113. מנגד גנדלמן נתן תצהיר עדות ראשית נ/10, שבכל הקשור לאמירות שנטען כי אמר נגד התובע, ציין כדלקמן:
א. התקופה היתה תקופת בחירות 2013;
ב. במסגרת מסע הבחירות שניהל הביא בפני ציבור הבוחרים את משנתו לניהול העיר חדרה. זאת תוך הטחת ביקורת על מדיניותו של אביטן בניהול העיר וההשלכות של פועלו.
ג. הביקורת שהטיח כלפי אביטן גם נגעה לקשריו עם גורמים עסקיים בעיר, שלטענתו חייבה גינוי והוקעה ואף שינוי.
ד. את הביקורת האמורה מתח כאמור בתקופת הבחירות במסגרת מפגשיו עם תושבי חדרה, לרבות חוגי בית.
ה. ודוק – הביקורת הופנתה וכוונה נגד אביטן ותקופת שלטונו של אביטן כראש עיר, ולא כנגד רמי חסון/התובע.
ו. בהתייחס לגרסתה של שירלי – בהיותה יריבה פוליטית שלו ציין כי עדותה רחוקה מהאמת. עדותה ניתנה ממניעים אישיים ובמטרה לפגוע בו.
ז. בכל מקרה הוא מכחיש את האמירות שיוחסו לה נגד התובע, עליהן העידה שירלי. סגנון הביטויים שיוחסו לה בעדותה של שירל אינו דרך הביטוי שלו, והוא אינו נוקט בביטויים אלה בלשונו.
ח. הביקורת שלו כוונה נגד אביטן ותקופת שלטונו בעירייה ונגד קשריו עם גורמים עסקיים בעיר. היות שהתובעת, החברה של רמי חסון, היתה זכיין של העירייה באותה עת, יתכן שהוא הזכיר את שמו של רמי חסון בהקשר זה, אך, שוב, דבריו לא כוונו כלפי רמי חסון או גורם עסקי אחר, אלא כלפי אביטן.
ט. מטרת הביקורת שלו כלפי אביטן היתה להחליף אותו בתפקיד ראש העירייה, אך לא לסלק מהדרך גם מי שעבד עימו. הראיה – עד היום עובדים בכירים מתקופתו של אביטן נותרו בתפקידיהם, והוא לא פעל להחליפם.
114. גנדלמן נחקר בכל הקשור לעילה הראשונה בשתי ישיבות הוכחות. האחת – נוגעת לבירור בקשת החסינות, ביום 16.1.2019. השניה – במסגרת בירור התיק העיקרי, בישיבת יום 19.5.2021.
115. בישיבת יום 16.1.2019 העיד גנדלמן בכל הקשור לסוגיית האמירות כי:
א. הוא חזר על האמור בתצהירו כי האמירות שייחסה לו שירלי (בסעיף 4 לתצהירה) נגד התובע אינם סגנונו ואין סיכוי שאמר אותם. כל שהתייחס היה "לענין של חיים אביטן ואולי הקשר בינו לבין רמי חסון" (עמ' 31 לפרו' שו' 3-20);
ב. כשנשאל לגבי המונח "קבלן מושחת", האם השתמש בו כלפי התובע, השיב: "אני לא זוכר שאמרתי 'קבלן מושחת'" (עמ' 31 לפרו' שו' 19).
כשב"כ התובעים שוב הקשה עליו, שמא בכל אופן התבטא במונח "מושחת", כלפי התובע, השיב שזה לא סגנונו. יחד עם זאת לא שלל שימוש במילה "שחיתות" בהתייחס "לשלטונו של חיים אביטן ובצורת ההתנהלות בעיר חדרה, שיש הרבה שהם, בראיה שלי, נעשים בצורה לא תקינה, ומושחתת. אמרתי את זה בכל מקום. זה חלק מהקמפיין שלי, שבאתי איתו לציבור שאותו אני רוצה לשנות" (עמ' 31-32) לפרו').
בהמשך אף ציין גנדלמן כי:
ת. "אני אומר שהמערכת, כשדיברתי על מערכת או כשפניתי לציבור, להסביר לציבור למה או במה אני צריך לטפל או מבטיח לטפל או מתכוון לטפל, זה בין היתר על הקשרים של חיים אביטן, לא רק עם רמי חסון, עם עוד גורמים, ציינתי שהם מראים על שחיתות.
