כן הוסיף:
"ש. יכול להיות שחשבת שיש פה איזה יד אחת שמישהו עשה עם גורמים בעירייה, אולי היה פה שוחד, אולי היה פה גורמים חמורים אחרים, יכול להיות שזה היה החשד?
ת. תשמע, אני אומר לך שוב, אני מה ש, כשזה הונח לפניי, עם סימני השאלה, עם השאלות שלא קיבלתי עליהם תשובות, לי זה נראה מריח לא טוב.
ש. איזה שאלות לא קיבלת תשובות?
ת. בדרישה לתשלום, אז עוד פעם,
ש. אז שאלת,
ת. אנשי המקצוע שלי, רמי חסון לא עובד אצלי, שואלים אותי אנשי המקצוע... אנשי המקצוע שלי אומרים לי או לא יודעים להגיד לי צביקה אתה יכול לשלם, אנחנו אחראים,
ש. אז אני מנסה בכל זאת להבין, חשד למה, היתה פה עבירה פלילית של מה, של שוחד, של מה?
ת. אני אומר עוד פעם היתה פה דרישה מהעירייה,
ש. אז היתה דרישה, אז אל תשלמו אותה, נו אז מה?
ת. בסכום בסדר גודל,
ש. מבררים אותה בהליך אזרחי, איפה הבעיה?
ת. אני חושב שהיא לא, היא, אז חשבתי שהיא לא ברת בירור רק בתוך החצר של העניין המשפטי ואולי הדחיפות לזה יותר גדולה" (עמ' 1259-1260 לפרו');
כן הוסיף – כי המנכ"ל אמר לו ש"העסק פה הוא יותר מדי מסובך" (עמ' 1261 לפרו' שו' 8-9); לכן הוא התחיל לדאוג במיוחד כששמע מזגדון שהפרקליט לדרר המליץ על עירוב המשטרה בענין (עמ' 1261 לפרו' שו' 11-18).
הוא גם לא קיבל כל הסבר מגורמי המקצוע בעירייה לדרישת החוב האמורה בסכום אסטרונומי של 22 מליון ₪ (עמ' 1270 לפרו' שו' 1-5).
הדגיש גנדלמן כי הוא היה בראשית תפקידו כראש עיר, אנשי המקצוע בעירייה לא היו יכולים להסביר את פשר החשבונות האמורים, ולכן מבחינתו הוא לא קיבל הסבר לחוב האמור (עמ' 1270 לפרו' שו' 7-9);
לכן תמך בהחלטה על הגשת תלונה למשטרה. זאת בהסתמך כאמור על ממצאי המנכ"ל זגדון, אי קבלת הסברים מאנשי המקצוע בעירייה והמלצתו של הפרקליט לדרר כפי שנמסרה לזגדון (עמ' 1262 לפרו' שו' 1-6);
יב. הוא שלל את התזה, כי התלונה הוגשה כדי ליצור לתובע תדמית עבריינית שתקל על העירייה את ניהול התביעה הכספית, ואף ציין כי תזה זאת "לא שווה התייחסות" (עמ' 1262 פרו' שו' 16-23);
יג. כשנשאל אם ידע שביום הגשת התלונה העירייה היתה חייבת לתובעת סכום של כחמישה מליון ₪ וזאת לפי הרשום בספרי העירייה, השיב שאינו זוכר אם ידע אז אם לאו. כל שידע – שהתובעת הגישה דרישה כספית לתשלום 22 מליון ₪ וזה היה סכום חריג מבחינתו (עמ' 1263 לפרו' שו' 1-2);
כן הוסיף:
"אני אז, מהרגע שהבנתי שבמפגש עם בר זיו, על הגן הראשון, שיש בעיה, אני מבין וזה תמונת העולם שיש לי בעיה..." (עמ' 1264 לפרו' שו' 19-20);
על ממצאיו של בר זיו שמע בעל פה מזגדון. יש אפשרות שבישיבת יום 27.3.2014 גם הוצג דו"ח בכתב מטעמו של בר זיו או לפחות סיכום כשלהו בכתב שנערך על ידי בעלי המקצוע. הוא אינו זוכר לאשורו. הממצא המשמעותי שהוצג על ידי בר זיו בישיבת יום 27.3.2014 היה, שיש הבדל בכמויות בין המתוכנן לבין מה שנדרש בחשבונות שהגישה התובעת (עמ' 1266 לפרו').
