ד. אם עוד נותר ספק בנדון נפנה לסעיף 77 סיפא לפסק הדין בתביעה הכספית, שלשונו כדלקמן:
"נספח 59 הוא מכתבו של נחשונוב מיום 24/7/13 לגב' יעל בלדב, חשבת אגף ההנדסה, על פיו עבודות בתי הספר אמורות להסתיים הרבה מעבר ל-15/8/12, כדלקמן:
פרויקט בית הספר מדעים ויהדות שלב א' – הסתיים ביום 15/9/12.
פרויקט בית הספר מדעים ויהדות שלב ב' –הסתיים ביום 31/12/12.
פרויקט בית ספר גלאור – הסתיים ביום 10/4/13.
פרויקט בית הספר הדמוקרטי – הסתיים ביום 1/9/12".
במכתב זה של נחשונוב (שהובא לעדות בתובענה דנן על ידי התובעים דווקא) מיום 24.7.2013 (כשלושה חודשים וחצי לאחר שליחת מכתב הפסקת העבודות נספח 22 לת/12) מציין נחשונוב בפני הגב' יעל בלדב חשבת אגף הנדסה בעירייה, כי פרויקט בית ספר גלאור הסתיים ביום 10.4.2013 (סמוך למועד שליחת מכתב הפסקת עבודות הפיתוח מיום 11.4.2013). הוא כותב כי פרויקט גלאור הסתיים, בין יתר פרויקטים אחרים שהסתיימו וגם לגביהם הוגשו חשבונות סופיים שמייזל תיקן לטרום סופיים.
היינו התובעים והעירייה ראו את פרויקט גלאור במועד שליחת מכתב הפסקת העבודות כ"פרויקט שהסתיים". אמנם פרויקט גלאור יזדקק להשלמות, אך לכך כבר יהיה צורך בהזמנה חדשה מגובה בתקציבים.
ה. נספח 23 לת/12 גם מלמד כי הצדדים ראו את מכתב הפסקת העבודות כצמצום ההזמנה הנוגעת לפרויקט גלאור (וגם זאת לנוכח העדר תקציב להמשיכו). נספח 23 הוא מכתבו של מייזל, שנשלח במייל ליוסי חסון ביום 14.7.2013 (כשלושה חודשים לאחר מכתב הפסקת העבודות), ובו מבקש להיפגש עימו "לסגירת נושא חשבון" בנוגע לפרויקט גלאור. ודוק – "סגירת חשבון" ולא "חשבון חלקי", תוך ציפייה להמשך. היינו – ראיית מכתב הפסקת העבודות (נספח 22 לת/12) כמיצוי הזמנת העבודה באתר גלאור.
ו. התובעת גם הבינה את מצב הדברים כך בכל הקשור לפרויקט גלאור לאחר קבלת מכתב הפסקת העבודות נספח 22 לת/12. התובעת גם הבינה שהיא צריכה למסור החזקה בפרויקט זה (לאחר השלמת עבודות המבנה שלא הופסקו כאמור מכח מכתב הפסקת העבודות) לעירייה. היא לא עשתה כן מסיבה אחת ויחידה, זכות עכבון שעומדת לה מכח סעיף 5 לחוק חוזה קבלנות, תשל"ד-1974, ולא מהטעם כי ראתה בהפסקת העבודה כהפסקה זמנית שתימשך על ידה בעתיד. על כך אני למד ממכתבו של ב"כ התובעים למייזל מיום 2.11.2014 נספח 28 לת/12 (שבא בעקבות מכתבו של מייזל לתובעים ביום 29.10.2014 – נספח 27 לת/12, ראו סעיף 80(ח) לעיל).
בסעיף 11 לת/28 הנ"ל כותב ב"כ התובעים למייזל, בסעיף 11 כי:
"מרשתי מתנגדת ליטול חלק בסיור מסירה באתר, משום שבנסיבות הענין... אין כל סמכות לעירייה 'לזרוק' את מרשתי מן האתר ללא ביצוע מלא של יתרת החוב, ובה בעת עומדת למרשתי זכות עכבון בהקשר זה".