ש. הבנתי. לכן צריך לנקות את שחיתות ולכן צריך לנתק כל קשר,
ת. זה אתה אמרת.
ש. אני שואל. מה המשמעות שאמרת שצריך לטפל בזה. בוא נלך צעד קדימה. מה זה נקרא - לטפל בזה? לנתק כל קשר בין עיריית חדרה לבין רמי חסון.
ת. להחליף את חיים אביטן.
ש. ולנתק את הקשר,
ת. להחליף את חיים אביטן, ואז מדרך הטבע הכל יתנתק.
ש. מדרך הטבע, כל מי שהיה בקשר איתו.
ת. אתה אמרת. להחליף חיים אביטן.
אני מזמין אותך אלי לראות כמה אנשים ועובדים שהיו רשומים כאנשי חיים אביטן, קודמו בעיריית חדרה, שודרגו בעיריית חדרה. אתה לוקח את זה למקום ,
ש. אתה נבחר כראש עירייה. כמובן שאתה עושה היום שימוש. ONCE נבחרת, עושה שימוש בסמכויותך כראש עיר - לנתק את הקשר בין העירייה לבין רמי חסון.
ת. ממש לא.
ש. למה לא?
ת. ממש לא.
ש. אז מה זה נקרא - 'אנחנו צריכים לטפל בזה'? איך התכוונת לטפל בזה?
ת. איך התכוונתי לטפל בזה?
ש. כן.
ת. אמרתי שוב - מטרת היעד שלי היא חיים אביטן..." (עמ' 32-33 לפרו').
ג. כן ציין גנדלמן, כי במסגרת קמפיין הבחירות שלו הבהיר כי הוא נגד קשרים של ראש העירייה אביטן עם יזמים, ובכללם רמי חסון. בלשונו:
"ת. אז אני אשיב. - מערכת הבחירות עוסקת, בין היתר, של 2013, עוסקת בין היתר בקשר של חיים אביטן עם יזמים. זה ISSUE, שבתוכו, אין סוד, נמצאים גם רמי חסון, בדרך כזו או אחרת, אנשים אחרים שאני לא אנקוב בשמם. זה ISSUE.
אני בא ואומר, זאת - אומרת, יכול להיות , זה מסר שאני מעביר אותו בקמפיין בכלל, כחלק מהאג'נדה שלי. ואני בא ואומר, יכול להיות שבאתי ואמרתי שהשיח של קבלנים שעובדים או קבלני בית, זה לא יקרה בעיר חדרה....
אני לא זוכר שאמרתי - רמי חסון...
ש. רמי חסון היה חלק מהקמפיין?
ת ממש לא.
ש. חיים אביטן היה חלק מהקמפיין?
ת. כן. כן.
ש. רמי חסון היה קשור לאביטן?
ת. מה זה מעניין אותי? אני, הקמפיין והיריב שנגדו אני מתמודד זה חיים אביטן.
ש. כי אני מראה לך שכמה וכמה,
ת. אתה מראה לי כמה רמי חסון קשור לאביטן.
ש. אני שואל אותך.
ת. או.קי, הבנתי. אז כן, יש מספיק עדויות בעיר חדרה שרמי חסון קשור לאביטן. הקמפטין שלי הוא חיים אביטן, לנצח את חיים אביטן בבחירות....
המסר שלי הוא ברור. התחיל בקמפיין הבחירות והמשך הלאה. בתחום הזה של קשר עירייה - יזמים, מה שהיה לא יהיה. נקודה. זה המסר.
ש. זאת - אומרת שרמי חסון לא יעבוד יותר בחדרה?
ת. לא אמרתי את זה. רמי חסון הקבלן היחיד בחדרה? נתנו לו תואר באחת ההזדמנויות כקבלן הבית, אבל הוא לא הקבלן היחיד. פה ציינת עוד קבלן, ויש עוד (עמ' 97 לפרו').
116. בישיבת יום 19.5.2021 נחקר גנדלמן בשנית על אודות האמירות, וגם הפעם חזר על עיקרי הדברים, שתמציתם כדלקמן:
א. הכחשת האמירות שיוחסו לו על ידי שירלי, תוך הדגשה כי בתקופת הבחירות העביר ביקורת על חיים אביטן ותקופת שלטונו בעירייה, וקשריו הבעייתים עם קבלנים. ברם הוא לא כיוון דבריו לרמי חסון אלא לאביטן.