יד. כשהופנה לת/24, פרוטוקול מועצת העיר מיום 26.3.2014, הפנה להמלצתו של הרב בנצי נורדמן בישיבה זאת להגיש תלונה למשטרת ישראל על אי הסדרים שהתגלו בעבודת התובעת (עמ' 1267 לפרו' שו' 21-22);
טו. לשאלה למה לא פנה לבירור הענין לרמי חסון טרם הגשת התלונה, השיב:
"כי אני אומר שוב רמי חסון מבחינתי, ברגע שיש לי אתו, יש לעירייה מחלוקת כזאת בסדר גודל הזה, ולאחר מכן יש גם כתב תביעה, אני בהמלצה דרך אגב היועצת המשפטית שלי, לא מהיום מקדמת דנן, ברגע שתובע תובע את העירייה ואנחנו נמצאים בהליך משפטי אני מנתק מגע. אליבא דה היועצת המשפטית שלי, בכל דבר ועניין אפשר לבדוק את זה לכל אורך הדרך" (עמ' 1269 לפרו' שו' 12-16);
וכן, במענה לשאלת בית המשפט מדוע בעצם לא נפגש עם רמי חסון לאחר קבלת מכתבו עם כניסתו לתפקיד, השיב:
"כבוד השופט אני אומר שוב, כשאני נכנס לתפקיד ומונח מה שמונח בפניי, ואנשי המקצוע לא נותנים לי את הלגיטימציה לחתום, אני מבין שיש בעיה, עכשיו, אני לא יודע להגיד אם הבעיה היא רמי חסון הבעיה היא המהנדס הבעיה היא נחשונוב, הבעיה, לא יודע להבין" (עמ' 1269-1270 לפרו');
כשנשאל, אם יש בעיה אז אנשי המקצוע הם חלק מהבעיה, אך הוא ממשיך לעבוד עימם (דוגמת שרוני וחריף) עד היום, השיב:
"אני לא, אני תראה, אני בא למנכ"ל ואומר למנכ"ל תבדקו. המנכ"ל פונה בודק אתם, הולך לבודקים או איך זה נקרא שמה בר זיו, אנשי המקצוע שהם לא עובדי העירייה, הוא בודק שם, זה הכלים שיש לו לבדוק. אתה יודע מה? כאשר גם עם זה הוא מבין שהוא, אני ככה מעריך, אנחנו יודעים שהוא נכנס פה לדרך ללא מוצא, אז הוא פונה גם מקבל עוד חוות דעת מגורם משפטי שעורך דין בומבך לא יהיה לו קשה, גורם משפטי בעל מעמד במחוז שלנו. ושכל זה יחד אני מבין שהדרך היחידה לבדוק את זה, לתת לגוף מוסמך ללכת ולבדוק את זה" (עמ' 1271 לפרו' שו' 5-11);
טז. לשאלה האם ידע במועד הגשת התלונה כי לא ניתן היה לבנות את הגנים בכתבי הכמויות המקוריים, השיב בשלילה, והוסיף – "אני לא מבין בזה" (עמ' 1272 לפרו' שו' 6).
יז. כשנשאל אם קימלדורף הציג לו את ת/32, סיכום ישיבה עם רמי ויוסי חסון מיום 18.11.2013, השיב שאינו זוכר (עמ' 1272 לפרו' שו' 9);
יח. לשאלה האם נערך פרוטקול או סיכום ישיבה לפגישה המסכמת עם בר זיו מיום 27.3.2014 השיב שאינו יודע, אך הוסיף שאם היה נערך כזה הוא מניח שהתובעים היו מקבלים אותו (עמ' 1272 לפרו' שו');
אין לו הסבר למה לא נערך סיכום ישיבה לפגישה זאת (עמ' 1273 לפרו' שו' 9).