נזכיר כי מכתב זה של ב"כ התובעים נשלח למייזל ביום 2.11.2014, כ-19 חודשים לאחר מכתב הפסקת העבודות נספח 22 לת/12 שנלח כאמור ביום 11.4.2013. גם אז, כתשעה חודשים לאחר פקיעת תוקף הסכם המסגרת שבין העירייה לתובעת, כשכבר היה ברור לתובעים שהתובעת לא תמשיך בעבודות גלאור שיכללו בהזמנה החדשה (וימסרו כנראה לזכיין החדש של העירייה לעבודות מבני ציבור, שיבוא תחת התובעת), כל שטענה לו התובעת היה לזכות עכבון כדי לקבל את יתרת החוב שמגיע לה על עבודותיה בפרויקט גלאור עד מועד הפסקת העבודות בו. לא היתה במכתב זה כל טענה על זכותה או זכאותה של התובעת להמשיך בעבודות הפרויקט בגלאור.
יותר מזה – במכתב ב"כ התובעים לב"כ העירייה מיום 10.11.2014 (נספח 31 לת/12), כתשעה חודשים לאחר הגשת התביעה הכספית, התמצתה דרישתה של התובעת בכספים שמגיעים לה עד מועד הפסקת העבודות בגלאור, ולא מעבר לכך (סעיף 15 למכתב).
היינו – התובעת ראתה במכתב הפסקת העבודות את מיצוי הזמנת העבודות באתר זה, ללא כל טענה בנדון.
198. משכך הם פני הדברים, והזמנת פרויקט גלאור מוצתה או הסתיימה עם מכתב הפסקת העבודה באתר זה ביום 11.4.2013, הוגש חשבון סופי לגבי אתר זה (שהפך ל"טרום סופי" על ידי מייזל) ונדון והוכרע בתביעה הכספית, לא ניתן לדבר כיום על הוצאת פרויקט זה מהתובעת/ים שלא כדין (מרכיב ג' לעילה השניה).
199. התובעת לא טענה, וממילא לא הוכיחה, כי הובטח לה על ידי העירייה, ו/או כי העירייה התחייבה לה, כי המשך העבודות בגלאור בהתאם להזמנה החדשה יהיה שלה.
סבורני כי העירייה גם לא היתה יכולה להבטיח או להתחייב כאמור, שכן הדבר אינו תקין מנהלית, שלא לומר לא חוקי. הרי הזמנה חדשה כזאת צריכה היתה להימסר לזכיין החדש לפי הסכם המסגרת (ולא בטוח כי תהיה זאת התובעת, ואכן במועד הרלוונטי הסכם המסגרת עם התובע כבר פקע), או תצא למכרז בו ימצא זוכה כדין, ולא בטוח כי תהיה זאת התובעת.
אכן, התובעת הראתה כי העירייה התייעצה עימה לגבי אומדנים וכתבי כמויות להמשך עבודות בית ספר גלאור (ראו גרסתו של רמי חסון בתצהירו המסוכמת בסעיף 183 לעיל), ואני מוכן לצאת מנקודת הנחה כי התובעים "זרמו" עם בקשות העירייה בנדון, בציפייה כי הם יקבלו את עבודות ההמשך בפרויקט זה (ראו עדותו של יוסי חסון המוזכרת בסעיף 187 לעיל). יחד עם זאת היו יכולים התובעים לומר לעירייה ו/או נציגיה, כי כל עוד הזמנת עבודות ההמשך בפרויקט גלאור אינה "בכיסה" של התובעת, אין הם מוכנים להמשיך להשקיע זמן ומשאבים בפרויקט גלאור. במיוחד כשאז טרם שילמה להם העירייה את מלוא שכרם על העבודה שכבר בוצעה בגלאור (ראו התביעה הכספית).
לכן המשך עזרתם של התובעים לעירייה בתמחור עבודות ההמשך של פרויקט גלאור אינה מקנה לה כל זכויות בפרויקט זה. כל עזרתם בנדון היתה מרצונם הטוב והחופשי בבחינת "שלח לחמך על פני המים", ללא כל הקניית זכויות בפרויקט המשך זה.
200. יותר מזה – המשך התנהלות התובעים בפרויקט גלאור לאחר קבלת מכתב הפסקת העבודות נספח 22 לת/12 מתגלית לכאורה כלא תקינה בשתי נקודות לפחות, כדלקמן:
א. כפי שהסקנו וקבענו לעיל, מכתב הפסקת העבודה למעשה צמצם את הזמנת העבודה בבית ספר גלאור, באופן שהתובעת הגישה חשבון סופי לגביו, שהפך בהוראת מייזל לטרום סופי.
