שאלה ג' – האם התלונה הוגשה תוך כוונת זדון לפגוע בתובעים, ולמצער בהתרשלות, או שמא בתום לב וממניעים סבירים?
269. כעולה מהעדויות, ונראה זאת מיד, התובעים מייחסים זדון לעירייה בהגשת התלונה, ולמצער התרשלות בהגשתה. זאת לעומת העירייה שטוענת כי פעלה כמתחייב וכפי שהיה מצופה ממנה בנסיבות הענין, היינו בסבירות ובתום לב.
נבחן את גרסאות הצדדים במחלוקת זאת, ואף נכריע בה על פי התרשמותנו.
270. בחינתנו זאת תיעשה תוך בחינת הדברים ומניעי העירייה בהגשת התלונה נכון ליום הגשת התלונה בתאריך 31.3.2104.
גם שרוני העידה כי ראוי לבחון את שיקולי מגישי התלונה נכון ליום הגשתה (ראו סעיף 285(יא) להלן).
271. נתחיל בבחינת גרסתו של התובע בתצהירו ת/12, לענין עצם הגשת התלונה, כדלקמן:
א. התלונה הוגשה עוד טרם הגשת בקשת רשות להגן על ידי העירייה בתביעה הכספית;
ב. התלונה היתה כוזבת, והיא הוגשה במכוון וביודעין, על מנת לגרום לתובעת ולו (לרמי חסון) נזק רב ככל הניתן;
ג. התלונה אף הוגשה כ"מענה" ראשוני לתביעה הכספית;
ד. בשלב בירורה של התביעה הכספית, נודע לתובעים לראשונה, כי ביום הגשת התלונה כבר ידע בר זיו, ואף עדכן בכך את כל הגורמים הרלוונטיים בעירייה, כי בתובעת לא דבק כל רבב מקצועי או אחר, וכי יש לאשרר את החשבונות הטרום סופיים עליהם כבר חתמה העירייה כשנה קודם לכן;
ה. התלונה שהוגשה היתה חסרת יסוד והתבססה על בדיקה ראשונית ושגויה בעליל של בר זיו. ברם התלונה התעלמה מתיקונים שהכניס בר זיו בבדיקתו הראשונית ומכך שהוא ניקה את התובעת מכל רבב שגנדלמן או שלוחיו ניסו להטיל בה. דו"ח הניקוי של בר זיו הונח על שולחנו של גנדלמן ביום 27.3.2014 (להלן: "דו"ח הניקוי") ארבעה ימים לפני הגשת התלונה, בפגישה שהתקיימה במשרדו של גנדלמן בה נכחו בר זיו, זגדון ושרוני;
ו. הטענה כאילו דו"ח הניקוי התייחס לגן אחר (דניה), כעולה מהדיונים בבקשת החסינות, בעוד שבר זיו בדק את גן אלכסנדר, אינה מדוייקת. זאת כיוון שנתוני גן דניה לימד או השליך על גן אלכסנדר, שכן נתוני שני הגנים זהים לחלוטין, והיווה דו"ח ניקוי מייצג לכל הגנים;
ז. בר זיו נפגש עם הצוות המקצועי בעירייה ביום 18.3.2014, שם העלה שאלות ראשוניות וקיבל הסברים ממפקחי הפרויקט (מייזל ולומקה). בפגישה מסכמת, נוספת ואחרונה, ביום 31.3.2014, הגיש בר זיו לצוות המקצועי של העירייה את מסקנותיו הסופיות, בהן אישר שהכמויות בחשבון שהגישה התובעת אכן נכונות;
ח. על אף זאת, מיד לאחר אותה פגישה מקצועית וממש באותו יום (31.3.2104) הוגשה התלונה במשטרה. דבר המלמד כי העירייה וגנדלמן פועלים בזדון נגד התובעת תוך שימוש לרעה בסמכויותיהם;
התלונה הוגשה כבר בשלב זה, ואף טרם המתנה לדו"ח סופי ומסכם של בר זיו;
ט. ככל הידוע לתובעת, בר זיו הגיש התפטרותו לעירייה לאחר שהבין כי העירייה, בראשותו של גנדלמן, עושה בו שימוש לאו דווקא מקצועי.
