1052. אם כן, מהאמור ניתן לקבוע כי בין נאשמת 2 לנאשם 6 התקיימה תקשורת עצמאית וישירה מסוימת, ללא תיווכה של נאשמת 1, וזאת בנוסף לתקשורת העקיפה באמצעות נאשמת 1. מאחר שמהראיות ומהעדויות שהוצגו בפני לא ניתן לקבוע את היקף תקשורת זו, אני מוכן להניח לטובת נאשמים 2 ו-6 כי היא הייתה יחסית מצומצמת. יחד עם זאת, וכפי שיובהר בהמשך, היקף ההתקשרות בין נאשמים 2 ו-6 בפועל אין בו כדי להעיד על היקף ההתקשרות שנדרש מהם ושהיה מצופה מהם לנוכח תפקידם, אחריותם וניסיונם.
1053. נאשם 4 טען כי הוא שיבץ את המורים המלווים מטעם מכון גורלניק לבקשתה של נאשמת 2 (ת/39 ש' 65-68; פרוטוקול בעמ' 320 ש' 25-29, בעמ' בעמ' 321 ש' 28-32, בעמ' 322 ש' 1-4, בעמ' 372 ש' 7-11, בעמ' 393 ש' 22-25 ובעמ' 394 ש' 11-19). מאחר שלא הובאה בפני עדות הסותרת טענה זו, אני שאכן כך היה. יחד עם זאת, לא מצאתי שקביעה זו מעלה או מורידה מאחריותה ומתפקידה של נאשמת 2 במסגרת אוהל אורט.
1054. נאשמת 2 ידעה שביום האירוע התלמידים הקטינים הציגו את הפעילויות והניסויים באוהל אורט, לרבות את ניסוי הסירה שכולל שימוש באש גלויה ובכוהל, ללא נוכחות צמודה
--- סוף עמוד 170 ---
וקבועה של מורה מקצועי לפיסיקה, ואפילו לא של מורה אחר או של מבוגר אחר, וכי המלווים באוהל אורט אינם מורים מקצועיים לפיסיקה (ת/33 ש' 27-31 וש' 41-42; ת/34 ש' 31; פרוטוקול בעמ' 288 ש' 18-32, בעמ' 300 ש' 11-14). היא גם ידעה שהתלמידים אינם מכירים את המבוגרים שנכחו במקום.
1055. כמו כן, נאשמת 2 הודתה כי היא לא ווידאה שנשמר מרחק בטיחות בין התלמידים המדגימים והניסוי לבין הקהל הצופה בו, וכי ככל שהיא והרכזות ביקשו להרחיק את הקהל מאזור הניסוי, היה זה בכדי לאפשר ליותר אנשים לצפות בניסוי ולא מטעמי בטיחות (ת/33 ש' 96-99; ת/34 ש' 23-26; פרוטוקול בעמ' 299-300). יתרה מכך, לנוכח ידיעתה של נאשמת 2 כי מטרת האירועים היא להציג פעילויות באופן אינטראקטיבי עם דגש על הפעלות והתנסות של הקהל, הרי שהדעת נותנת כי דווקא ניתנה לתלמידים הנחיה בשטח להזמין את הקהל להתקרב ולהתנסות (נ/8).
1056. נאשמת 2 נכחה במרחק של כ-2 מטרים ממקום התאונה בעת התרחשותה, וראתה את הקטינים שנפגעו, אך לטענתה היא לא הבחינה בפעולה חריגה של מבצעי הניסויים הקטינים (ת/32 בעמ' 1 ש' 9-11; ת/33 ש' 15-21 וש' 68-69; פרוטוקול בעמ' 300 ש' 11-16).
קביעות עובדתיות כלליות נוספות בעניין נאשמת 2