ביום 27.2.2014 הגישה התובעת את התביעה הכספית וכללה בה את תביעותיה הכספיות בנוגע לפרויקט זה התואמות (לגרסתה דאז) את הסכום המגיע לה עד מועד הפסקת העבודות. אם כך איזו הצדקה היתה להמשיך ולהחזיק באתר זה עד לאחר הגשת כתב התביעה ולטעון לזכות עכבון?! הרי בית המשפט כבר ידון ויכריע בתביעותיה בנדון במסגרת התביעה הכספית!
בנקודה זאת השיג ב"כ העירייה במכתבו לב"כ התובעים מיום 4.11.2014, ת/29 לת/12 (שנשלח בתגובה למכתבו של ב"כ התובעים למייזל מיום 2.11.2014, נספח 28 לת/12), ורשם בסעיף 9 למכתבו האמור את הדברים הבאים:
"זאת ועוד, מאחר שלטענת העירייה, מרשתך היא זו שהפרה את חוזה המסגרת (וטענתה זו גם היא מתבררת בימים אלה במסגרת תא"ק 31371-02-14), [פורסם בנבו] הרי שאף מטעם זה מנועה מרשתך מלהפעיל זכותה הנטענת לעכבון".
אמנם ב"כ התובעים במכתב תשובה ששלח לב"כ העירייה (נספח 31 לת/12) סבר כי פרשנות התנאים לקיומה של זכות עכבון אינה כנטען על ידי ב"כ העירייה, ונימק זאת. יחד עם זאת אנוכי סבור, כי המשך החזקת האתר על ידי התובעים מיום 11.4.2013 (מועד שליחת מכתב הפסקת העבודות) ועד ליום קבלת המסירה באופן חד צדדי על ידי העירייה ביום 6.11.2014 (נספח 30 לת/12), כשנה ושבעה חודשים, כששערי האתר נעולים ותביעה כספית הוגשה בנדון בחודש 2/2014, לא היה מעשה תקין.
אני סבור שמייזל, העד מטעם התובעים, תיאר את הדברים יפה בעדותו, ונפנה לדבריו שצוטטו בסעיף 185(ו) לעיל.
ב. כפי שציינו לעיל, מכתב הפסקת העבודות באתר גלאור התייחס רק לעבודות פיתוח ולא לעבודות מבנה, שהיו צריכות להסתיים כמתוכנן על פי הזמנת העבודה.
ברם, כעולה ממכתבו של מייזל לתובעת ביום 29.10.2014 (נספח 27 לת/12, שראשיתו צוטטה בסעיף 183(ט) לעיל), התובעת לא סיימה את עבודות המבנה של פרויקט גלאור, למרות שאלה כאמור לא הופסקו.
במעמד המסירה החד צדדית (ללא נוכחות נציגי התובעת) של אתר גלאור ביום 6.11.2014 נוהל פרוטוקול מסירה (נספח 30 לת/12), ושם פורטו ליקויי מבנה שלא תוקנו/הושלמו על ידי התובעת למרות שאלה לא הופסקו כאמור. גם נחשונוב עמד על העבודות שטרם הושלמו במבנה אתר גלאור (ראו סעיף 186(ד) לעיל).
ב"כ התובעים במכתב תשובתו למייזל מיום 2.11.2014 (נספח 28) הודה כי עבודות המבנה, הגם שכאמור לא הופסקו במכתב הפסקת העבודות, לא נמשכו והושלמו על ידי התובעת, ותלה זאת, לטעמי בטעות, במכתב הפסקת העבודות, שכאמור לא כלל הפסקת עבודות אלה (ראו סעיפים 5-6 לת/28).
לנוכח התנהלותה זאת של התובעת, ניתן היה להבין את הטרוניה של זגדון אותה ביטא בעדותו (אותה תימצתי בסעיף 191(א) לעיל) נגד התנהלות התובעים בכל הקשור לפרויקט גלאור לאחר קבלת מכתב הפסקת העבודות, ולאורך חודשים ארוכים עד למועד המסירה החד צדדית ביום 6.11.2014. דבריו אלה לטעמי אינם חסרי בסיס.
201. לסיכום פרק זה אומר, כי בכל הקשור לפרויקט גלאור לא הוכח על ידי התובעים המרכיב השלישי של העילה השניה אשר הוא - "נטילת העבודות היתה שלא כדין".
פרויקט עמל
202. כעת נבחן אם הוכח המרכיב השלישי של העילה השניה (נטילת העבודות היתה שלא כדין) לגבי הפרויקט הנוסף שטענה לו התובעת – פרויקט עמל.