י. גנדלמן, ומי מטעמו, הגישו התלונה, אך לא טרחו קודם לכן לשמוע את הסברי התובעת לדו"ח הראשוני של בר זיו, או את הסברי מפקחי העירייה ו/או נחשונוב (הגורם האחראי מקצועית על העבודות מטעם העירייה), למרות אישור החשבונות הטרום סופיים;
יא. התלונה לוותה בשקט גמור, ואף בגיבוי שומרי הסף חריף, קימלדוף ושרוני, הגם שידעו האמת אך העדיפו להחריש, תוך כניעה לראש העיר החדש גנדלמן;
יב. בנוסף, הזדון בהגשת התלונה בא לידי ביטוי אף בעובדה, כי התלונה הוגשה נגד התובעת ולא נגד מי מבעלי המקצוע ו/או עובדי העירייה האחרים שפיקחו ואישרו את החשבונות שהגישה התובעת.
272. יוסי חסון בתצהירו ת/13 עמד בעיקר על התרשלותם לכאורה של שומרי הסף: קימלדורף, חריף ושרוני (מהנדס העיר, גזבר העירייה והיועצת המשפטית של העירייה בזמנים הרלוונטיים להגשת התלונה), מטעמים כדלקמן:
א. שלושת הגורמים המקצועיים הנ"ל שותפים במעשה ו/או במחדל להגשת התלונה;
ב. הם ידעו בזמן אמת על הגדלת התב"רים ואת עבודת התובעת האמיתית מבחינת היקף וכמויות. למרות זאת ישבו בשקט ולא מנעו את הגשת התלונה. ההיפך, שיתפו פעולה במסע החיסול של גנדלמן את התובעים;
273. בחקירתו הנגדית ביום 3.2.2021 ציין יוסי כי:
א. הוא לא נחקר במשטרה בגין התלונה, וגם לא מי מעובדי התובעת האחרים, למעט רמי חסון שנחקר (עמ' 821-822 לפרו');
ב. לטעמו, העובדה שרק רמי חסון נחקר בגין התלונה ולא הצוות המקצועי של התובעת מלמדת כי נעשתה שם "מניפולציה לא מקצועית" (עמ' 822 לפרו' שו' 24);
274. כעת נבחן את עדויות ההגנה ויתר העדים שנשמעו, הרלוונטיים לעצם הגשת התלונה.
275. נתחיל בגנדלמן, ראש העירייה, שלהערכתנו לעיל היה שותף להחלטה להגיש התלונה ביום 31.3.2014 נגד התובעת.
276. את ממצאי חקירתו של גנדלמן בבקשת החסינות לענין עצם הגשת התלונה ביום 31.3.2014 סיכמנו בסעיף 68 להחלטת החסינות, ונצטט הדברים (תוך שנפנה תחילה לסעיף 170 לעיל, המתאר את רקע הדברים, גם תוך ציטוט מהחלטת החסינות):
"68 . באשר לעצם התלונה ביום 31.3.2014:
אבחן להלן את שלוש השאלות המוזכרות בסעיף 24 לעיל, הנחוצות לשם הכרעה בשאלת ההכרה בחסינות:
א. שאלה ראשונה – האם בעת ביצוע המעשה הנטען (31.3.2014) היה גנדלמן "עובד ציבור"?
התשובה חיובית. במועד זה (כמו גם בשנת 2015 עת הוגשו חוות דעת שבח למשטרה) היה גנדלמן ראש עיריית חדרה. ככזה הוא בגדר "עובד ציבור" על-פי הפקודה.
ב. שאלה שניה – האם המעשה הנטען (הגשת תלונה למשטרה ביום 31.3.2014 נגד התובעת) נעשה על ידי גנדלמן בעת מילוי תפקידו השלטוני כ"עובד ציבור"?
סבורני כי מכלול הראיות מלמד כי התשובה לשאלה השניה היא חיובית.
