1864. בנוסף, נאשמת 1 גם לא עמדה בחובות הזהירות שהוטלו עליה לאחר ששכרה את נאשם 6 כמפיק האירוע וכאחראי על הוצאת רישיון עסק לאירוע. כך, נאשמת 1 לא ווידאה כנדרש
--- סוף עמוד 302 ---
שנאשם 6 הוא בעל הידע והניסיון הנדרשים לביצוע אירוע כדוגמת אוהל אורט, וכי מהנדס הבטיחות אותו הוא שוכר הוא בעל הידע והניסיון הנדרשים; לא העבירה באופן פוזיטיבי ומפורט לנאשמים 6 ו-7 את כלל הנתונים והמידע בנוגע לפעילויות הצפויות להיערך באוהל אורט, לחומרים שישמשו שם ולגורמי הסיכון הידועים לה אף שאלה היו בידיה. נאשמת 1 הסתפקה בהעברת מסמכי היח"צ, שהוכנו על ידי משרד הפרסום גית"ם ושלא כללו פירוט מלא ומספק של הפעילויות, התכנים והחומרים שהיו עתידים להתקיים במסגרת אוהל אורט. כמו כן, היא נמנעה מלהעביר לנאשמים 6 ו-7 את רשימת הציוד שהייתה בידה (הכוללת, בין היתר, 200 סירות קיטור, 40 קופסאות גפרורים, 10 ליטרים כוהל ו-10 חבילות צמר גפן).
1865. נאשמת 1 אף לא הדגישה בפני נאשמים 6 ו-7 כי עתיד להתבצע באוהל ניסוי בשם "סירת הקיטור" העושה שימוש בכוהל, נרות וגפרורים ושעתידה להתבצע באוהל פעילות הכוללת אש. נאשמת 1 נתנה לנאשם 6 מידע גורף ובלתי מבוסס כי מה שהיה ביריד ניו יורק הוא שיהיה באוהל אורט, וזאת מבלי לוודא (מול אנשי התוכן – נאשמים 2 ו-4) שזה אכן המצב מבחינת תוכן הפעילויות והחומרים; היא לא ווידאה ולא פיקחה שנאשמים 6 ו-7 נותנים את דעתם הבטיחותית לתכנים, לפעילויות ולחומרים באירוע; והיא לא פיקחה שנאשם 6 עומד בהתחייבויותיו בהתאם להסכם שנחתם בינו לבין אורט וכי הוא ונאשם 7 ביררו וידעו את הנדרש מהם מהגורמים המאשרים לצורך הגשת בקשה לרישיון עסק ותכנית בטיחות וכי הם פועלים בהתאם לנדרש מהם על פי נהלי הרשויות (לרבות עיריית תל-אביב-יפו, המשטרה, מד"א, מכבי אש, מפקח עבודה איזורי של משרד התמ"ת ואישור קצין חבלה או מי מטעמו).
1866. יוער כי בהקשר למחדליה האמורים טענה נאשמת 1 כי היא עמדה בחובתה וכי בעת ש"שידכה" "בין הנאשמת 2 למפיק [נאשם 6], היה עליהם, כגורמים המוסמכים, לרדת לעומקה של סוגיית הבטיחות- על הנאשמת 2 ברמת המד"צים המפעילים את הניסויים (בשיתוף פעולה מלא מצדה של הנאשמת 3), על המפיק "כחוט המקשר" ועל שני מהנדסי הבטיחות, תחתיו, ברמת היריד כאירוע ציבורי..." (סיכומי נאשמת 1 בעמ' 14).
1867. גם אם הייתי מקבל טענה זו (ואינני מקבל זאת, בוודאי שלא באופן מלא), הרי שלא היה בכך כדי לפטור את נאשמת 1 מחובות הזהירות החלות עליה וממחדליה האמורים. להיפך, יצירת הקשר בין נאשמת 2 לבין נאשם 6, ככל שהייתה כזאת, חייבה את נאשמת 1 לפקח ולוודא כי כל המידע הנדרש מועבר ביניהם; לעדכן את נאשמת 2 בדבר התחייבויותיו של נאשם 6 ותפקידו והמידע שעליה למסור לו; ולוודא כי נאשם 6 עומד בדרישות שהוטלו עליו. נאשמת 1 לא עמדה בחובות אלו, וטענתה כי ה"שידוך", כשלעצמו, פוטר אותה מחובותיה האמורים, מלמדת כשלעצמה כי היא לא עמדה בחובות המוטלות עליה בנוגע ל"שידוך" זה.