1373. לנוכח תפקידו המרכזי ומהותי של נאשם 4 באירוע, לנוכח ידיעתו בפועל על השימוש באש גלויה ובכוהל באירוע, לנוכח ידיעתו על תובנות ניו יורק, ולנוכח מחדלו מלפעול באופן כלשהו לבחינת נורות האזהרה הבוהקות שנדלקו בעקבות יריד ניו יורק טרם ביצוע הניסוי ביריד המדע - אני קובע כי עוצמת הרשלנות במעשיו ובמחדליו של נאשם 4 הייתה ממשית ונכבדה, וברמה העומדת ברף הנדרש להרשעה בעבירות רשלנות ואף ברף הנדרש להרשעה בעבירה לפי סעיף 338(א)(3) לחוק העונשין. על כן אני קובע כי עצמת רשלנותו של נאשם 4 מספיקה לשם הרשעתו בעבירה לפי סעיף 338(א)(3) לחוק העונשין, ובוודאי בעבירה לפי סעיף 341 לחוק העונשין.
תוצאה וקשר סיבתי
1374. אזכיר שוב כי המאשימה בסיכומיה הסכימה שככל שימצא שיש להרשיע מי מהנאשמים בעבירת רשלנות לפי סעיף 338(א)(3) לחוק העונשין, היא לא תעמוד על הרשעתו גם בעבירת רשלנות על פי סעיף 341 לחוק העונשין. בנוסף, קבעתי גם אני שבכל מקרה אין מקום להרשיע נאשם בעבירות לפי שני הסעיפים, וזאת מאחר ורף הרשלנות הנדרש בעבירה על פי סעיף 338 לחוק העונשין גבוה מזה הנדרש בעבירה על פי סעיף 341 לחוק העונשין, ומאחר וסעיף 341 לחוק העונשין קובע תנאי לפיו "והמעשה או המחדל אינם מן המפורטים בסעיפים 338 עד 340"
1375. מאחר שמצאתי לעיל כי רשלנותו של נאשם 4 הייתה ממשית ונכבדה וכי היא עומדת ברף הרשלנות הנדרש להרשעה בעבירת רשלנות פלילית על פי סעיף 338(א)(3) לחוק העונשין, ומאחר שהעבירה לפי סעיף 338(א)(3) לחוק העונשין אינה דורשת הוכחת תוצאה או קשר סיבתי בין ההתנהגות היוצרת את הסיכון לבין התוצאה, ככל שהתממשה, הרי שכל שנדרש
--- סוף עמוד 237 ---
בעניינו של נאשם 4 בהקשר של היסוד העובדתי הוא לבחון את הרכיב ההתנהגותי, כפי שנבחן לעיל.
1376. למעלה מן הצורך, ולשם הזהירות בלבד, אבחן בקצרה את שאר רכיבי היסוד העובדתי הנדרשים במסגרת העבירה שבסעיף 341 לחוק העונשין, קרי את התרחשות התוצאה והאם קיים קשר סיבתי בין התנהגותו של נאשם 4 לקרות התוצאה.
1377. מכיוון שהצדדים לא חלקו על התרחשותה של תוצאה בדמות החבלות שנגרמו לנפגעי העבירה הקטינים, כהגדרת חבלה בסעיף 34כד לחוק העונשין, הרי שלא נדרש עוד לבחון את שאלת התוצאה (ת/6; ת/7; ת/8; ת/10; ת/11; ת/12).
1378. בחינת הקשר הסיבתי העובדתי מלמדת כי קשר כזה אכן קיים בין רשלנותו של נאשם 4 לבין התוצאה.
1379. כאמרו, מצאתי שנאשם 4 לא עמד בחובות הזהירות האמורות, ובמיוחד, לא הפעיל שיקול דעת בטיחותי אקטיבי ופוזיטיבי; לא בחן בעצמו את ההיבטים הפדגוגיים-בטיחותיים של התאמת תוכן הפעילויות והניסויים, ובמיוחד ניסוי הסירה, לסביבה; לא ווידא באופן אקטיבי ופוזיטיבי שמתקיים שיח בטיחותי בנושא התכנים (בדגש על ניסוי הסירה, הכולל שימוש באש גלויה ובכוהל), התלמידים והמלווים בין כלל הגורמים הרלוונטיים (לרבות גורמים פנימיים באורט (ובניהם נאשמים 1, 2 ו-3), חיצוניים לאורט (לרבות נאשמים 6 ו-7), במשרד החינוך, ובגורמים המאשרים) סביב מאפייניו הייחודים של אוהל אורט (בדגש על השינוי המשמעותי והמהותי שלו לעומת פרויקט המד"צים), וגורמי הסיכון שלו; לא ווידא שנאשמת 2 נערכת באופן הולם, כראוי וכמצופה לקיום אוהל אורט, לרבות הפעילויות והניסויים בו, ולהוצאת התלמידים הקטינים המדגימים אליו; לא ווידא שהגורמים הרלוונטיים מטעם אורט (ובמיוחד נאשמים 1, 3, 6 ו-7), משרד החינוך והגורמים המאשרים יודעים שעתיד להתבצע במסגרת אוהל אורט ניסוי הכולל שימוש באש גלויה ובחומרים מסוכנים, ומודעים לשאלות הבטיחותיות שעלו במסגרת התכתבות ניו יורק, שנותרו ללא מענה, וכן מוודא כי הם בודקים בטיחותית את כלל השאלות שעלו; אל ביצע בעצמו, ולא ווידא שכלל הגורמים הרלוונטיים מבצעים אף הם, הערכת סיכונים ובחינת תרחישים לגבי אוהל אורט בכלל, וניסוי הסירה בפרט; ואל ווידא שנקבעים אמצעי זהירות ובטיחות לנטרול הסיכונים.