בנדון נפנה לרקע הדברים שפורט בסעיפים 35-39 לעיל. בינתיים נוסף מכתבו של בר זיו שפורט בסעיף 36(ה) שהגביר החשד לכאורה, כי דרישת החוב של התובעת, החריגה בהיקפה, אינה תקינה, ואולי אף מעבר לכך.
גנדלמן העיד כי ראה חובה, במסגרת תפקידו, לא להשאיר את בירור דרישת החוב האדירה של התובעת בד' אמותיה של העירייה, אלא להעבירה למשטרה. אם לא היה עושה כן היו יכולים לבוא אליו בטרוניה בעתיד מדוע לא הגיש תלונה במשטרה (עמ' 59 לפרו' שו' 7-16; עמ' 61 לפרו' שו' 13-17).
זגדון חיזק אמירות אלה של גנדלמן, בציינו כי הגיש את התלונה כי סבר שפעולותיה של התובעת בנדון היו פליליים, ומן הראוי כי המשטרה תחקור אותם.
כך חשב זגדון לאחר שלא הצליח לקבל מהצוות המקצועי בעירייה, לרבות מהמפקחים החיצוניים על העבודות נשוא הדרישה, הסברים ראויים ו/או מבוססים לדרישת החוב של התובעת בסכום כה גבוה (עמ' 124 לפרו' שו' 7-8; עמ' 132 לפרו' שו' 5-8).
במצב דברים זה, שוכנעתי לקבוע, כי מעורבותו של גנדלמן בהגשת התלונה למשטרה נגד התובעת ביום 31.3.2014 נעשתה בעת ובמסגרת מילוי תפקידו השלטוני כראש העיר.
כך הוא הדבר גם אם הורה או הנחה את זגדון להגיש בשנת 2015 את חוות דעת שבח למשטרה, לחיזוק התלונה שהוגשה ביום 31.3.2014.
ג. שאלה שלישית – האם חל בנושא הגשת התלונה ביום 31.3.2014 אחד משני טעמי השלילה, כהגדרתם לעיל, השוללים הכרה בחסינותו של גנדלמן כ"עובד ציבור".
נבחן את שני טעמי השלילה בהקשר הגשת התלונה ביום 31.3.2014.
טעם שלילה א' – גנדלמן הנחה להגיש את התלונה למשטרה ביום 31.3.2014 ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק לתובעת.
סבורני כי התובעים לא עמדו בנטל הראיה להוכחת קיומו של טעם שלילה זה.
רקע הדברים מבחינת גנדלמן להגשת התלונה תואר בהרחבה לעיל.
ציינו כי גנדלמן היה מעורב בהגשת התלונה במסגרת תפקידו השלטוני כראש העירייה.
עיקר טענת התובעים היא, כי גנדלמן לא טרח כלל להיפגש עם התובע טרם הגשת התלונה, למרות שחסון ביקש זאת במכתבו מש/8 (הוזכר לעיל).
סבורני כי אין בטענה זו של אי-פגישת גנדלמן עם התובע בכדי ללמד על כוונה ביודעין מתוך מטרה לגרום נזק לתובעת, לנוכח נימוקיו של גנדלמן לאי-פגישה עם התובע בנושא דרישת החוב, המפורטים בסעיף 37 לעיל.
גנדלמן אף הדגיש מספר פעמים בעדותו, כמצויין בסעיף 38 לעיל, כי מבחינתו זה נוהל העבודה התקין לנוכח סכומה החריג של דרישת החוב.
חשדו של גנדלמן התחזק כאמור עם קבלת מכתבו של בר זיו מיום 9.3.14, והשוואת הנתונים הכספיים מול שני יזמים שונים באותם פרויקטים של בניית מבני חינוך, שאחד מהם היא התובעת. היו פערי מחירים משמעותיים בין דרישת התובעת לדרישת היזם האחר שהגבירו חשדותיו בכשרות דרישותיה הכספיות של התובעת (עמ' 72 לפרו' שו' 8-11).
