284. שרוני גם העידה לענין הגשת התלונה ביום 31.3.2104, וזאת לאחר הגשת תצהיר עדות ראשית מטעמה (נ/6), בו ציינה כי:
"כל חלקי בהגשת התלונה למשטרה היה בכך שהתלוויתי למנכ"ל העירייה, לבקשתו של המנכ"ל, לתחנת המשטרה. לא יזמתי את הגשת התלונה במשטרה ולא לקחתי חלק בנוסח התלונה" (סעיף 3).
285. שרוני נחקרה בענין הגשת התלונה (חקירותיה בכלל התפרשו על פני שתי ישיבות, 3.2.2021 ו- 21.2.2021), ובכל הקשור לעצם הגשת התלונה (הגם שלכאורה לא היתה מעורבת ביוזמה להגישה) היא אמרה כדלקמן:
א. כשנשאלה מדוע הוגשה התלונה על חריגות בכמויות, לעומת ההזמנות המקוריות, כשהיה ידוע גם לה וגם לזגדון כי הוגדלו תב"רים לנוכח הגדלת הכמויות שנדרשו לבניית הגנים, השיבה שבכל הקשור לתלונה היא רק התלוותה למנכ"ל שהגיש התלונה. היא לא היתה מעורבת בשיקולי המנכ"ל שהחליט להגיש התלונה. היא לא יזמה את הגשת התלונה (עמ' 896 לפרו' שו' 7-16);
ב. עובר להגשת התלונה זגדון לא פירט באוזניה את שיקוליו להגשת התלונה (עמ' 896 לפרו' שו' 15-18);
ג. היא לא יודעת פרטים על הפסקת עבודתו של בר זיו בבדיקת חשבונות התובעת (עמ' 896 לפרו' שו' 19-35; עמ' 922 לפרו' שו' 11-14);
ד. באשר לישיבת יום 27.3.2014 עם בר זיו, היות שלא היא כינסה הישיבה עימו, היא אינה יודעת לומר אם יצא פרוטוקול אם לאו (עמ' 898 לפרו' שו' 24-32); יחד עם זאת קודם לכן ציינה כי לא לכל הישיבות יוצא פרוטוקול. ככל שהישיבות הן להעברת מידע בלבד לא יוצא פרוטוקול (עמ' 897 לפרו' שו' 33-35);
ה. באשר לפגישה עם בר זיו ביום 27.3.2014, ציינה כי בפגישה זאת:
"בר זיו אמר שיש על פניו נראה שבכמויות בדברים מסוימים יש דיווחים שעל פניו לא נכונים והוא הציג בצורה בולטת את הנושא של כמויות הברזל. זה מה שזכור לי... שלא יכול להיות שבמבנה הזה הכמויות הן כפי שנקבעו" (עמ' 898 לפרו' שו' 33-36);
היא לא זוכרת לומר אם בר זיו באותה ישיבה אמר להם שהוא בעיצומו של בירור העובדות מול המפקחים מייזל ולומקה ומול מנהל האגף נחשונוב (עמ' 901 לפרו' שו' 23-34);
היא גם לא זוכרת לומר אם לפגישה האמורה בר זיו הביא עימו מסמך כתוב כלשהו, או אם כבר סיים לבדוק באותו מועד (27.3.2014) את גן אלכסנדר אותו החל לבדוק (עמ' 902 לפרו' שו' 27-36);
כן הוסיפה לגבי ישיבת יום 27.3.2014 לגבי ממצאיו של בר זיו:
"הייתה הערכה ראשונית ושוב, אם הערכה ראשונית מצדיקה תלונה במשטרה כן או לא זה באמת, הרי בסופו של דבר מה שעמד, אני משערת, עוד פעם זאת השערה, אני לא יודעת, לא נכנסתי למוח שלו (של המנכ"ל זגדון – ח"ש) וניסיתי לבדוק מה עמד בבסיס ההחלטה, אבל כשיש חשד לדיווחים כוזבים, בסך הכול המהות של הגשת התלונה היא להכניס גורם שהוא בקיא ויודע לבחון את הדברים האלה. זה בגדול. לכן לא היה פה איזה משהו על פניו לא היה איזו עובדה או איזשהו מידע על פניו שדווקא היטה את הכף לומר לו אל תלך להגיש את התלונה, אלא להיפך..." (עמ' 905-906 לפרו');
כשנשאלה האם בר זיו באותה פגישה מיום 27.3.2014 נתן הערכה ראשונית של דיווח כוזב בכמויות והוא ממשיך לבדוק, השיבה:
"אני לא זוכרת. אני זוכרת מהפגישה אצל המנכ"ל שנאמרו שזה מבדיקה ראשונית עולים חשדות כבדים לאור העובדה שיש דברים, מה שנקרא דברים מדברים בעד עצמם. זאת אומרת איך שהוא בדק, היה שם איזשהו גן מסוים שהוא בדק" (עמ' 906 לפרו' שו' 15-17).