203. נתחיל בבחינת תצהירו של רמי חסון (ת/12) בהתייחס לפרויקט זה (סעיפים 46-61), שתמציתם כדלקמן:
א. העבודות בפרויקט עמל התבצעו בהתאם לשלוש הזמנות עבודה חתומות כדלקמן (נספח 33 לת/12):
הזמנה מיום 9.7.2013 (בניית כיתות בית ספר עמל);
הזמנה מיום 13.6.2014 (השלמת הזמנת העבודה הראשונה);
הזמנה מיום 1.7.2014 (תוספת בגין עבודות קומת קרקע).
ב. העירייה שינתה את התוכניות של הפרויקט פעמים רבות. שוב חזרה בעיית תכנון לקוי ותקצוב לקוי של העירייה את פרויקט עמל.
ג. בחודשים האחרונים של שנת 2014 ועד חודש מאי 2015 נאלצה התובעת להפסיק את הבניה משום שהעירייה הורתה לה לא לחרוג מהזמנות העבודה המקוריות.
ד. בתחילת שנת 2015 התבקשה התובעת להכין כתבי כמויות, ניתוח מחירים ודוחות כספיים לשם השלמה מיידית של הפרויקט. בנדון אף צורף נספח 40 לת/12, סיכום פגישה עם תוהמי ממנה עלתה אפשרות שהתובעת תשלים את העבודות בפרויקט.
ה. בסופו של יום, בתאריך 11.2.2015 התקבלה הודעתו של תוהמי, שהחליף אל נחשונוב כמנהל מחלקת מבני ציבור, כי לא אושרה התקשרות עם התובעת להשלמת ביצוע פרויקט עמל. התובעת בתגובה, כתבה מכתב למהנדס העיר החדש מר נועם גרייף (שהחליף את קימלדורף) והשיגה על כך, תוך טענה כי קיים הסכם התקשרות בין העירייה לתובעת שהוארך פעמיים (והכוונה לשלוש הזמנות שצויינו בס"ק א' לעיל). עוד ציינה התובעת באותו מכתב לנועם גרייף כי "אין נימוק ענייני ומקצועי להחלטה הזו" (נספח 41 לת/12).
204. רמי חסון נחקר על תצהירו, ובהקשר לפרויקט עמל חזר על הדברים בחקירתו ביום 1.2.2021. הוא ציין כי לאחר שהתובעת השלימה עבודות שהן בגדר ליקויי בטיחות, ובעוד יוסי חסון ניהל משא ומתן על המשך העבודות באתר, העירייה הודיעה על הפסקת עבודתה של התובעת בפרויקט עמל, והכניסה קבלן אחר לפרויקט זה (עמ' 706 לפרו' שו' 1-14; עמ' 711-713 לפרו').
205. יוסי חסון בתצהירו ת/13 חזר על דבריו של אחיו רמי חסון בהתייחס לפרויקט עמל, תוך הדגשת הנספחים הבאים לת/12:
נספח 45 – מכתבו של יוסי חסון לנועם גרייף מהנדס העיר מיום 22.4.2015, בו מחה על הוראתו שניתנה להפסקת העבודות ביום 22.4.2015 ללא שום הנמקה עניינית ומקצועית.
נספח 46 – מכתבו של לומקה לתוהמי, בו צויינה טענתו של יוסי חסון כי "העירייה שילבה באתר קבלן אחר בניגוד להסכם".
נספח 47 – מכתבו של יוסי חסון לתוהמי בו צויין בהתייחס לפרויקט עמל, כי העירייה ביצעה כלפי התובעת הפרות של ההסכם ביניהן (הזמנות העבודה).
206. בחקירתו הנגדית הדגיש יוסי חסון, כי גם לגבי פרויקט עמל הם היו בקשר עם נציגי העירייה, גם בשנת 2015, על מנת להשלים האומדנים שנדרשו להשלמת העבודה (עמודים 795-797 לפרו').