יט. גנדלמן ציין כי בישיבת יום 27.3.2014 הוא שוחח במישרין עם בר זיו, ותמונת המצב העגומה לענין אי התאמת הכמויות בתוכניות המקוריות לבין הדרישה הכספית התבהרה עוד יותר, והפעם על ידי גורם חיצוני לאנשי המקצוע של העירייה (עמ' 1273 לפרו' שו' 21-27);
במהלך הפגישה האמורה נשאל בר זיו על כמויות ועלויות של העבודות שביצעה התובעת (עמ' 1274 לפרו' שו' 5-9);
גנדלמן לא זכר לומר אם במהלך הפגישה ביום 27.3.2014 אמר להם בר זיו כי נקבעה לו ליום 31.3.2014 פגישה עם המפקח לומקה ומנהל הבינוי נחשונוב (עמ' 1274 לפרו' שו' 14-20);
כשהוצג לו נספח 77 לת/12 (דוח הניקוי כהגדרתו לעיל) סיכום פגישה בכתב שערך לומקה, בין בר זיו, לומקה ונחשונוב לבדיקת גני דניה (עליהם פיקח לומקה) ממנו עולה כי הכמויות בגני דניה היו ברובן תקינות ותואמות את החשבונות, השיב כי אינו זוכר שראה מסמך זה בזמן אמת. הוא גם לא זוכר שמישהו מגורמי המקצוע בעירייה, ואף לא בר זיו עצמו, הפנה תשומת ליבו כי החשדות נגד התובעת אינם "כצעקתה". בלשונו של גנדלמן "אני לא זוכר דבר כזה" (עמ' 1277 לפרו' שורות 22-26);
לשאלת בית המשפט, האם ידע טרם הגעת דוחות חברת שבח בשנת 2015 (חוות דעת המומחים שהוגשו בתביעה הכספית) כי יתכן שהחשדות נגד התובעת אינן מבוססות דיין, השיב בשלילה. לדבריו אף אחד מעובדי העירייה לא סיפר לו על כך (עמ' 1278 לפרו' שו' 1-6);
כ. הוא אינו יודע לומר אם פגש את בר זיו לאחר יום 27.3.2014 (עמ' 1278 לפרו' שו' 17);
הוא לא יודע גם לומר מדוע בר זיו לא השלים עבודתו בבדיקת עבודות התובעת. הוא לא בדק זאת (עמ' 1278 לפרו' שו' 26; עמ' 1279 לפרו' שו'1);
בהמשך הדרך עדכנו אותו שבר זיו עזב (עמ' 1279 לפרו' שו' 5);
כא. לשאלת בית המשפט, היום בראיה לאחור של כ-7 שנים, מה המסקנות של הערייה, השיב – "להזיז כמה מבעלי התפקידים וגם לשנות את שיטת העבודה" (עמ' 1280 לפרו' שו' 24-25);
כב. על החלטת סגירת תיק התלונה נגד התובעת מחוסר אשמה העירייה לא הגישה ערר (עמ' 1283 לפרו' 20);
280. כעת נבחן את גרסתו של זגדון, השותף השני להחלטת הגשת התלונה (השותף הראשון נזכיר, כקביעתנו לעיל, היה גנדלמן).
281. בהחלטת החסינות ציינו לגבי זגדון וההחלטה על הגשת התלונה, את שצוטט בסעיף 276 לעיל.
282. בהליך העיקרי הגיש זגדון תצהיר עדות ראשית נ/8, בו ציין לגבי ההחלטה להגיש תלונה במשטרה נגד התובעת ביום 31.3.2014, כדלקמן:
א. התלונה הוגשה לאחר קבלת ממצאיו של הבודק החיצוני בר זיו, בדבר דיווחים כוזבים לכאורה של התובעת ביחס לעבודות שביצעה, ודרישתה לקבל סכומים החורגים משווי העבודות (עובדה שהתבררה כנכונה גם בפסק הדין בתביעה הכספית, בו הפחית בית המשפט כ-10 מליון ₪ מסכום תביעתה של התובעת, המחזק את הבסיס להגשת התלונה).
ב. התלונה הוגשה לאחר הצטברות ממצאים לפיהם התובעת מנסה לכאורה לקבל לידיה כספי ציבור שלא כדין. התלונה הוגשה על ידו כשטובת הציבור לנגד עיניו.
ג. התלונה הוגשה מכח תפקידו כמנכ"ל העירייה, לאחר הפעלת שיקול דעת עצמאי, ולאחר התייעצות עם פרקליט המחוז לדרר, שהמליץ לו לנהוג כך, לאחר שפירט בפניו את עובדות המקרה והציג בפניו מסמכים.
ד. דו"ח הניקוי מיום 31.3.2014 לא הונח על שולחנו של ראש העירייה או גורם אחר מהעירייה לפני הגשת התלונה. ההיפך הוא הנכון – ביום 27.3.2014 הגיע בר זיו לפגישה בלשכת ראש העיר ועמד על ממצאיו, ללא אזכור של דו"ח ניקוי כלשהו. הפגישה עימו עסקה בדו"ח הביניים שלו מיום 9.3.2014, במסגרתה קיבלו מבר זיו הבהרות שחיזקו הצורך בהגשת התלונה.
