברה על ידי הנתבע 3. הנתבעים מפנים גם לעדות עו"ד שרמן, שהיה היועץ המשפטי של החברה לאחר רכישתה על ידי הנתבע 3 המעיד שלא ידע על הכוונה להעביר את המניות מידי הרוכש לשגיב נציה ולא הכיר את שגיב נציה. הנתבעים 1 ו-2 טוענים כי העובדה שלא היה להם קשר מוקדם או הכרות עם הרוכש לא מעלה או מורידה מהמסקנה כי אין להם קשר ואחריות לנזק שנגרם לחברה. לפני כריתת העסקה נערכה בדיקת נאותות לחברה והעסקה אורגנה ולוותה על ידי עורכי דין. גם אם היו נפגשים מספר פעמים עם הנתבע 3 לא בהכרח היו יודעים על הקשר שלו עם אהרון לילוף, אשר נטען לגביו כי הוא הגורם שעמד מאחורי המסכת העבריינית בחברה לאחר העברתה לידי שגיב נציה (להלן "לילוף"). גם אם היו יודעים על הקשר לא היה בכך דבר, שכן בשעתו איש לא חשד בלילוף, כעולה מעדות עו"ד שרמן. לנתבעים 1 ו-2 לא היתה מודעות סובייקטיבית לקשר בין לילוף לרוכש.