207. המפקח מטעם העירייה על פרויקט עמל היה מר אקרון לומקה, אשר העיד בישיבת יום 15.9.20, ותמצית עדותו על נסיבות הפסקת עבודתה של התובעת בפרויקט זה, כדלקמן:
א. הוא אישר כי פרויקט עמל עבר בשלב כלשהוא, לקראת סוף הפרויקט, לחברה הכלכלית, ואף החליפו אותו בפיקוח במפקח אחר (עמ' 478 לפרו' שו' 22-26);
ב. הוא אישר כי היציאה לדרך בפרויקט עמל היתה בתקצוב חסר משמעותית, תוך ביצוע השלמות בהמשך הדרך (עמ' 486 לפרו' שו' 24-36; עמ' 487 לפרו' שו' 1-29);
ג. הוא תיאר את העבודות בפרויקט עמל, תוך שציין כי:
"הבנייה שם הופסקה לדעתי יותר מפעם אחת, כי זה היה תוספת בנייה עם שיפוץ קומה קיימת של מבנה מאוד ישן ותוך כדי עבודה היו צריכים לקבל הרבה מאוד החלטות, גם מקצועיות של היועצים וגם תקציביות של העירייה וכל תהליך קבלת החלטות הוא עיכוב, לקח זמן עד שקיבלו החלטה Go/No go או כל דבר אחר" (עמ' 487 לפרו' שורות 8-12);
ד. הוא אישר את גרסתם של רמי ויוסי חסון, כי לאחר שתוהמי נכנס לתפקידו כמנהל מחלקת מבני ציבור בעירייה, הוא ניפגש עם נציגי התובעת באוירה טובה במטרה לסיים את הפרויקט. בלשונו:
"אני זוכר כשתמיר נכנס ורצה לגמור את הבית ספר הזה הוא הצהיר שזה חשוב לו, היו מספר פגישות באמת באווירה טובה בשביל לחפש פתרונות בעיקר תקציביים מה עושים ומה לא עושים בשביל שנוכל לגמור את הפרויקט הזה" (עמ' 488 לפרו' שו' 6-8);
ה. הוא אישר את גרסתם של רמי ויוסי חסון כי מהנדס העיר החדש גרייף גם קיים פגישות עם נציגי התובעת במטרה לסיים את פרויקט עמל, ולא היתה כל אוירה אמוציונלית בפגישות אלא עניינית (488 לפרו' שו' 13-19);
ו. הוא אישר שעוד בחודש ינואר 2015 הוא סבר שהתובעת תמשיך בפרויקט עמל שכן:
ת. "לא היתה לי כל סיבה לחשוב אחרת, לא היה, זה לא עלה על השולחן בשום מקום.
ש. לא עלה על השולחן?
ת. אני לא ידעתי מזה כלום, אני ידעתי שאנחנו עובדים בשביל לגמור ולעשות אומדנים והערכות לאיך גומרים את העבודה" (עמ' 488 לפרו' שו' 22-26);
ז. כשנשאל אז מה קרה בסוף שפרויקט עמל נלקח מהתובעת, האם היה אירוע חריג שקרה, השיב בשלילה, ואף ציין כי הופתע ממהלך זה מאוד. כשפנה לתוהמי לבירור הענין, הנ"ל השיב לו כי הפרויקט עבר לחברה הכלכלית, והיא תמנה קבלן ומפקח מטעמם. היינו גם עבודתו של לומקה כמפקח בפרויקט זה הופסקה. הוא לא קיבל תשובה מסודרת מתוהמי למה כך התגלגלו הדברים, למעט העובדה כי העבודה עברה לחברה הכלכלית והיא באה עם קבלן ומפקח מטעמה (עמ' 488-489 לפרו');
ח. בהמשך עדותו ובמענה לשאלות בית המשפט השיב, כי תוהמי אמר לו במילים כאלה ואחרות, שכל מי שעבד בתקופת אביטן לא ימשיך לעבוד בעירייה (עמודים 493-494 לפרו').
208. כעת נבחן את עדי הנתבעים לסוגיית פרויקט עמל.
אציין כבר עתה, כי בלטה העובדה ששני גורמים רלוונטיים מאוד להבנת נסיבות הפסקת עבודתה של התובעת בפרויקט עמל והעברתו לחברה הכלכלית ולקבלן אחר, לא הובאו לעדות על ידי העירייה.
הכוונה למנהל מחלקת הבינוי הציבורי החדש תמיר תוהמי שהחליף את נחשונוב (שפרש לגמלאות בשנת 2015 – עמ' 582 לפרו' יום 18.1.2021 שו' 9), ונועם גרייף, שהחליף את קימלדורף (שפרש לגמלאות בחודש נובמבר 2014 – עמ' 961 לפרו' יום 21.2.2021 שו' 9-10). שני גורמים בכירים אלה בעירייה הוזכרו שוב ושוב על ידי עדי התביעה (רמי ויוסי חסון ואקרון לומקה) בכל הקשור להפסקת העבודות בפרויקט עמל.