283. זגדון נחקר חקירה נגדית על תצהירו ביום 15.3.2021, ובהתייחס להגשת התלונה במשטרה ביום 31.3.2014 ציין כדלקמן:
א. במקרה דנן היו לו השגות על אישורו של מייזל, המפקח מטעם העירייה, את החשבונות. לטענתו בכל הקשור לאישור החשבונות מייזל לא דיבר אמת. לכן, כך לגרסתו:
"זו בדיוק הסיבה שהגשתי תלונה, אני סובר וסברתי שיש שיתופי פעולה בין עובדים מטעם העירייה, עובדי עירייה ביחד עם קבלנים חיצוניים כדי לנפח מחירים, כדי להוציא מהציבור סכומים של מיליונים, ואני שמח שכבוד השופט שרעבי הפחית את זה בכמה מיליונים טובים (בפסק הדין בתביעה הכספית – ח"ש) וזה עוד יימשך" (עמ' 1076 לפרו' שו' 7-10);
ב. ציין כי תלונתו במשטרה כוונה נגד כל המעורבים בעבודות התובעת. כך גם ציין במשטרה כשהגיש התלונה, לרבות מייזל. נגד רמי חסון באופן אישי לא הגיש תלונה (עמ' 1076 לפרו' שו' 16-18);
לשאלה מדוע אם כן התלונה הוגשה נגד התובעת בלבד, השיב:
"אחד זה לא דווקא עליהם, אני כן חוזר פחות או יותר על מה ש, אתם אפילו לא צריכים לצטט לי (מעדותו בבקשת החסינות – ח"ש), אני מבטיח לכם שאני אחזור כמעט על אותם דברים שאמרתי, כי כשמדברים אמת אני אפילו לא צריך לזכור מה אמרתי. אני כן קיבלתי ירייה שהמילה כאוס היא מילה עדינה. לא היו נהלי עבודה מסודרים, לא היו מסגרות ותהליכים סגורים להוצאות. עובדה שקרה מה שקרה וכאשר כל, כמעט כל דבר שנגעתי בו קצת התעמקת בו והגעתי לגילויים של ריקבון... חברת רמי חסון והסיפור הזה הוא ממש לא הסיפור היחיד" עמ' 1078-1079 לפרו');
הוא הוסיף כי המעורבים באותו הרקבון היו, בין היתר, מייזל, התובעת, אביטן (ראש העיר הקודם), קימלדורף (שהיה לדבריו מעורב ברשלנות, להבדיל מזדון. בהמשך חזר בו מייחוס רשלנות לקימלדורף, כפי שנראה להלן) ואיציק צור (מנכ"ל העירייה הקודם). הוא לא רוצה לכנותם מושחתים, אבל לדבריו:
"הייתי מגדיר שיש פה חשד רציני ובשביל זה צריך משטרה לשיתוף פעולה בין גורמים עסקיים לבין גורמים פנים עירוניים. בין אם זה באוזלת יד, בין אם זה בורות, בין אם רשלנות בין אם בכוונה תחילה... כל הפעלים האלה זה בדיוק התפקיד של משטרת ישראל לברר לא שלי" (עמ' 1079-1080 לפרו');
ג. הוא סבר בעת הגשת התלונה כי מייזל אישר כמויות שלא היה צריך לאשר. בלשונו:
"בפירוש כן. עכשיו, אני אוכיח בלוגיקה הכי פשוטה למה מייזל לא דיבר אמת. אם הוא שינה מספרים שלוש פעמים, זה אומר שלפחות פעם אחת הוא דיבר לא אמת. אתם, אתה החלטת איפה הוא דיבר אמת איפה לא, אבל לפחות פעם אחת הוא דיבר לא אמת, כי בפניי אחרי שהיינו בשיחה אתי הוא הוריד את הסכום של החשבוניות במיליונים, לא באיזה טעות של מאה אלף שקל, במיליונים. לכן אי אפשר להגיד שמייזל דיבר אמת בכל המצבים והאפשרויות. ואנחנו מדברים על מהנדס שמאשר דברים פיזיים. לא, זה לא הערכות, זה לא אומדני. היה או לא היה, זה כל הסיפור" (עמ' 1077 לפרו' שו' 24-30);