בלשונו:
"עו"ד י. רונן: זה נכון שאתה מותח בסעיף הזה ביקורת על קשרים בין ראש העיר הקודם חיים אביטן לבין אנשי עסקים בעיר איך שאתה קורא להם?
צביקה גנדלמן: בהחלט.
ש. מה היתה הביקורת שלך כלפי חיים אביטן?
ת. הביקורת שלי היתה שאנשי עסקים, בדרך כלל כמעט ברוב המקרים אותם אנשי עסקים זוכים במכרזים, בכל התחומים דרך אגב, לא רק בבנייה. זאת היתה ביקורת שלי כנגדו כמנהל המערכת העירונית" (עמ' 1185 לפרו' שו' 6-12).
ובהמשך:
"צביקה גנדלמן: היתה לי ביקורת על התנהלות, התנהלותו של ראש עיריית חדרה חיים אביטן.
ש. על מה, על מה?
ת. בין היתר על קשרי העבודה והמכרזים שזוכים לה יזמים שונים. ובכל התחומים.
ש. ואמרת שזה לא בסדר, שזה לא תקין, שזה לא ראוי, כך אמרת?
ת. בוודאי.
ש. זאת אומרת שפקידי העירייה הבכירים נותנים יד להתנהלות לא תקינה, זו הטענה? צריך שני צדדים לשחיתות, נכון?
ת. לדעתי העירייה מי שעומד בראשה חיים אביטן.
ש. הבנתי. זאת אומרת שמי שעומד בראש זה חיים אביטן והוא באופן אישי דאג למכרזים והוא באופן אישי דאג להתקשרויות והוא באופן אישי דאג להתנהלות לא תקינה, זה מה שאתה אומר?
ת. לא, הוא באופן אישי נושא באחריות לכל מה שקורה בעירייה.
ש. הבנתי. ומי בפועל עשה את הדברים החמורים והמושחתים?
ת. מבחינתי אני אומר עוד פעם, חיים אביטן, לחיים אביטן יש צוות שבאמצעותו הוא פועל. אבל הכתובת והנושא באחריות זה חיים אביטן" (עמ' 1186 לפרו').
ב. הוא אינו זוכר כל השמצה כלפי התובע באופן אישי בכל תקופת הקמפיין, אלא "המיקוד שלי היה חיים אביטן" (עמ' 1188-1189 לפרו').
כשנשאל שמא בכל אופן "שבבים" מדברי ביקורתו "עפו" לעברו של התובע, השיב: "... לא זכור לי שהתייחסתי אישית, לרמי חסון" (עמ' 1189 לפרו' שו' 11).
117. למעשה בסוגיית האמירות קיימת עדותה של שירלי מול עדותו של גנדלמן.
נטל הראיה להוכחת האמירות מוטל על התובעים, כבכל משפט אזרחי (שנהר, עמ' 465).
אך לאחרונה (11.11.2021) עמד כב' השופט עמית על נטל הראיה המוטל על תובע בעוולה אזרחית, בע"א 7111/19 פלוני נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] שם ציטט מדברים שנאמרו בע"א 2775/19 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 15 [פורסם בנבו] (31.1.2021), כדלקמן:
"יכול הטוען לטעון כי נוכח טענות אלה, על הנתבע להעמיד גרסה פוזיטיבית בנוגע לאירוע העוולתי. ולא היא. ברגיל, נטל ההוכחה על התובע להוכיח את האירוע העוולתי הנטען ואת נסיבותיו, והנתבע רשאי להכחיש את האירוע או את נסיבותיו מחוסר ידיעה. כפי שציינתי בעבר, 'על פי 'כללי המשחק' הרגילים הנוהגים בדיני הנזיקין, על תובע-ניזוק המבקש לזכות בפיצוי מנתבע-מעוול, להוכיח כי הנתבע גרם לנזקיו, במעשה עוולתי, ברמת הוכחה של מאזן ההסתברויות. ניזוק שלא מצליח להוכיח שהנתבע העומד מולו גרם לנזקו (נטל ההוכחה) בהסתברות של מעל 50% (רמת ההוכחה), לא יזכה בתביעתו. הכללים של נטל הוכחה ורמת הוכחה משקפים שתי תובנות יסוד במשפט האזרחי: 'המוציא מחברו עליו הראייה' (בבא קמא מו, ע"א); ועדיפה החלטה בינארית של הכל או לא כלום, על פני החלטה הסתברותית' (פסק דיני בע"א 6102/13 עצמון נ' חיפה כימקלים בע"מ, בפסקה 39 [פורסם בנבו] (24.9.2015) אליו הפנתה המערערת).