כעולה מעדויות התביעה שני גורמים אלה בעירייה הם הרלוונטיים ביותר לשאלה האם הוצאת העבודה בפרויקט עמל, בו היו מעורבים ובתקופתם הוצא מן התובעת, נעשתה כדין. התובעים התייחסו בסיכומיהם למחדל ראייתי זה של הנתבעים, ואף ציינו כי אפילו בית המשפט שאל במהלך עדותו של לומקה אם תוהמי יעיד בתיק זה (עמ' 494 לפרו' שו' 10).
אי העדתם של שני העדים הנ"ל ללא סיבה סבירה משמשת לחובת גרסת העירייה כי הוצאת התובעת מהמשך פרויקט עמל נעשתה כדין, מכח הכלל שבפסיקה הנוגע להימנעות מהעדת עדים רלוונטיים ללא סיבה סביר, אותו הזכרנו לעיל.
209. למעשה עד ההגנה היחיד שפחות או יותר ניסה להסביר מדוע הוצא פרויקט עמל מהתובעת היה זגדון, מנכ"ל העירייה, שציין כי:
"אני מדווח כולל סיורים בשטח, אני זוכר את עצמי אפילו בגלאור בעמל בבתי ספר האלה וכולי, שהעבודות הופסקו. מה זה הופסקו? היינו צריכים אותם, זה לא איך שאתה אומר משהו שיכול להיעלם מעיניים של מנכ"ל. זועקת מנהלת תיכון עמל, הלו, מה עם השש כיתות שלי? כי זה שש כיתות שילדים היו צריכים לאכלס אותם, ואז הבנתי שהעבודה הופסקה והקבלן מסרב להשלים ולמסור את הבתי, זה בתי ספר כבר זה לא כיתות גן, זה כבר סכומים יותר רציניים, נתתי הוראה לעשות מסירה חד צדדית מתועדת, ואני מקווה נניח שזה נמצא באיזשהו מקום כמתועד, לקחנו את המקומות האלה..." (עמ' 1127 לפרו' שו' 31-36; עמ' 1128 לפרו' שו' 1-2).
210. בחינת העדויות הנ"ל שכנעו אותי לקבוע, כי התובעים הוכיחו לי שהמשך העבודות בפרויקט עמל הוצא מהתובעת שלא כדין (המרכיב השלישי בעילה השניה).
אבהיר את דבריי, תוך הבחנת פרויקט עמל מפרויקט גלאור עליו עמדנו לעיל (ולגביו דחינו את העילה השניה, כדי לחדד ההבדלים);
211. לכאורה פרויקט עמל המשיך להתנהל על ידי התובעת אף לאחר פקיעת הסכם המסגרת בחודש 2/2014. הראיה – שתי ההזמנות האחרונות הנוגעות לאתר זה התקבלו בחודשים 6-7/2014 (ראו סעיף 203(א) לעיל), לאחר פקיעת תוקפו של הסכם המסגרת.
היינו העירייה גילתה דעתה כי למרות פקיעת הסכם המסגרת היא מעוניינת כי פרויקט עמל ימשיך להתנהל אצל התובעת.
זאת להבדיל מפרויקט גלאור עליו עמדנו לעיל, שם העבודה הופסקה, ולמעשה צומצמה, כבר בחודש 4/2013, ולא התקבלה הזמנה חדשה אצל התובעת לשלב ב' טרם פקיעת הסכם המסגרת;
212. אמנם נכון כי העבודה בפרויקט עמל הופסקה, אך הגורם הדומיננטי בהפסקה היתה העירייה עקב בעיות תקצוב ואי תכנון נכון ומדויק של הפרויקט (הטיבו רמי ויוסי חסון לתאר את המצב בתצהיריהם). בפרויקט זה לא היה צמצום הזמנה, או פיצולה לשני שלבים, כפי שהיה בפרויקט גלאור (המשך עבודות מבנה והפסקת עבודות הפיתוח, שייערכו כהזמנה חדשה בעתיד, כמתואר בהרחבה לעיל). העירייה בעזרת התובעת ניסתה למצוא פתרונות תכנוניים ותקציביים להמשך ביצוע הפרויקט. במיוחד, כעדותו של לומקה, שהשלמת הפרויקט היה דחוף:
"אני אמרתי, היה רצון מאוד לגמור כי זה פרויקט שהתמשך הרבה זמן והיה צורך לגמור אותו להשלים אותו, עוד בבית ספר היו קרוואנים זמניים וזה לא בדיוק היה מצב אידיאלי" (עמ' 489 לפרו' שו' 17-19).