התובעת ניסתה לטעון בתגובתה לבקשה, כי במועד הגשת התלונה כבר ידעו העירייה וגנדלמן כי קיים מסמך אחר הקשור בבר זיו מיום 31.3.2014 (נספח יא לתגובה), יום הגשת התלונה, הנוגע לבדיקת פרויקט אחר של התובעת. במסמך זה לא נמצא דופי בחשבונות התובעת (סעיף 99 לתגובה).
אין בידי לקבל טענה זאת כמשליכה על טעם שלילה א'. מעבר לעובדה כי גנדלמן ציין שלא ידוע לו על כך והוא לא מכיר את נספח יא האמור (עמ' 72 לפרו' שו' 17-22), אין בו לכאורה באותו שלב, לאיין את מכתבו של בר זיו מיום 9.3.2014, הנוגע לגן אלכסנדר. גם אין במסמך זה בכדי לאיין את חשדותיו של גנדלמן בנדון, שלא מקבל עד למועד הגשת התלונה כל הסבר לחוב והיווצרותו מהצוות המקצועי של העירייה.
לא זו אף זו – גנדלמן הבהיר כי אמנם הגיש את התלונה נגד התובעת בלבד ולא נגד יתר המעורבים באישור החשבונות לתובעת, אך זאת תוך הנחה כי בתובעת זה מתחיל אך לא מסתיים. היינו חקירת המשטרה היא דבר מתפתח וממנה יכולים להיות מוזמנים לחקירה גורמים נוספים. גנדלמן אף ציין כי להשקפתו, הגם שהתלונה הרשמית היא נגד התובעת, למעשה היא תלונה בגין "אירוע" אשר המשטרה בחקירותיה, כך היה מקום לקוות, תגיע לכל המעורבים באירוע זה (עמ' 78 לפרו' שו' 20-27; עמ' 79 לפרו' שו' 14-25).
הדגיש גנדלמן, כי לטעמו באירוע בסדר גודל כזה שלא היה יכול להישאר בין כתלי העירייה. בנדון הוא דרש לקבל הסברים לא רק מהצוות המקצועי בעירייה, אלא אף מגורמים נוספים שהיו בקשר עם התובעת בכל הקשור לעבודות הבניה נשוא דרישת החוב, וביניהם מנהל מחלקת מבני ציבור מר גרשון נחשונוב, שנדרשו לתת הסברים, והוא לא קיבלם (עמ' 68 לפרו' שו' 14-20).
בנוסף נזכיר את עדותו של זגדון, כי הגיש התלונה בהמלצתו של פרקליט מחוז חיפה (אזרחי) דאז עו"ד איתן לדרר. היינו גורם בר סמכא שהצדיק הגשת תלונה למשטרה בגין מערכת החשדות הנדונה.
ראוי לציין כי בית המשפט שאל את גנדלמן בצורה ישירה, האם התכוון לגרום לנזק לתובעים בתלונות למשטרה, והשיב:
'...לא רבתי...אני רוצה להוסיף...עיריית חדרה...מתנהלת זו השנה החמישית...באיזון תקציבי שנתי. עלתה ברמות של הניהול הכספי שלה...הכסף הוא כסף של הציבור, אנחנו מחוייבים לציבור וכל דבר ייבדק לגופו ולמציאותו ולדקדוק הכי אפשרי...אין לי כלום עם רמי חסון, לא שמתי לי אותו באיזשהו יעד. מה שמעניין אותי מתחילת הדרך, מכניסתי לתפקיד – טובת הציבור...' (עמ' 111 לפרו' שו' 16-25).
במצב דברים זה שוכנעתי, כי לא עלה בידי התובעים להוכיח, כי גנדלמן פעל להגשת התלונה ביום 31.3.2014 ביודעין מתוך מטרה לגרום נזק לתובעים.
כך הוא המצב גם בכל הקשור להגשת חוות דעת שבח למשטרה בשנת 2015.
טעם שלילה ב' – גנדלמן הנחה להגיש את התלונה למשטרה ביום 31.3.2014 בשוויון נפש לאפשרות גרימת נזק בכך לתובעת.