118. בחינת עדותה של שירלי על חולשותיה (בהיותה בגדר "עד מעונין" – כדברינו בסעיפים 105-106 לעיל) מול עדותו של גנדלמן, שכנעה אותי לתת אמון רב יותר בגרסתו של גנדלמן כי לא אמר את הדברים/אמירות שיוחסו לו בכתב התביעה נגד רמי חסון (ראו סעיף 13 לעיל), בהסתמך על עדותה של שירלי.
לשון אחרת – התובעים לא הוכיחו את אמירת האמירות שצויינו בכתב התביעה ובתצהירה של שירלי ברמת הסתברות של מעל 50%.
119. נתחיל דווקא בגרסתו גנדלמן שהיתה אחידה בתצהירו נ/10, עדותו בשאלת החסינות ביום 16.1.2019 ועדותו בתיק העיקרי ביום 19.5.2021, ותמציתה כדלקמן (ונפנה לדבריו שאוזכרו לעיל, חלקם תוך ציטוט הדברים):
א. הכחשת האמירות שצויינו בכתב התביעה ובתצהירה של שירלי;
ב. בתקופת הבחירות העביר ביקורת על חיים אביטן ותקופת שלטונו בעירייה, קשריו הבעייתים עם קבלנים, ובכללם רמי חסון;
ג. הוא לא תקף את רמי חסון/התובע באופן אישי, והכחיש כי כינה אותו בכינויי גנאי שיוחסו לו בכתב התביעה;
ד. הוא לא הכחיש כי יתכן שנקט במילה "שחיתות", אך זאת נאמרה במסגרת קמפיין בחירות לרשויות המקומיות, תוך הדגשה כי כיוון דבריו לתקופת שלטונו של אביטן כראש עיר בלבד;
120. חקירותיו הנגדיות של גנדלמן, שהיו ארוכות ומסורבלות (לטעמי שלא לצורך) לא סתרו גרסה אחידה ועקבית זאת של גנדלמן.
121. מן העבר השני עומדת גרסתה של שירלי, שהתחילה לטעמי "בקול תרועה רמה" והסתיימה "בקול ענות חלושה".
בתצהירה לא פירטה כלל היכן שמעה את האמירות אלא רק ציינה שזה היה בתקופת בחירות, בה נערכו חוגי בית, כנסים, אסיפות פעילים ועוד, וכי בתקופה זאת, שארכה כשמונה חודשים, יצא לה לדבר עם גנדלמן פעמים רבות (סעיף 2 לתצהיר).
בתצהירה בסעיף 4 ציינה את ביטויי הגנאי שאמר גנדלמן כלפי התובע.
משתמע מכך, כי גנדלמן אמר לה את האמירות או שמעה (כולן או חלקן) פעמים רבות במהלך קמפיין הבחירות. כך גם עלה מחקירתה הנגדית (ראו סעיף 112(ו)).
כך גם ניתן למצוא בחקירתה של שירלי בתביעה הכספית (ת/6), שם ציינה כי גנדלמן אמר את האמירות במטה, בכנסים, בצוות ההיגוי (עמ' 408 ו-415 לת/6).
דא עקא, כשנדרשה שירלי לפרט במסגרת עדותה היכן בדיוק שמעה את האמירות, צמצמה דבריה לשני מקומות בלבד (להבדיל מהרשימה הארוכה שפירטה בסעיף 2 לתצהירה ובחקירתה הנגדית בתביעה הכספית), שהם: מטה הרשימה של גנדלמן ברחוב הנשיא בחדרה ובביתו של גיורא שחר (סעיף 111 לעיל).
הגוזמה הזאת בדבריה של שירלי (בתצהירה ובעדותה בתביעה הכספית) בדבר המקומות בהם אמר גנדלמן את הדברים, מחזק את החשש להיותה "צד מעונין" בהכפשת שמו של גנדלמן, וברצון להזיק לו.