אף גורם בעירייה לא העלה בהתייחס לפרויקט עמל, כל הצעה לפצלו לגורמים להשגת תקצוב נוסף, כהצעת קימלדורף בנוגע לגלאור (פיצול עבודות מבנה מעבודות פיתוח, שיתבצע כשלב ב' לאחר תכנון ותקצוב, והינו למעשה בגדר עבודה חדשה). לפחות לא העידו בפני עדי העירייה על פיצול כאמור בהתייחס לפרויקט זה. פרויקט עמל היה ונשאר פרויקט אחד בהתאם לשלוש ההזמנות שבידי התובעת, שהחלה לבצען.
במצב דברים זה, אין זה דבר פשוט להוציא הפרויקט מידיה של התובעת, ויש צורך בסיבה טובה לכך (עדותו של רמי חסון עמ' 640 לפרו' יום 1.2.2021 שו' 8-9), וסיבה כזאת לא הוצגה בפני.
213. בפרויקט עמל, כך לטעמי, עזרתה של התובעת לעירייה בתכנון ותקצוב המשך ביצוע הפרויקט לא נעשתה לשם "שלח לחמך על פני המים" כפי שציינו לגבי גלאור, אלא לנוכח היותה חלק מהפרויקט ובבחינת המבצעת שלו. עצם פנייתה של העירייה אל התובעת בנדון, כשההזמנות לגבי פרויקט עמל לא בוטלו כדין (להבדיל מגלאור שם ההזמנה צומצמה, בוצעה ומומשה, ואף הוגש בגינה חשבון סופי, שהפך לטרום סופי שנדון והוכרע במסגרת התביעה הכספית – הכל כמתואר בהרחבה לעיל) מלמדת, כי גם העירייה ראתה את פני הדברים כך. לכן הפסקת עבודתה בפרויקט עמל ללא מתן הסבר כנדרש, מהווה פעולה שלא כדין.
214. סבורני גם כי התנהלות התובעים לאחר שנודע להם על הפסקת עבודתה של התובעת בפרויקט עמל מלמדת, כי בזמן אמת (ראו נספחים 41; 45; 46; 47 לת/12; כן ראו סעיפים 100-102 לעיל) ראו בכך הפרת הסכם המסגרת ו/או הפרת ההזמנות שנמסרו לביצועה של התובעת, והתרו על הפרה זאת בפני נציגי העירייה.
במילים אחרות נציגי התובעת ראו בהפסקת עבודתה של התובעת בפרויקט עמל פעולה חד צדדית שלא כדין מצד העירייה. זאת לעומת התנהלותם בהפסקת עבודת גלאור, שעל פי הראיות (שצויינו בהרחבה לעיל), לא מחו כנגדה בזמן אמת, לא טענו להפרת ההסכם עם התובעת בהפסקת עבודה זאת וכל טענתם היתה לזכאותם לשכר עבודתם (כשכר סופי) עד הפסקת העבודות ולזכות עכבון להבטחת התשלום.
215. לאור כל אלה שוכנעתי לקבוע לגבי פרויקט עמל, כי התקיים בו המרכיב השלישי בעילה השניה, שנטילת עבודה זאת מידיה של התובעת ומסירתה לחברה הכלכלית או לכל קבלן אחר, נעשתה שלא כדין, ובניגוד לחובת תום הלב הנדרשת בקיום חוזה מכח סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973.
216. סיכום הדברים בעילה השניה:
המרכיב הראשון – רק שני פרויקטים אמורים להיכלל לכאורה במסגרת בחינת עילה זאת ולידון לגופם: גלאור ועמל;
המרכיב השני – לא הוכח כי העבודות בשני הפרויקטים הנ"ל הוצאו בהתאם להוראתו של גנדלמן;
המרכיב השלישי – הוכח רק לגבי פרויקט עמל. הוכח לי כי העירייה הוציאה את פרויקט עמל מהתובעת שלא כדין.
במילים אחרות – העילה השניה ורק לגבי פרויקט עמל, הוכחה בהתייחס לעירייה בלבד.