סבורני כי רקע הדברים המפורט בסעיפים 35-39 לעיל, כמו גם דברינו שציינו לעיל בכל הנוגע לשלילת טעם שלילה א' בכל הקשור למעורבותו של גנדלמן בהגשת התלונה ביום 31.3.2014, רלוונטיים גם בכל הקשור לשלילת טעם שלילה ב'.
נפנה גם לדברינו בענין אטדגי בכל הקשור לבחינת טעם שלילה ב' (ראו סעיף 49 לעיל).
מכל הנ"ל לא שוכנעתי כי גנדלמן פעל בנדון באדישות לגרימת נזק לתובעים.
הדגש הוא על ביצוע המעשה (ההנחיה להגיש תלונה או אפילו הגשת התלונה עצמה) תוך אדישות על מנת לגרום נזק.
איני חושב כי התובעים הוכיחו יסוד נפשי זה אצל גנדלמן.
רקע הדברים כמפורט לעיל שולל זאת.
גנדלמן סבר כי חובתו הציבורית כראש העיר להגיש התלונה האמורה. מבחינתו (ועמדנו על זה לעיל) זה נוהל עבודה תקין.
ודוק – התלונה לא הוגשה רק בהסתמך על שיקול דעתם של גנדלמן וזגדון, אלא לאחר התייעצות עם פרקליט מחוז חיפה (אזרחי) דאז, עו"ד איתן לדרר, שהנחה לנהוג כך.
דבריו של גנדלמן ואורח מחשבתו בנדון חוזקו משמעותית על ידי זגדון, שעמד בעדותו על חומרת החשדות, או לפחות אי-התקינות, שהיו בכל הקשור לדרישת החוב של התובעת בסכום של כ-25 מליון ₪. כשכל אלה התחזקו עם קבלת מכתבו של בר-זיו מיום 9.3.14, המפורט בסעיף 36(ה) לעיל (עמ' 121 לפרו' שו' 15-22; עמ' 122 לפרו' שו' 7-19; עמ' 124 לפרו' שו' 7-19;עמ' 127 לפרו' שו' 5-12 ושו' 21-26; עמ' 128 שו' 3-9)
הדגיש זגדון כי לאחרונה הגיש נגד קבלן נוסף שעבד עם העירייה תלונה למשטרה בגין דרישת חוב של 400,000 ₪. במקרה זה הגיש התלונה לאחר שימוע שערך לקבלן. במקרה דנן לא ערך שימוע לתובע לנוכח סדרי הגודל האדירים של סכומים שתבע מהעירייה (עמ' 118 לפרו' שו' 1-12; עמ' 130 לפרו' שו' 22-27;עמ' 13 לפרו' שו' 1-6).
יותר מזה – זגדון העיד כי בעקבות דרישת החוב האדירה של התובעת ולנוכח החשדות הרבים בכל הקשור לדרך אישור חשבונות התובעת, הפסיקה העירייה להעסיק את עבודתם של המפקחים החיצוניים שאישרו את החשבונות של התובעת, ה"ה מייזל ולומקה, והופסקה גם עבודתו של מנהל מחלקת מבני ציבור בעירייה, מר גרשון נחשונוב (עמ' 132 לפרו' שו' 1-2; עמ' 133 לפרו' שו' 2-3).
היינו לכאורה לא היתה התנכלות נקודתית לתובעים, לפחות כך התמונה מצטיירת בשלב זה של ההליך, לא במכוון ואף לא על דרך של שוויון נזק לגרימת נזק לתובעים, עם הגשת התלונה במשטרה ביום 31.3.2014.
במצב דברים זה שוכנעתי, כי לא עלה בידי התובעים להוכיח, כי גנדלמן פעל להגשת התלונה ביום 31.3.2014 בשוויון נפש לאפשרות גרימת נזק לתובעים.
כך הוא המצב גם בכל הקשור להגשת חוות דעת שבח למשטרה בשנת 2015.
