101. המומחה מפרט את פעולותיו, מתאר כי המסמכים שהועברו לידיו לצורך הכנת חוות הדעת היו חלקיים וחסרים. רו"ח רצאבי מפרט כי כרטסת החשבונות שקיבל לידיו לא כללה יתרות פתיחה מועברות משנים קודמות והרישומים החלו ביום 9.7.2003. בהתחשב בכרטסת הנהלת החשבונות החסרה לא ניתן היה לאמת את הדוחות הכספיים שהחברה פרסמה ב- 30.6.2003, 30.9.2003 וב-31.12.2003. בנוסף, לא נמסר לידי המומחה ספר תנועות מלאי מלא. מבדיקת המומחה את יתרות כרטסת הנהלת החשבונות בין החברה לחברת נופר (ביחס לחברת נופר נטען כי נרכשה ממנה סחורה באמצעות כספי התמורה) עולה כי אין התאמה בין הרישומים בכרטסת הנהלת החשבונות של נופר לבין כרטסת הנהלת החשבונות של החברה. לאחר ניתוח הנתונים שבפניו סיכום ממצאיו של רו"ח רצאבי הוא כדלקמן (עמ' 6 לחוות הדעת):
"בשל אי שלימות הרישום במערכת הנהלת החשבונות ומערכת המלאי שסופקו לנו, נקטנו באמצעים חלופיים נקודתיים של בחינת וסקירת מסמכים מגבים לאימות ביצוע התשלום, לכאורה, בסך כ-6.8 מיליון ₪ והעברתו לחברה.
להלן ממצאינו:
- סכום של 4,956,000 ₪ לא הופקד בחשבון הבנק של החברה ולא ניתן לקבוע האם נמסרה סחורה תחת התשלום.
- המחאות בסכום נצבר של 1,358,256 ₪ נתקבלו מחברת מ.ש. דנאל בע"מ לפקודת החברה והוסבו לטובת נופר.
- סכום בסך 500,000 ₪ נתקבל והופקד בחשבון הבנק של החברה.".
102. חוות הדעת מובילה למסקנה כי לא נמצא אישור לכך שסכום חובם של הנתבעים 1 ו-2 הופקד בקופת החברה. הנתבעים לא הציגו חוות דעת נגדית ולא העלו טענות כלפי אופן עריכת חוות הדעת וממצאיה. למעשה, בסיכומיהם, לאחר שמיעת הראיות מאשרים הנתבעים 1 ו-2 עצמם, בהסתמך על חוות דעתו של רו"ח רצאבי כי הכספים לא הופקדו בקופת החברה ולא הועברו אליה בכל דרך אחרת (עמ' 6, פסקה 14 לסיכומים).
103. מסקנה זו מתחזקת מהראיות שהציגו הנתבעים כהוכחה לכך שהחוב הושב. כך, הראיה המרכזית שהציגו הנתבעים הוא האישור שקיבלו מהחברה, לטענתם במועד החתימה את הסבו שיק שקיבלו ממר זילברמן בסכום החוב, והסבו אותו לטובת החברה. על האישור חתומה החברה בשמה הקודם, ועליה חתימה לא ברורה. באישור אכן נאמר כי הנתבעים פרעו את חובם ועל שחרור הערבות הבנקאית, אך כלל לא ברור מי חתם בשם החברה במועד זה. עוד עולה כי ביאור במאזן לפיו החוב הושב ועל כן נמסרה לנתבעים 1 ו-2 הערבות הבנקאית, נרשם על סמך דברים שמסר רו"ח אריה לרו"ח הורוביץ, בהתבסס על הפרוטוקול (שהתברר שהאמור בו לא היה נכון). בכתב ההגנה שהגיש רו"ח אריה בכנגד הודעת צד ג' שהגיש נגדו הנתבע 5 (לאחר שהגיע להסכם עם התובע), מבהיר רו"ח אריה את הרקע לאישור זה (בסעיף 18 לכתב ההגנה כנגד הודעת צד ג') ולפיו מדובר במכתב: "בו מיידע רו"ח את עמיתו שמידע שנמסר לו על ידי הגורמים הרלבנטיים – עורכי הדין שנכחו במעמד חתימת ההסכם ומסירת הערבות הבנקאית. אין חולק כי רו"ח אריה לא נכח במעמד זה, ולכן כל מידע שהיה בידו הגיע מאותם גורמים שכן היו. גורמים שלגיטימי לחלוטין להסתמך עליהם. גורמים שאף היו מכותבים למכתב זה, במטרה למנוע "טלפון שבור" והיו יכולים להצביע על טעויות בו, ככל שהיו כאלה" (על דברים אלו חזר רו"ח אריה בתצהירו (בתמיכה להתנגדות לבר"ע בבית המשפט העליון ובעדותו במסגרת הבקשה לתיקון כתב תביעה (עמ' 34 לפר' ש' 24-20).