ד. לאור ההתנהלות הקלוקלת כאמור, הפיקו בעירייה לקחים. כיום העירייה "בעולם אחר לגמרי, עולם ניהולי תקין, עולם ניהולי מקצועי" (עמ' 1080 לפרו' שורות 26-27);
בעקבות הפרשה הזאת נחשונוב סיים עבודתו בעירייה (עמ' 1117 לפרו' שו' 11);
קימלדורף גם עזב עבודתו בעירייה עקב קידום בתפקיד לסמנכ"ל פיתוח של שיכון ובינוי. לטעמו אבישי "צח כשלג פה". לטעמו קימלדורף לא היה צריך לרדת לרזולציות של בדיקת חשבונות התובעת אלא מנהל האגף נחשונוב והמפקחים (עמ' 1117 לפרו' שו' 20-29); כשבית המשפט העיר כי קודם ייחס לו רשלנות – השיב "בשוב פנים ואופן לא" (עמ' 1117 שו' 30-31);
ה. לגבי הפגישה עם בר זיו ביום 27.3.2014, כארבעה ימים לפני הגשת התלונה, ציין כדלקמן:
השתתפו בה גנדלמן, הוא, שרוני ובר זיו;
מי שזימן את הפגישה היה גנדלמן;
הוא לא יזם את הפגישה ולכן לא הוא היה צריך להזמין מי מהמפקחים או את קימלדורף לפגישה, אלא ראש העיר;
באותה פגישה לא זכור לו כי בר זיו אמר לו שהוא מצוי בבירור העובדות מול המפקחים;
הוא לא זוכר אם הפגישה האמורה היתה האחרונה עם בר זיו לפני הגשת התלונה ביום 31.3.2014 (עמ' 1106-1107 לפרו');
ו. הוא לא התייעץ עם שרוני עובר לקבלת החלטתו על הגשת התלונה (עמ' 1107 לפרו' שו' 13);
ז. הוא הדגיש כי אין קשר בין התביעה הכספית שהגישה התובעת זמן קצר לפני הגשת התלונה, לבין הגשת התלונה (עמ' 1107 לפרו' שו' 13-15);
ח. לשאלה האם טרם הגשת התלונה ניסה לקבל תשובות מקצועיות ממייזל ולומקה, השיב כי זוכר שנפגש עם מייזל, אך לא זוכר אם לפני או אחרי הגשת התלונה. עם לומקה אינו חושב כי נפגש (עמ' 1107 לפרו' שו' 20-22);
ט. הוא לא זוכר אם קרא את מכתבו של בר זיו מיום 9.3.2014 שהופנה לקימלדורף (נספח 73 לת/12) בו פירט את ממצאיו הראשונים לגבי גן אלכסדר. יחד עם זה אמירותיו אלה של בר זיו שנרשמו במכתב זה נאמרו גם לו על ידי בר זיו בפגישותיו עימו. בלשונו:
"ת. אני לא זוכר אם קראתי אותו, אני רק כן זוכר אמירות, לדוגמה, אמירה כמו אין שום סיכוי שבעולם שהקיר המסוים הזה יכיל את כמות הברזל שנכתבה בכתב הכמויות דוגמה, משפטים כאלה אני זוכר, לא זוכר את הפרוטוקול,
ש. אתה זוכר משפטים בעל פה או בכתב?
ת. אני עוד פעם, בהתרשמות בעל פה כדוגמה, זה אתה שואל מה זוכרים מאירועים כאלה? לא את הנייר הזה שאני לא יודע אם ראיתי אותו או לא, אני זוכר ביטויים מאוד חדים, מאוד ברורים, שאין סיכוי שיהיו כאלה כמויות בהתאם למה שאתם נדרשים לשלם.
ש. יש לך משמעות גדולה אם אתה כן קראת את המסמך הזה לפני התלונה או לא.