122. ההגזמה בעדותה של שירלי באה לידי ביטוי, כך לטעמי, בעוד נקודה.
גנדלמן בעדותו הודה כי במסגרת קמפיין הבחירות עמד על הקשרים הבעייתיים שהיו לאביטן עם קבלנים, ובכללם רמי חסון. זאת מבלי שדבריו כוונו אישית נגד מי מהקבלנים, אלא רק כלפי אביטן ובמסגרת קמפיין הבחירות שלו.
נתתי אמון בגרסתו זאת שהיתה אחידה לכל אורך עדויותיו בתובענה זאת.
לשירלי לעומת זאת היה זכרון אחר, יש שיכנו אותו זכרון סלקטיבי, על פיו היא לא זכרה לומר אם גנדלמן אמר דברים דומים על קבלנים אחרים, אלא זכרה רק את השם של רמי חסון שכן "רק זה שם שתמיד נאמר... חיים אביטן ורמי חסון..." (עמ' 424 לפרו' שורות 29-34).
שוב, גוזמה לטעמי בעדותה.
כאמור, אני נתתי אמון בגרסתו של גנדלמן כי ביקורתו כוונה כלפי אביטן, שלטעמו היו לו קשרים בעייתים עם קבלנים בתקופת כהונתו כראש עיר, ובכללם רמי חסון, אך לא רק נגד רמי חסון. זאת כאמור הגזמה של שירלי שלא הוכחה כלל ועיקר.
123. אם בכך לא סגי – נפנה לעדותה של שירלי הן בפנינו, וביתר שאת לעדותה בתביעה הכספית, שהאמירות לא נאמרו לאוזניה בלבד אלא לאוזני רבים אחרים (עמ' 415 לת/6 שו' 5-9).
בחקירתה הנגדית בתביעה הכספית אף נקבה בשמות ששמעו לכאורה את האמירות, והם: מורן שגב (גם בעדותה בתביעה דנן הזכירה אותה כמי ששמעה את האמירות – עמ' 424 לפרו' שו' 5), ליאור אריה ועוד פעילים (עמ' 408 לפרו' ת/6 שו' 11-16).
אף לא אחד מהם הובא לעדות על ידי התובעים, ללא מתן כל הסבר לכך (וציינו זאת לעיל), תוך העדפה תמוהה להסתמך על עדותה הבעייתית משהו של שירלי, כמפורט לעיל. מחדל זה משמש לחובת גרסתם של התובעים בדבר אמירת האמירות על ידי גנדלמן מכח הכלל שבפסיקה לענין אי הבאת עד רלוונטי, אות הזכרנו בסעיף 106 לעיל.
ודוק – התובעת לא ציינה בסיכומיה כי עשתה אפילו מאמץ להביא לעדות מאן דהוא נוסף, מעבר לשירלי, להעיד על האמירות, והדבר בעייתי מאוד בעיניי.
נזכיר כי עסקינן בעילה הראשונה בלשון הרע. סעיף 18 לחוק לשון הרע העוסק בהפרכה של טענות הגנה קובע כי:
"הביא הנאשם או הנתבע ראיה או העיד בעצמו כדי להוכיח אחת ההגנות הניתנות בחוק זה, רשאי התובע להביא ראיות סותרות; אין בהוראה זו כדי לגרוע מסמכות בית-המשפט לפי כל דין להתיר הבאת ראיות על-ידי בעלי הדין".
היו יכולים התובעים להביא עדים מלכתחילה ו/או עדי הזמה להכחשותיו של גנדלמן את האמירות המיוחסות לו, ולא עשו כן.
יותר מזה – אפילו ארז אלגון (להלן: "אלגון"), שהגיע לעדות מטעם התובעים בבקשת החסינות, והגיש תצהיר עדות ראשית מש/4 (נספח 4 לת/12) בו הצהיר כי ליווה את גנדלמן במשך כשש שנים וחצי, עד לבחירות 2013, לא ציין מילה בתצהירו על האמירות המשמיצות אותן הזכירה שירלי. כל תצהירו התמקד בחוברת ההשמצות, כפי שנראה להלן. דבר זה תמוה, שכן אם גנדלמן אמר את ההשמצות על רמי חסון בפני פעילים, במטה, בחוגי בית, סביר להניח כי אלגון, שליווה אותו כשש שנים וחצי עד מועד בחירות 2013 היה שומע על כך משהו, ומציין זאת בתצהירו. החסר הזה בתצהירו מחליש משמעותית מגרסתה של שירלי בנדון.