277. האם השתנתה מסקנתנו מתצהירו נ/10 וחקירתו הנגדית של גנדלמן ביום 19.5.2021? נבחן הדברים להלן.
278. בתצהירו נ/10 ציין גנדלמן לעניין עצם הגשת התלונה ביום 31.3.2014, את הדברים הבאים:
א. ביום 22.10.2013 הוא נבחר לכהן כראש עיריית חדרה תחת ראש העיר שכיהן עד אז, חיים אביטן;
ב. הגשת התלונה במועדה נעשתה לאחר בירורים שעשה מנכ"ל העירייה זגדון באשר לדרישותיה הכספיות של התובעת בגין העבודות שביצעה מכוח חוזה המסגרת, שלא שולמו בתקופתו של אביטן הגם שלכאורה העבודות הסתיימו למעלה משנה קודם לכן, ולאחר שהתייעץ בנדון עם פרקליט מחוז חיפה דאז עו"ד איתן לדרר;
ג. טרם הגשת התלונה גם הוגש לעירייה דו"ח בודק חיצוני, המהנדס בר זיו, מיום 9.3.2014 שהעלה ממצאים חמורים לכאורה ביחס להתנהלות התובעים.
ההחלטה להביא בודק חיצוני שיבדוק חריגות בפרויקטים שביצעה התובעת בעבור העירייה, התקבלה עוד בתקופת כהונתו של אביטן כראש עירייה.
בנדון התקיימה ישיבה מסכמת עם הבודק החיצוני בר זיו ביום 27.3.2014 במסגרתה התקבלו הבהרות על אודות ממצאיו, שלאחריה החליט המנכ"ל זגדון לערב המשטרה בממצאים החמורים על דרך של הגשת תלונה (כפי שיעץ לו פרקליט המחוז לדרר לנהוג).
ד. טענת התובעים כי ביום בו הוגשה התלונה כבר היה "דוח הניקוי" של בר זיו אינה נכונה. לא היה מעולם דוח ניקוי טרם מועד הגשת התלונה למשטרה. למיטב הידיעה גם לא הוצג דו"ח ניקוי בפניו או בפני גורם מקצועי אחר בעירייה.
ההיפך הוא הנכון. בישיבת מועצת העירה ביום 26.3.2014, כחמישה ימים טרם הגשת התלונה, חברי מועצה הפצירו בו להגיש תלונה למשטרה.
ביום 27.3.2014 הגיע בר זיו לפגישה בלשכתו, שהתקיימה בנוכחות גורמי מקצוע נוספים. בישיבה זאת לא התקבל כל מסמך אחר מבר זיו, ודאי שלא התקבל דו"ח ניקוי כלשהו לחשדות נגד התובעת. בישיבה זאת בר זיו השיב לשאלות שנשאל בהתייחס לדו"ח שלו מיום 9.3.2014, והתקבלו ממנו הבהרות שחיזקו את הצורך בהגשת התלונה.
ה. ההחלטה על הגשת התלונה גם נבעה מסכום הדרישה הכספית, אותו כינה "סדר גודל מפלצתי" של התובעת בסכום של כ-22 מליון ₪, שגרם לו לסבור כי אין זה נכון להשאיר את בירור הענין בד' אמותיה של העירייה;
כך נהג בהתייחס לתובעת, ובמצב דברים דומה כך היה נוהג בהתייחס לכל ספק אחר של העירייה.
ו. במצב הדברים הנתון הגשת התלונה נתפסה בעיניו כחובה, במיוחד כשהשקיפות בפעולות העירייה הינה נר לרגליו;
ז. זאת ועוד – התלונה אכן הוגשה רשמית נגד התובעת, אך למעשה התלונה היא בגין "אירוע" אשר המשטרה בחקירותיה היתה יכולה להרחיב ככל שנדרש הדבר. כך גם מצופה היה מהמשטרה כי תעשה. היינו תחקור את כלל המעורבים בעבודות התובע, לרבות עובדי עירייה או מפקחים מטעם העירייה או כל גורם אחר מטעם העירייה.