ת. אני לא זוכר אם קראתי" (עמ' 1108 לפרו' שו' 1-11);
י. כשנשאל על הממצאים שהצטברו והובילו אותו להגיש התלונה, השיב:
"אני אחזור. אחד, העיתוי שנה וחצי אחרי שגנים נמסרו. שניים, ההיקף הכספי. שלוש, עצם זה שהמועצה מעולם לא דנה בהגדלת הסכומים ולא, ולא אישרה אותם. ארבע, לא היה כסף בקופה לשלם. חמש, הדוח הראשוני של בר זיו בין אם הוא בעל פה בין אם הוא בכתב לא רלוונטי, אני מדבר על הרושם שנוצר אצלי. שש, זה שבעלי תפקידים בעירייה כמו גרשון נחשונוב לא ידעו להגיד לי מה הסיפור פה של הכסף, מה פתאום דורשים מאתנו עכשיו 21.5 מיליון באמירות שאני מצטט כבר את עצמי, שגרשון אומר אני בכסף לא מבין. כל הדברים האלה, הצטברות של הסך הכל ביחד עם דברים אחרים שקרו בעירייה, שלא קשורים לחברת רמי חסון, וגיליתי שם דברים שבאמת עזבו, בואו לא נלאה אתכם בדברים האלה, הביאו אותי למסקנה שהגעתי לאיזשהו מקום שלא ברור לי מה הוא, זה לא עניין של תרבות ארגונית, זה עניין של תרבות שאי אפשר לחיות, אני בא מהמגזר הממשלתי, אני יודע איך עובד המגזר הציבורי, הייתי שמונה שנים במגזר הממשלתי, ככה לא עובד מגזר ציבורי. לא ייתכן שיד לוחצת יד ולא בסכומים צנועים נו ברצינות, מדובר פה על היקפים, בין אם זה מתן עבודות ובין אם זה תשלומים עבור עבודות. לכן החלטתי להגיש את התלונה. לא קיבלתי שום הנחיה מאף אחד. לא התייעצתי גם עם יועצת משפטית אם זה מה ששאלת אותי קודם ואני החלטתי להגיש את התלונה, נקודה. זה על סמך...עוד פעם, סך הכל הדברים האלה ולא משהו נקודתי של איזה דוח כזה או אחר" (עמ' 1109 לפרו' שו' 5-24);
בנוסף:
"כשהגענו לעירייה קיבלנו תדריך ממפקד המחוז המשטרתי, שמנה לנו, בטח אני לא אפרט פה את כל עולם הפשע בחדרה איך הוא בנוי מה הוא בנוי המשפחה, מי נמצא בפרונט של מי וכולי וכולי, כמובן זה גם מסווג שאי אפשר לחזור עליו פה. אחת הפגישות היתה עם איתן לדרר שהוא היה פרקליט המחוז, וגם שם הוא עדכן אותנו, אותנו זה אומר את ראש העיר ואותי על כל מה שנעשה בחדרה, היה שם באמת דברים, מסעדות בחוף הים, ירי, טילי לאו, סיפורים ואגדות, שמבחינתי זה סיפורים ואגדות באמת זה לא מעניין אותי כי זה קרה לפני נובמבר 2013. כשהתחילו להיחשף בפניי דברים מה קורה בעירייה, הרמתי טלפון לאיתן וסיפרתי לו, זה קורה, זה לא מקרה אחד...
השיחה למיטב זיכרוני עם איתן ותכף תבקש גם פרוטוקול של השיחה ולא תמצא, היתה שיחה כללית על כל הדברים שקורים בחדרה שפחות או יותר נחשפתי אליהם. אני רק בגלל ממרומי גילי גם אני יודע וזה ככה במציאות, כי על כל מקרה שנחשף יש עשרה שאני לא יודע אותם. ופחות או יותר הלכתי באמת לשאול לעצתו, "רבאק" לאיפה הגעתי, מה זה השכונה הזאת? ואחד הנושאים היה הנושא הזה, זה לא היה הנושא היחיד. אמרתי, היו נושאים רבים אחרים שאני לא רוצה לפרט אותם עכשיו, חלקם עוד רצים עד עכשיו. ולכן זה לא היה, הלכתי לקבל חוות דעת משפטית מעורך דין, הוא בכלל פרקליט היה לאזרחי הוא לא הפלילי, ואז הוא אמר לי אני מציע לך, עוד פעם אל תתפוס אותי במילה, תפנה למשטרה, לנדמה לי שהוא הפנה אותי למפלג הונאה של מחוז חוף, על מנת שיקבלו את התלונה שלי. ושם כן פרטתי את כל מה שידעתי עד לאותו זמן כמובן" (עמ' 1110-11112 לפרו').
כן הוסיף כי ההתייעצות עם עו"ד לדרר פרקליט מחוז חיפה-אזרחי (דאז) היתה בפגישה בעל פה ולא בשיחת טלפון, והוא הציג לו מסמכים שאינו זוכר כעת מה הם. הוא לא נכנס עימו לפרטים של הגדלת תב"רים, התקצוב החסר וכד' (עמ' 1111-1112 לפרו').
