העילה הרביעית – ההחלטה להגיש תלונה למשטרה ביום 31.3.2014 ופרסומה
245. העילה הרביעית הוגדרה בכתב התביעה (עמ' 15 לכתב התביעה) כך:
"החלטתו המודעת של גנדלמן להגיש תלונת כזב למשטרה כנגד התובעת, ביום 31.3.14, והוראתו להוציא – על דבר הגשת התלונה ותמצית עיקריה – הודעת דובר מסודרת שהופצה לכל אמצעי התקשורת (על מנת לפגוע קשה ככל הניתן בתובעת)".
246. על אודות עילה זאת וטענות הצדדים לגביה, לרבות הנטען בסיכומיהם, הרחבנו לעיל.
כעת נפרט את ראיות הצדדים בהתייחס לעילה זאת.
247. לשם הנוחות נחלק את העילה הרביעית לשני חלקים, ונדון בהם לפי סדרם, כדלקמן:
החלק הראשון – עצם הגשת התלונה;
החלק השני – פרסום הגשת התלונה.
חלק ראשון (בעילה הרביעית) – עצם הגשת התלונה ביום 31.3.2014
248. בחלק זה נבחן את השאלות הבאות:
א. מי בעירייה החליט על הגשת התלונה במשטרה?
ב. במה עוסקת התלונה ומה עלה בגורלה?
ג. האם התלונה הוגשה תוך כוונת זדון לפגוע בתובעים, ולמצער בהתרשלות, או שמא
בתום לב וממניעים סבירים?
ד. האם קיימת לענין הגשת התלונה הגנה בחוק לשון הרע?
שאלה ראשונה – מי החליט על הגשת התלונה
249. סבורני כי אין מחלוקת כי מי שהגיש את התלונה במשטרה היה זגדון מנכ"ל העירייה, כשעו"ד שרוני, היועצת המשפטית של העירייה, התלוותה אליו.
כך עולה מתצהירו של זגדון נ/8 סעיף 24, ומתצהירה של שרוני נ/6 סעיף 3.
250. המחלוקת בין הצדדים היא, מי החליט על הגשת התלונה במשטרה נגד התובעת ביום 31.3.2014, האם גנדלמן או שמא זגדון, כיוזמה עצמאית שלו.
251. הספיקות בנדון נובעים מהעובדות הבאות:
א. גנדלמן בתצהירו נ/10 מציין כי היוזמה להגשת התלונה היתה של זגדון מכח תפקידו (מנכ"ל העירייה), סמכותו ושיקול הדעת שלו. יחד עם זאת זגדון עדכן אותו מראש על כוונתו להגיש תלונה בעירייה בעניין חשבונות התובעת. הוא גיבה, ומגבה, את החלטתו של זגדון בהגשת התלונה (סעיפים 60-61 לנ/10).
ב. לעומת זאת בהחלטת החסינות, ובהסתמך על עדותם של גנדלמן וזגדון, כתבתי הדברים הבאים:
"62. הן גנדלמן והן זגדון נשאלו ארוכות על אודות הגשת התלונה נגד התובעת מיום 31.3.14, וציינו כי את ההחלטה על הגשת התלונה ביום 31.3.2014 קיבל זגדון עצמאית, ללא כל הנחיה או עידוד מגנדלמן (עמ' 57 לפרו' שו' 12; עמ' 59 לפרו' שו' 4-5; עמ' 60 לפרו' שו' 14עמ' 61 לפרו' שו' 13-17; עמ' 127 לפרו' שו' 11-12; עמ' 128 לפרו' שורות 19-25; עמ' 129 לפרו' שו' 5-6; עמ' 138 לפרו' שו' 22-23).
63. יותר מזה, זגדון העיד ברורות וחד משמעית, כי טרם הגשת התלונה לא התייעץ כלל עם גנדלמן (עמ' 130 לפרו' שו' 2-7).
64. הדגיש זגדון, כי את ההחלטה להגיש התלונה במשטרה נגד התובעת ביום 31.3.2014 הוא קיבל, לאחר שהתייעץ עם פרקליט מחוז חיפה (אזרחי) דאז עו"ד איתן לדרר. הוא ניפגש עימו באותה תקופה, סיפר לו על המקרה והראה לו מסמכים, ועו"ד לדרר המליץ לו להגיש תלונה במשטרה.
65. לכאורה גרסתם זו של גנדלמן וזגדון אינה עולה בקנה אחד עם תשובתו (לשאלה 41) של גנדלמן לשאלון שהופנה אליו בתביעה הכספית (נספח יב לתגובת התובעים לבקשה). בתשובה זו ציין גנדלמן, כי לאחר קבלת מכתבו של בר זיו מיום 9.3.2014 (ראו סעיף 36(ה) לעיל), ולאחר שנפגש עם בר זיו בנוכחות הצוות המקצועי, הוא הבין שהנושא מורכב ומלמד לכאורה על התנהלות בלתי תקינה, בלשון המעטה, של התובעת. לכן הנחה את המנכ"ל (זגדון) להגיש תלונה במשטרה על נושא זה.
