1874. בשולי הדברים יש מקום להתייחס, לטענתה של נאשמת 1 בסיכומיה כי העובדה שהיא הביאה את שלושת ילדיה הקטנים ליריד המדע וכי הם הסתובבו בעצמם ולבדם בין הניסויים, מוכיחה כי היא לא הייתה מודעת לניסוי באש וכי הייתה לה תחושת ביטחון מוחלט כי לא יאונה כל רע לאף ילד. אלא שהטענה לפיה ייתכן ונאשמת 1 סיכנה הלכה למעשה את ילדיה בהבאתם למקום, אינה יכולה לפטור אותה מאחריות ואינה יכולה לשמש כתירוץ. ראשית, השאלה האם היה עליה לנהוג אחרת נבחנת באופן אובייקטיבי ולא סובייקטיבי, כך שאף אם נקבל את טענתה כי לא סברה שקיים סיכון בניסוי הסירה, אין בכך די, שכן קבעתי לעיל שאובייקטיבית היה עליה לשקול את הסיכון ולנהוג בהתאם וכי האדם הסביר במצב הדברים שלה היה נוהג אחרת. שנית, בנסיבות העניין אין כל רלוונטיות למדיניות פעולתה של נאשמת 1 כהורה. כהורה, ניתן לנאשמת 1 חופש פעולה שונה מזה הקיים לה כאשת חינוך, כנציגת מוסד חינוכי וכמנהלת אירוע ציבורי הפתוח לקהל הרחב, שכן, כאמור, כל עוד מצויים קטינים תחת מסגרת חינוכית שהיא חלק ממנה, חלות עליה נורמות אחרות מאלה החלות עליה כהורה, נורמות אשר מחייבות אותה להחמרה בתשומת
--- סוף עמוד 305 ---
הלב ובעמידה בהנחיות שכן הורים אחרים סומכים עליה ועל המוסד החינוכי (לדברים ברוח דומה ראה פרשת גודר).
תוצאה וקשר סיבתי
1875. כזכור, בסיכומיה הסכימה המאשימה כי במידה וימצא שיש להרשיע מי מהנאשמים בעבירת רשלנות פלילית לפי סעיף 338(א)(3) לחוק העונשין, היא לא תעמוד על הרשעתו גם בעבירת רשלנות פלילית לפי סעיף 341 לחוק העונשין. לצד זאת אף קבעתי שבכל מקרה אין מקום להרשיע נאשם בעבירות לפי שני הסעיפים, לאור כך שרף הרשלנות הנדרש בעבירה על פי סעיף 338 לחוק העונשין גבוה מזה הנדרש בסעיף 341 לחוק העונשין, וכן לאור התנאי הקבוע בסעיף 341 לחוק העונשין לפיו "והמעשה או המחדל אינם מן המפורטים בסעיפים 338 עד 340".
1876. לאור כך שמצאתי כי התנהגותה הרשלנית של נאשמת 1 מספיקה להרשעה ברף הרשלנות הנדרש להרשעה בעבירה לפי סעיף 338(א)(3) לחוק העונשין, וכזכור, סעיף 338(א)(3) לחוק העונשין אינו דורש הוכחת תוצאה או קשר סיבתי בין ההתנהגות היוצרת את הסיכון לבין התוצאה, ככל שהתממשה, הרי שבעניין היסוד העובדתי של נאשמת 1 נדרש רק לבחון את הרכיב ההתנהגותי, כפי שנבחן לעיל.
1877. למעלה מן הצורך, ולשם הזהירות בלבד, אבחן בקצרה את הרכיבים הנותרים ביסוד העובדתי הנדרשים במסגרת סעיף 341 לחוק העונשין, קרי התרחשות התוצאה והאם קיים קשר סיבתי בין התנהגות נאשמת 1 לקרות התוצאה.