171. לא ניתן להמעיט מחשיבות התמונה המתבררת מעיון בנספח 20 לכתב התביעה. נספח 20 הוא כאמור מכתב מאת משרד רו"ח רמי אריה (נתבע 8) אל משרד רו"ח אורן הורוביץ ובו עדכון אודות האירועים המהותיים שחלו בחברה החל מיום 1.7.2003. בין השאר מצוין בסעיף 4 במכתב כי "במעמד חתימת ההסכם הפקידו מר כדורי נגר ומר דוד חי, בקופת החברה, סך של כ-6.8 מיליון ₪, על חשבון יתרת חובם לחברה כשוויה הצמוד ליום החברה". בסעיף 5 למכתב מצוין כי החברה השיבה לנתבעים 1 ו-2 את הערבות הבנקאית על סך 7 מיליון ₪. עוד מצוין בהמשך המכתב, בסעיף 7, כי החברה החלה ביום חתימת ההסכם, 7.7.2003, בפעילות עסקית ורכשה מוצרי אלקטרוניקה בסך של 4.3 מיליון ₪ מצד ג'.
172. כעולה מחוות הדעת של מומחה בית המשפט, רו"ח רצאבי, הצהרות הנתבע 8 לגבי הפקדת סך התמורה על ידי הנתבעים 1 ו-2 לקופת החברה ולגבי רכישת מוצרי אלקטרוניקה בסך 4.3 מיליון ₪ אינן נכונות. עוד יצוין כי ההצהרה במכתב לגבי רכישת מוצרי אלקטרוניקה בסך 4.3 מיליון ₪ עומדת אף בסתירה להחלטה מפרוטוקול דירקטוריון החברה מיום חתימת הסכם המכירה (נספח 14 לכתב התביעה) לפיה הוחלט על רכישת מוצרי אלקטרוניקה בסך 5.1 מיליון ₪ מחברת נופר חשמל סחר בע"מ (סעיף 6 לפרוטוקול).
173. בנסיבות בהן המידע שהוצג לנתבע 5, על ידי בעל השליטה החדש ומנכ"ל החברה ועל ידי רואה החשבון של החברה, לאחר השלמת עסקת המכר ושחרור הערבות הבנקאית, היה מסולף, חלקי ומוטעה, לא ניתן לקבוע כי הנתבע 5 הפר חובותיו כלפי החברה.
יפים לעניינינו דברי כב' הש' עמית בעניין אפריקה ישראל (בעמ' 40):
"כשלעצמי, אני נוטה לדעה כי במצב הדברים הרגיל, אחריות הדירקטור היא אישית והחובות מוטלות על כל דירקטור בנפרד. משלא הוכח כי דירקטור פלוני פעל תוך הפרת חובת הזהירות או פעל בתרמית או בניגוד לחובת האמון החלה עליו, אין לפקוד עליו עוונו של דירקטור או של נושא משרה אחר. כל דירקטור ונושא משרה באשמו-שלו ישא, ואין לייחס אשם לדירקטוריון כולו בבחינת חייבים ביחד ולחוד. חובת הזהירות והמיומנות היא אינדיווידואלית, הדברים נכונים במיוחד לגבי חובת האמונים ... וכך על דרך של קל וחומר בעוולת התרמית, שיש בה גוון עז של אשם מוסרי ויסוד נפשי של כוונה להטעות".
174. התובע בסיכומיו טוען כי הטלת האחריות על הנתבע 5 הינה בשל אובדן הבטוחה בדמות הערבות הבנקאית ומוסיף "...וכמובן למקרה שבו יהיו בעיות גביה מאת ה"ה כדורי וחי" (עמ' 31 לסיכומי התובע). אולם הנתבע 5 אינו תכנית גיבוי, ומשהתובע לא ביסס טענותיו כנגדו יש לדחות את התביעה נגדו.
סוף דבר
זמן רב הוקדש לניהול ההליך ושמיעת הראיות בו. בסיומו ניתן לקבוע כי מהמסכת הראייתית שנפרשה עולה כי התובע הוכיח טענתו כי חובם של הנתבעים 1 ו-2 לחברה לא נפרע ועל כן עליהם לפרוע אותו לחברה באמצעותו. טענה זו לא נסתרה ולא ניתן לראות בהסבריהם של הנתבעים 1 ו-2 כי מילאו אחר הוראות ההסכם כתחליף לפירעון בפועל של החוב לחברה.