שאלה ג' – האם עומדת לגנדלמן הגנה מהגנות החוק?
126. כאמור שוכנעתי כי האמירות שיוחסו לגנדלמן כלפי רמי חסון/התובע לא הוכחו. בכך הייתי יכול לסיים את פרק האמירות ולפנות לבדוק את שאלת הוכחת חוברת ההשמצות.
יחד עם זאת אבחן נקודה נוספת בהקשר זה כדלקמן – כאמור לעיל גנדלמן לא שלל שימוש במילה "שחיתות" בהתנהלותו של אביטן בתקופת כהונתו, ובין היתר קשריו הבעייתיים עם קבלנים, לרבות רמי חסון. היינו – גנדלמן לא שלל כי הזכיר את שמו של רמי חסון בין יתר הקבלנים, להם ייחס את הקשרים הבעייתים של ראש העירייה דאז אביטן, אם כי שלל התייחסות אישית לרמי חסון (ראו סעיף 115(ב)+(ג) לעיל).
כאן עולה השאלה – האם קישורו של רמי חסון לקבוצת הקבלנים, שאת קשריו של אביטן עימם ראה גנדלמן כ"קשרים בעייתיים" וכחלק מתופעת "השחיתות" שפשתה בתקופת הכהונה של אביטן, יכול להוות בסיס לתביעת לשון הרע של רמי חסון/התובע?
לטעמי התשובה שלילית, כפי שאבהיר מיד.
127. דבריו של גנדלמן נאמרו בתקופת בחירות, וכוונו כלפי אביטן בלבד (וכבר עמדנו על הדברים לעיל), ולא כלפי רמי חסון אישית.
אכן גנדלמן דיבר על קבוצת קבלנים, בכללם רמי חסון, שאת קשריו של אביטן עימם כינה בעייתיים, והדבר עלה בעיניו כשחיתות בהתנהלותו של אביטן.
רמי חסון, מעבר לעובדה כי היה הבעלים של חברה שזכתה במכרז עבודות בניית מבני ציבור בתקופה הרלוונטית (ראו בהרחבה לענין זה בפסק הדין בתביעה הכספית(, גם היה בגדר "דמות ציבורית" הגם שאינו נושא בכל תפקיד פוליטי בעיר חדרה.
בת"א (חד') 7476-12-08 רמי חסון נ' חדווה יחזקאלי [פורסם בנבו] (2.5.13) – (להלן: "ענין יחזקאלי"), נדונה תביעת לשון הרע של התובע דנן (רמי חסון) נגד חברת מועצת העיר חדרה. שם נקבע, ועסקינן בפסק דין חלוט, כי רמי חסון הינו פעיל פוליטי (והכוונה פעיל במחנה של אביטן), ופועל בזירה הציבורית. אמנם הוא אינו נבחר ציבור אך בהיותו פעיל פוליטית המשייך עצמו לקבוצה פוליטית מסויימת יש להחיל עליו את מטריית "הענין לציבור" לגבי אמירות הנאמרות לגביו.
הוסיף וציין בית המשפט בפסק הדין שם כי:
"... מנגד התובע (רמי חסון – ח"ש), כאמור מחד אדם פרטי בעל חברה לקבלנות, אך במקביל פעיל במטה הבחירות של ראש העיר. חברת הבנייה שבבעלותו (התובעת – ח"ש) הפכה 'לזכיין שנתי' מטעם העירייה, ואין ספק למקרא המסמכים אשר צורפו לתצהיר הנתבעת כגון, מסמכי ביקורת העיריה וביקורת המדינה (נספחים ח' ו –י' לתצהיר הנתבעת) כי נמתחה ביקורת של ממש על זכייתו במכרזים שונים כאשר לא תמיד הצעתו היה, לדעת המבקרים, הזולה ביותר או מטעמים אחרים זכייתו במכרזים נראתה תמוהה. יש לציין עם זאת כי אין זה נכון שרק חברת התובע זכתה במכרזי עבודות עבור העיריה, אלא גם חברות אחרות זכו במכרזים שונים של עירית חדרה" (ציטוט מעמוד 19 לפסק הדין שם).
