1870. כמו כן, כלל המחדלים והמעשים האמורים שביצעה או נמנעה מלבצע נאשמת 1 מהווים הפרה ממשית ונכבדה של חובות הזהירות שהוטלו עליה וסטייה ממשית מסטנדרט ההתנהגות המצופה ממנה בשל חוסר הניסון, הידע וההכשרה הקודמים שלה באירועים דומים, בשל כך שיריד המדע ואוהל אורט בוצעו בישראל לראשונה, בשל כך שניסוי הסירה – העושה שימוש באש ובכוהל – הוצא לראשונה בישראל מתחומי המסגרת החינוכית – הנורמטיבית והגיאוגרפית שלו – ולאור כך שהפעילויות בוצעו על ידי תלמידים קטינים ללא השגחה וללא פיקוח של מבוגר צמוד, בטח שלא מורה מקצועי, בפני קהל רחב, לא מוכר, מזדמן ורב גילאי, הכולל קטינים, נסיבות שהעצימו את חובות הזהירות המוטלות על נאשמת 1 וחייבו אותה למתן תשומת לב מוגברת במיוחד לחובות המוטלות עליה והקפדה יתרה במעשיה. כמו כן, עוצמת ההפרה והסטייה של נאשמת 1 מחובות הזהירות ומסטנדרט ההתנהגות המצופה ממנה מתעצמת אף יותר לאור ידיעתה כי אין "גורם על" אחד אחראי באירוע, וכי לא נעשתה חלוקת אחריות ברורה ומוגדרת בין כל הגורמים, לרבות בנושאי הבטיחות, והימנעותה מהקפדה יתרה על שיח שקוף ומשתף עם הגורמים האחרים, כדי למנוע מצבים של "נפילת דברים בין הכיסאות", והעדפתה "להסתמך" על גורמים אחרים כי הם יבצעו משימות מבלי לעמוד איתם קודם לכן על משימות אלה.
--- סוף עמוד 304 ---
1871. בהקשר זה חשוב גם להוסיף ולהזכיר כי מטרת יריד המדע ואוהל אורט הייתה בעיקרה מיתוגית-שיווקית, וכי היא לא חייבה את הצגת ניסוי הסירה דווקא להשגתה באופן הולם. מחדליה ומעשיה האמורים של נאשמת 1, על רקע היעדר החיוניות והחשיבות החינוכית של הפעילות המבוצעת באוהל אורט, מלמדים אף הם על עוצמת הסטייה של נאשמת 1 מסטנדרט ההתנהגות הנדרש בנסיבות העניין.
1872. בנוסף, זה המקום גם להדגיש במיוחד כי תפקידה המרכזי של נאשמת 1 באירוע, כמנהלת בפועל וכמפיקה עליונה שלו, העניקו לה יכולת מעשית וסמכות מהותית לפעול למניעת התאונה, ואפשרו לה לנקוט בפעולות פשוטות, זולות ונגישות יחסית כדי למנוע אותה. אי שימושה של נאשמת 1 בתפקידה ובסמכויותיה להפעלת שיקול דעת בטיחותי אקטיבי, נקיטת פעולות אקטיביות ופוזיטיביות, ושמירה על שיח בטיחותי בין כל הגורמים שלקחו חלק באירוע, מקום שמנהל אירוע, מפיק עליון, מתאם או מתכלל סביר, היה עושה בהם שימוש, מהווים סטייה ממשית ונכבדה מסטנדרט ההתנהגות המצופה ממנה.
1873. אם כן, בשים לב לעליונות ערכי קדושת החיים, שלומו של אדם, בריאותו ושלמות גופו, כמו גם בכפוף לכל האזהרות שהובאו לעיל בעניין הרשעה בעבירות של רשלנות פלילית בכלל ובעבירה לפי סעיף 338(א)(3) לחוק העונשין בפרט, וכן בכפוף לאיזון בין ערכים ואינטרסים מתנגשים בכל הנוגע לאחריות לבטיחות במצבי סיכון מובנים באירועים מרובי משתתפים, אני קובע כי נאשמת 1 לא נקטה באמצעי זהירות מפני סכנה מסתברת הכרוכה באש ובכוהל (חומר לקיח) שהיו בהחזקתה, בדרך רשלנית שיש בה כדי לסכן חיי אדם או לגרום לו לחבלה, וכי היא סטתה מסטנדרט ההתנהגות המצופה ממנהלת בפועל ומפיקה עליונה סבירה של אירוע ציבורי רב משתתפים שנערך על ידי מוסד חינוכי, בנתוניה ובנסיבות העניין. כמו כן, אני קובע כי עוצמת הרשלנות במעשיה ובמחדליה של נאשמת 1 הייתה ממשית ונכבדה העומדת ברף הנדרש להרשעה בעבירות רשלנות בפלילים ואף ברף הנדרש להרשעה בעבירה לפי סעיף 338(א)(3) לחוק העונשין, ועל כן ניתן לקבוע כי רשלנותה מספיקה להרשיעה גם בעבירה לפי סעיף 338(א)(3) לחוק העונשין, ובוודאי בעבירה לפי סעיף 341 לחוק העונשין.