124. עוד חולשה בולטת בעדותה של שירלי, נוגעת לאמירתה בתצהירה (סעיף 4), כי גנדלמן תיאר את אביטן ורמי חסון כמי שנטלו חלק בפעולות פליליות (ראו סעיף 21 לעיל).
נשאלה שירלי על אותן "פעולות פליליות" ולא ידעה להשיב, ואף טענה כי לא מבינה את השאלה (ראו סעיף 23(ב) לעיל). בסוף הודתה כי אינה זוכרת מה עמד מאחורי הביטוי "פעולות פליליות" (ראו סעיף 112(ג) לעיל).
רק לאחר שבית המשפט התערב והסביר לה שוב את השאלה, השיבה תחילה תשובה די ערטילאית שפעולה פלילית מבחינתה זו פעולה שנעשית בניגוד לצדק ולנורמות חברתיות. בהמשך ובהקשר שלנו, ציינה כי גנדלמן אמר לה, שכל עסקות הנדל"ן בעיר חדרה הם כביכול של רמי חסון, והוא מקבל עבודות בניה כיוון שהוא חבר שלו (סעיף 112(ד) לעיל).
שוב הגזמה, כלליות (ללא פירוט עבודות הבניה הנטענות, נשוא האמירה) ושטחיות בעדותה של שירלי, תוך התעלמות מהעובדה, שבאותן שנים התובעת היתה הזכיינית של עיריית חדרה בעבודות בניה של מבני ציבור, ומכוח זה קיבלה עבודות מעיריית חדרה.
125. לסיכום, ובמענה לשאלה ב' לעיל, סבורני כי האמירות שיוחסו לגנדלמן בהסתמך על עדותה של שירלי לא הוכחו כנדרש.
זאת מעבר לעובדה, כי בהיות עדותה של שירלי עדות יחידה "של אדם המעונין בתוצאות המשפט לטובת בעל הדין שקרא אותו להעיד", בסוגיית האמירות, אז בכדי להסתמך עליה יש צורך שתהא "איכותית" יותר מעדות רגילה (ואין עדותה של שירלי כך), תוך זיקה לסעיף 54(3) לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1871, על פיה:
"פסק בית משפט במשפט אזרחי באחד המקרים שלהלן על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, והעדות אינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו; ואלה המקרים: ...
(3) העדות היא של אדם המעונין בתוצאות המשפט לטובת בעל הדין שקרא אותו להעיד;
(ראו בנדון גם – ע"א 224/78 חמשה יוד תכשיטנים בע"מ נ' פיירמנס פאנד אינשורנס קומפני, פ''ד לג(2) 90, 94).
כאן המקום להזכיר את טענתו של גנדלמן בסיכומיו (סעיף 11), וסבורני כי "אינה קלוטה מן האויר", שהשיהוי בהגשת תביעת לשון הרע בעילה הראשונה על ידי התובע מלמד כי גם הוא "חש" שאין באמת לשון הרע באיזכורו על ידי גנדלמן במסגרת מערכת הבחירות;
או, ואת זה אני מוסיף, התובע לא חש בטוח לגמרי בהסתמכות על עדותה של שירלי לבד בסוגיית האמירות ולכן השתהה בהגשת תביעתו. דא עקא, ככל הנראה לא מצא עד אחר, נוסף לשירלי, בכדי לחזק את עדותה.
התובעים ניסו בסיכומי התשובה (סעיף 4) לשכנע בכך, שאין חובה למהר בנדון, והגשת התובענה דנן כשנה לאחר פסק הדין בתביעה הכספית, אינה גורעת ממשקל התביעה.
אכן אין מחסום דיוני בהגשת התביעה הנדונה בגין שיהוי זה. יחד עם זאת עסקינן בשיהוי משמעותי שלא ברור מניעיו (לכאורה נודע לתובע על הדברים בשנת 2015, כעולה מסעיף 2 לתצהירו ת/12, אך המתין גם הגשת התביעה עד חודש 4/18) – כשלוש שנים תמימות. במיוחד כשעסקינן בתביעת לשון הרע בה יש להזדרז טרם "ישקעו" הדברים בתודעתו של הציבור.