זגדון הדגיש כי ההחלטה להגיש התלונה לא הסתמכה רק על המלצת עו"ד לדרר, אך ההמלצה חיזקה את ההחלטה להגיש תלונה. בלשונו: "ואיתן היה רק החלק האחרון בפאזל השה בשביל להבין איפו(א) אני חי" (עמ' 1112 לפרו' שו' 29);
יא. לשאלה האם יתכן שחוסר נסיונו כמנכ"ל עירייה גרם לו למהר להגיש התלונה, השיב כך:
"כבודו זה, כנראה קשה להסביר את עצמי. זה לא בדיוק עובד ככה בחיים, המילה חסר ניסיון היא, אני ממש לא מקבל אותה. ממש לא מקבל. אמרתי, אני, תכף תגידו היה בצבא זה לא אותו דבר וכולי. סליחה, זה לא רלוונטי, זה לא חסר ניסיון בניהול, אני רק 45 שנה מנהל, מפקד/מנהל. מתוך זה באזרחות, כמה שנים זה כבר? שמונה-חמש עשרה-שש עשרה שנה, בתפקידי ניהול בלבד. אז אי אפשר להגיד חסר ניסיון בניהול. מגיע לשטח חדש, ודרך אגב המומחיות שלנו, ופרטתי לך פעם קודמת קצת את ההיסטוריה הקצרה, בצבא כל שנתיים אתה מחליף תפקיד, זאת אומרת אתה מפתח מיומנויות של איך לקבל תפקיד, איך ללמוד נושא חדש, מקום חדש בצורה מהירה. כי אתה תוך כמה חודשים כבר מתחיל להסתכל על התפקיד הבא" (עמ' 1114 לפרו' שורות 10-19);
לשאלה האם היה נוהג היום אחרת במקרה דומה, השיב:
"לא, כי אני חושב שהחומר שהיה בפניי, העדויות, הדברים שנחשפו הם כל כך קשים, כל כך כואבים, כל כך בולטים, שחייבים חקירה משטרתית, כי זה לא מספיק שאני יודע, אז מה אם אני יודע? אני יכול רק לחשוד, אני יכול רק לשער, הכל נחמד. אין לי שום סמכויות חקירה. ולכן אני פניתי למשטרת ישראל ולא רק בנושא הזה, גם בנושאים אחרים, אם זה, אני גם פניתי ליח"א דרך אגב, לא בהקשר הזה, יש עוד, ברוך השם העירייה זה דבר גדול, על קבלני אשפה, רק זה, עסקאות רק של 40 מיליון שקלים בשנה, וזה להרבה שנים, זה חמש שנים ועוד אופציות וכולי, פניתי ליח"א הממונה על ההגבלים העסקיים, כי הרגשתי שאני נמצא במקום וצר לי שאני לא מקבל את הגיבוי של מערכת האכיפה במדינה" (עמ' 1114-1115 לפרו').
כן ציין כי לא רק נגד התובעת הגיש תלונה. מאז תחילת כהונתו כמנכ"ל העירייה (שהחלה רשמית בחודש ינואר 2014 – עמ' 1082 לפרו' שו' 19-23), הגיש תלונה נגד עוד חברה קבלנית, לאחר שראה מעשה שנראה לא תקין בעיניו בו היתה החברה הקבלנית מעורבת. המשטרה עדיין חוקרת הענין. במקביל העירייה גם הגישה תביעה אזרחית נגד החברה הקבלנית הנדונה להחזרת כספים שלטענת העירייה שולמו לחברה שלא כדין (עמ' 1073 לפרו');
עוד נתן להבין כי לא ממהר להגיש תלונות אלא רק במקרים חריגים ממש, שכן לאורך כל כהונתו בתפקיד מנכ"ל העירייה, כשבע שנים, הגיש כאמור רק שתי תלונות למשטרה (עמ' 1115 שו' 12);
יב. הוא לא קיבל כל הודעה מהמשטרה כי תיק התלונה נסגר מחוסר אשמה, ולטעמו הדבר "קצת לא מנומס". בכל אופן לא הגיש תלונתו כאדם פרטי אלא כמנכ"ל עירייה. אם היו מודיעים לו על הסגירה היה מבקש מהמשטרה הסבר לכך (עמ' 1117 שו' 5-10);