גנדלמן נשאל על סתירה זאת, והשיב כי הנחייתו היתה לגבי התלונה השניה משנת 2015, שלמעשה אינה תלונה אלא הוספת חומרים חדשים לתלונה הראשונה ממרץ 2014 (עמ' 59 לפרו' שו' 22). בכל מקרה הוא מגבה את החלטת המנכ"ל להגשת התלונה במרץ 2014 (עמ' 58 לפרו' שו' 9-12; עמ' 60 לפרו' שו' 16-17).
היות שגרסתו של גנדלמן בנקודה זאת לא היתה ברורה (שכן זגדון העיד כי גם לגבי הפניה למשטרה בשנת 2015 לא קיבל הנחיה מראש מגנדלמן – עמ' 138 לפרו' שו' 20), אצא מנקודת הנחה לצורך בחינת ההכרה בחסינות בנושא הגשת התלונה מיום 31.3.2014, כי גהדלמן הנחה את זגדון להגיש התלונה, כגרסתו בתשובה 41 לשאלון שנשלח אליו במסגרת התביעה הכספית".
252. בחקירתו הנגדית מיום 19.5.2021, חזר גנדלמן על עיקרי עדותו כפי שהעידם בחקירתו בבקשת החסינות, ותומצתו בהחלטתי המצוטטת לעיל.
הוא שב וציין כי מי שיזם את התלונה היה זגדון על סמך בדיקות ובירורים שערך (עמ' 1236-1237 לפרו') והוא גיבה ההחלטה. בלשונו:
"אני אמרתי שזגדון על סמך מה שהוא בדק, ולראייה לא נחה דעתו, הלך גם לפרקליט המחוז, קיבל שמה גם את המלצתו של פרקליט המחוז, בא עם זה אלי, אמרתי אם אלה הנתונים וזה מה שפרקליט המחוז אומר לך תגיש תלונה, אני מגבה את התלונה" (עמ' 1237 לפרו' שו' 6-9).
וכן:
"עוד פעם התלונה במשטרה, ברגע שהמנכ"ל בא ושם את הנתונים כולל את המלצתו של עורך דין איתן לדרר הוא קיבל ממני את הגיבוי ללכת להגיש תלונה. אם הוא דיבר עם היועצת המשפטית או לא דיבר לא זוכר" (עמ' 1252 לפרו' שו' 10-12);
וכן:
"כשאנחנו נמצאים בתוך האירוע, שמתחילים לראות שיש לנו פה כל מיני פערים, וכאשר זגדון שהוא אמון עלי אמר לי תשמע, המלצתו של פרקליט המחוז להגיש תלונה, אני תמכתי שצריך לגשת, אסור לנתק את זה מהקונטקסט שאנחנו נמצאים פה באירוע שמבחינתי הוא אירוע בסדר גודל, קיבלתי את ה, גיביתי את זגדון וללכת ושהמשטרה תבדוק מתוך הבנה שכשהמשטרה תבדוק היא תבדוק את כלל המערכת" (עמ' 1256 לפרו' שו' 12-17);
וכן:
"בסוף בסוף, בסוף בסוף אני נסמך על אנשי המקצוע, זה אחד מהם (עו"ד איתן לדרר פרקליט מחוז חחיפה – אזרחי, דאז – ח"ש)...ומבחינתי מנכ"ל העירייה, מנכ"ל העירייה...משוחח גם עם איתן לדרר" (עמ' 1262 לפרו' שו' 1-6);
253. למען הסר ספק ציין גנדלמן בעדותו את עובדת אי מעורבותה של שרוני, היועצת המשפטית של העירייה, ביוזמה להגיש התלונה ביום 31.3.2014. בלשונו:
"היועצת המשפטית לא אמרה לי להגיש תלונה... היועצת המשפטית כפי שאני מכיר אותה גם לא עמדה על הרגליים האחוריות לא להגיש תלונה..." (עמ' 1261 לפרו' שו' 19-22).
254. אם נסכם את עדותו של גנדלמן נאמר כך:
א. מי שיזם את הגשת התלונה ביום 31.3.2014 היה זגדון, לאחר בדיקות ובירורים שערך, ובהמלצת פרקליט מחוז חיפה – אזרחי דאז, עו"ד איתן לדרר (לגבי מהות הבדיקות והבירורים שערך זגדון נתייחס להלן);
ב. הוא התייעץ עימו מראש, והוא גיבה את החלטתו, ומגבה עד היום.
255. על אודות גרסתו של זגדון לעניין היוזמה בהגשת התלונה מיום 31.3.2104 בחקירתו בבקשת החסינות כבר עמדנו בסעיף 251(ב) לעיל, בציטוט קטע מהחלטת החסינות. בקטע זאת עולה סתירה מסוימת בין גרסתו של גנדלמן לבין גרסתו של זגדון לעניין היידוע מראש של גנדלמן על הגשת התלונה או התייעצות עימו מראש על כך, וגם על נקודה זאת עמדנו בהחלטת החסינות (ראו הציטוט הנ"ל לעיל).