עמדו על הדברים גם המלומדים גנאים, קרמניצר ושנור בספרם "דיני לשון הרע הדין המצוי והדין הרצוי", מהדורה שניה ומורחבת, עמ' 139-141 תחת הכותרת "לשון הרע על דמויות ציבוריות שאינן עומדות לבחירת הציבור" (להלן: "גנאים, קרמניצר ושנור").
הבהירו המחברים כי עסקינן בדמויות ציבוריות, שעימן נמנים אנשים בשל עיסוקם, פעילותם או אופיים, ובהם גם בעלי הון. גם לגביהם, כאישי ציבור פוליטיים, יש שיקול הנוטה לצמצם את זכותם לשם טוב, שכן פועלם עשוי להוות "ענין לציבור" ולחשיבות ציבורית.
ואכן גם בית המשפט בענין יחזקאלי ציין בעניינו של התובע דנן כי:
" על פי הפסיקה, על העוסקים בפעילות ציבורית, להיות ערוכים לספיגת ביקורת רבה יותר כלפיהם מאשר האדם מן השורה" (ציטוט מעמ' 19).
ודברי בית המשפט שם כוונו לרמי חסון, התובע דנן.
128. נסיונות התובעים "לגמד" את העובדות והמסקנות העולות מענין יחזקאלי, תוך הבחנתו מהמקרה דנן אינם משכנעים (ראו סעיף 13 לסיכומי התשובה). נדגיש – ענין יחזקאלי משקף פסיקה עניפה ורבה, על פיה, על העוסקים בפעילות ציבורית, להיות ערוכים לספיגת ביקורת רבה יותר כלפיהם מאשר אדם פרטי מן השורה.
הדבר מקבל משנה תוקף כאשר מדובר בפרסום שנעשה בתקופת בחירות, שאז המשקל של זכות חופש הביטוי מתגבר שכן בתקופה כזאת האדם הסביר אינו נוטה לייחס משקל רב לאמירות שנאמרות, תוך הנחה כי מדובר בחלק בלתי נפרד מ"המשחק הפוליטי".
ראו לעניו זה סיכום הדברים בע"א (י-ם) 42736-09-11 נעים נ' אלבוים [פורסם בנבו] (28.12.2011), שהוזכר בסיכומיו של גנדלמן:
"...אכן נכון, חוק איסור לשון הרע משקף איזון בין זכויות אדם בסיסיות במשטר דמוקרטי ולענייננו זכות יסוד לשם טוב אל מול זכות יסוד לחופש ביטוי. שתיהן נגזרות מכבוד האדם וקיים ביניהן מתח מתמיד (ע"א 89/04 ד"ר יולי נודלמן נ' נתן שרנסקי ואח' (טרם פורסם), [פורסם בנבו], 4.8.2008 (להלן – "עניין נודלמן"); רע"א 4740/00 לימור אמר נ' יוסף, פ"ד נה(5) 510 (2001); ע"א 214/89 אבנרי נ' שפירא, פ"ד מג(3) 840 (1989); ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ ואח' נ' איילון (לוני) הרציקוביץ', פ"ד נח(3) 558 (2004); ע"א 6871/99 ששון נ' משה רום, פ"ד נו(4) 72 (2002); א' שנהר, דיני לשון הרע (1997) (להלן – "שנהר")). אין צורך להכביר במילים בדבר חשיבותו של חופש הביטוי, מן הזכויות הנעלות בזכויות האדם, אשר קיבל מעמד על בהלכה הפסוקה, מקדמת דנא, אף שלא נכלל במפורש בגדר זכויות אדם שנמנו בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. יחד עם זאת, חרף חשיבותו הרבה, היקפו איננו בלתי מוגבל. גבולותיו נקבעים כפרי איזון בינו לבין זכויות אדם מוכרות אחרות, ובינו לבין אינטרסים ציבוריים חשובים אחרים. מכאן, כי תחום התפרשותו אינו אחיד והיקפו עשוי להשתנות מעניין לעניין, בהתאם לטיב ולמשקל הזכות או הערך שכנגדו הוא מתמודד (עניין נודלמן, פסקאות 12-13, רע"א 10520/03 בן גביר נ' דנקנר (טרם פורסם), [פורסם בנבו], 12.11.2006)...
