בנוגע לכלילת ניסוי הסירה ביריד המדע טענה כי הניסוי נבחר מתוך רשימת הניסויים של פרוייקט המד"צים בידיעתם של נאשמים 1, 3 ו-4, כי נערכה הכשרה בת מספר ימים למד"צים לקראת יריד המדע, מעבר להכשרה שקיבלו המד"צים לצורך קבלתם לפרויקט המד"צים, בה נכח גם ט.ח., וכי למיטב ידיעתה המד"צים קיבלו הכשרה מתאימה וראויה גם מבחינה בטיחותית על ידי נאשמת 3.
--- סוף עמוד 16 ---
לעניין האישורים הדרושים לצורך קיום יריד המדע טענה כי היא לא עסקה בנושא זה וכי אין לה כל ידיעה לגבי האישורים והתיאומים הנדרשים לצורך הפקת וקיום יריד המדע מבחינה חוקית או מעשית, וכן כי אינה יודעת מהם תנאי ההסכם בין אורט לנאשם 6 או מי מטעמו.
לגבי התאונה עצמה ואמצעי הבטיחות שנדרשו למניעתה, טענה כי היא לא ידעה ולא הייתה אמורה או יכולה לדעת שקיימת "סכנה מסתברת" בניסוי הסירה, שדרושים אמצעי הפרדה מיוחדים או אמצעי בטיחות אחרים, או שצריך לשמור על "מרחק סביר" כאמצעי בטיחות או מהו אותו מרחק סביר הנדרש ככל שנדרש. כמו כן, כפרה בטענה כי מעשיה או מחדליה גרמו לדליקה ולפציעת נפגעי העבירה, וטענה כי היא לא הייתה אחראית לתכנון יריד המדע, הפקתו או ניהולו, וכי היא לא ידעה ולא הייתה יכולה לדעת על סיכון הנשקף או טמון בניסוי הסירה או בכל ניסוי אחר.
66. בסיכומיה הציגה הנאשמת 2 עמדה דומה לפיה היא לא הייתה יכולה להיות מודעת לסיכון הבלתי סביר הטמון בניסוי, או לצפות את התרחשות התאונה, וזאת לאור הסתמכותה על אנשי מקצוע, ולאור המחסור בסימנים מקדימים שהיו עשויים להצביע על סיכון בלתי סביר בניסוי. כמו כן הדגישה כי ניסוי הסירה נכלל שנים רבות בפרויקט המד"צים, שלטענתה היה בפיקוח וועדת ההיגוי בהשתתפות נציגי משרד החינוך וגורמי חינוך בכירים באורט, וכי מפרט ניסוי הסירה היה ידוע לגורמים מקצועיים רבים, כגון נאשמים 3 ו-4 ועוד עשרות מורים לפיסיקה, ואף אחד לא התריע מפני סיכון אפשרי.
לעניין תפקידה ציינה כי תפקידה בפועל היה תפקיד ארגוני שאין בצידו אחריות מקצועית לפעילות בפיסיקה או לבטיחות קהל המשתתפים, כי הגורמים המקצועיים הממונים עליה ידעו היטב כי היא נטולת כישורים בתחום הפיסיקה והמדעים או בתחום הבטיחות, וכי בכל מקרה היא לא הייתה יכולה או צריכה להשפיע על הניסוי או להתערב בו.
לבסוף טענה כי המאשימה לא טענה או הוכיחה כי הכוהל הוא חומר "לקיח" כנדרש בעבירת הפזיזות והרשלנות והציגה טענות שונות נוספות בדבר מחדלי חקירה מהותיים, אכיפה בלתי שוויונית וחוסר סבירות ופגמים בשיקול הדעת המנהלי, אשר יידונו בפירוט בהמשך.