אם כן, בגדר ההליך שלפניי אנו נדרשים, פעם נוספת, בקביעת גבולות חופש הביטוי, אשר כנגדו עומד ערך ההגנה על כבוד האדם כפרט וזכותו להגנה על שמו הטוב. המתח בין ערכים נוגדים אלה מתקיים, בענייננו, במסגרת השיח הציבורי, בו מעורב איש ציבור – המערער, בעל מעמד ציבורי ופוליטי – כראש מועצה מכהן. בעניינם של אנשי ציבור, קיימים שיקולים כבדי משקל, המצדיקים את צמצומם של איסורי לשון הרע, בכל הנוגע לפרסומים העוסקים באנשי ציבור (שנהר, פרק 5). אכן נכון, תרופתו של איש הציבור המושמץ יכולה וצריכה להיות בפרסום נגדי, אשר יחשוף את הכזב שפורסם אודותיו (ע"א 214/89 לעיל, 864). מכאן יש להסיק, כי הסעד המשפטי צריך להינתן לו במידה פחותה מכפי שיינתן לאדם פרטי ששמו הטוב נפגע (ע"א 334/89 רבקה מיכאלי ואח' נ' אלמוג, פ"ד מו(5) 555, 571 (1992)). לשון אחר, נטילת הסיכון על ידי אנשי הציבור מהווה מעין הסכמה מכלל מצידם, לא רק למידה מסוימת של טעויות בנוגע לפרסומים אודותיהם, אלא גם מחשיפת ענייניהם הפרטיים (שנהר, שם). בהקשר זה יש כאמור ליתן משקל רב לאינטרס הציבורי בהחלפה חופשית של מידע בענייני ציבור הנוגעים לאנשי ציבור. דגש מיוחד יש ליתן במקרים בהם מתעוררת שאלת פרסומים על אנשי ציבור במהלך קיומן של בחירות ואשר עוסקים באלה המתמודדים בהן, כבענייננו. הפסיקה הכירה בחשיבותה המיוחדת של תעמולת הבחירות לקיום ההליך הדמוקרטי וגיבשה כללים המקנים מעמד מיוחד לפרסומי לשון הרע, הנעשים לקראת בחירות. כך למשל נפסק כי העובדה שפרסום נעשה תוך כדי תעמולת בחירות, מהווה ראיה לכאורה לכך שהוא נעשה בתום לב (בג"צ 206/61 המפלגה הקומוניסטית הישראלית נ' ראש העיר ירושלים, פ"ד טו 1723, 1726 (1961); שנהר, שם). הנה כי כן, תועלת חברתית מיוחדת קיימת בנוגע לקבלת מידע על אנשים המצויים בעמדה ציבורית, שכן בחברה דמוקרטית זקוק ומעוניין הציבור במידע מלא, שיאפשר לו לגבש דעה על האנשים המשפיעים על חייו (לדיון מפורט לעניין האיזון הנדרש בעניינם של אנשי ציבור והשיקולים הנוגעים בדבר, ראה עניין נודלמן, פסקאות 29-33)" – (ציטוט מסעיפים 8-9 לפסק הדין).
כן ראו בענין זה:
ע"א (נצ') 13/10 שמעון גבסו נ' רונן פלוט, פסקה 13 [פורסם בנבו] (13.9.2010);
129. במצב דברים זה, הכללתו של רמי חסון במסגרת קבוצת הקבלנים, אליהם כוונה ביקורתו של גנדלמן נגד אביטן, אינה עולה כדי "לשון הרע". במיוחד כשעסקינן בתקופת בחירות, והדברים נאמרו גם כלפי רמי חסון שהוא "דמות ציבורית", ומהווים ביקורת המגלה "ענין לציבור".
130. בכל מקרה ולשם הזהירות, כך לטעמי, שוכנעתי כי עומדת לגנדלמן, בהתייחס להכללת רמי חסון לקבוצת הקבלנים שאת קשריו של אביטן עימם ראה כבעייתיים, הגנת תום הלב שבסעיף 15(4) לחוק הקובעת הגנה כש"הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד שיפוטי, רשמי או ציבורי, בשירות ציבורי או בקשר לענין ציבורי, או על אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה התנהגות";