יחד עם זאת השיבה, כי כשהתלוותה לזגדון בהגשת התלונה, העירייה לא התכוונה שבר זיו יפסיק את בדיקותיו, אלא ימשיך בהן (עמ' 906 לפרו' שו' 18-19);
היינו העירייה לא התכוונה בהגשת התלונה, כי המשטרה תיכנס במקומו של בר זיו בבדיקות, אלא במקביל לו (עמ' 908 לפרו' שו' 19-30);
ו. כשהוצג לה דו"ח הניקוי (נספח 77 לת/12) מיום 31.3.2014 ונשאלה האם מכירה מסמך זה, השיבה בשלילה (עמ' 902 לפרו' שו' 23-36). היינו לא ידעה עליו לפני הגשת התלונה;
ז. היא לא זכרה לומר אם פגשה את בר זיו לאחר יום 27.3.2014, אבל היא לא סבורה שפגשה אותו לאחר מכן (עמ' 903 לפרו' שו' 1-6);
ח. כשנשאלה כיצד נתנה ידה להגשת תלונה טרם הגשת בקשת רשות להגן בתביעה הכספית, השיבה:
"אתה בעצם עכשיו מנסה לקבל ממני תשובה על מה עמד בבסיס רצונו של המנכ"ל להגיש תלונה. אבל את זה אתה צריך לשאול אותו כי המנכ"ל סוברני לקבל מידעים ולבסס את ההחלטות שלו על מיטב הידיעה שלו ושיקול הדעת שלו ויש, היו חשדות והוא הפעיל שיקול דעת. זו החלטתו. אני לא מחליפה את שיקול דעתו בשיקול דעתי, זה לא עניין של חוקי, לא חוקי, זה עניין של תחושות ואחריות שיש לו כמנכ"ל עירייה ולכן אתה צריך לשאול אותו למה הוא סבר שיש מקום ללכת ולהגיש תלונה ולדרוש את מעורבות המשטרה בעניין הזה" (עמ' 904 לפרו' שו' 10-15);
כשהוטח בה שהיא, כיועצת המשפטית של עיריית חדרה, לא יכולה להיות שחקן אדיש להגשת התלונה, השיבה:
"אם היית מכיר אותי לא היית אומר שאני שחקנית אדישה... אני יודעת מתי אני צריכה להתערב ומתי לא. יש הרבה מאוד החלטות של מקבלי החלטות שהן החלטות במסגרת שיקול הדעת שלהם. כמו שבית המשפט לא תמיד מתערב בכל דבר שהוא במסגרת שיקול דעת של גורם מקצועי, כנ"ל אני. יש החלטות, מנכ"ל נושא באחריות כוללת על כל הראיה, יש לו ראיה כוללת, יש לו הסתכלות מסוימת, יש לו סטנדרטים, יש לו ערכים מסוימים והוא מנכ"ל וזה במסגרת שיקול הדעת שלו. וזה, אין פה עניין, אני לא מחליפה את שיקול דעתי בשיקול דעתו" (עמ' 904 לפרו' שו' 18-25);
ט. זו פעם ראשונה שהתלוותה למנכ"ל עירייה להגשת תלונה במשטרה, והיא בעצמה לא הגישה במסגרת תפקידה תלונה נגד מישהו (עמ' 905 לפרו' שו'1-6);
משכך נשאלה, אם מדובר בארוע כה חריג, האם לא ראתה לנכון להתריע בפני זגדון ולחקור אותו על הסיבות שגרמו לו להחליט על הגשת תלונה ועל מה הוא מתבסס, השיבה:
"כמו שאמרתי ערב העניין הזה כן עמדה אמירה של, לפחות בידיעה שלי, של בר זיו שיש חשש, חשד לדיווחים כוזבים בגלל עניין של פערים בכמויות. עכשיו עוד פעם במסגרת שיקול הדעת, אני לא יודעת איזה מידע נוסף הועבר למנכ"ל ומה הוא בדק. אני יוצאת מנקודת הנחה שהוא ביסס את זה על החשדות האלה ומבחינתי זה שיקול דעת שאני לא מחליפה אותו. אני לא מחליפה את שיקול דעתי בשיקול דעתו" (עמ' 905 לפרו' שו' 11-15);
היא לא זוכרת ששאלה את זגדון, טרם הגשת התלונה, אם נפגש עם רמי חסון, היא לא מצאה לנכון להחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתה, מה גם שבאותה עת:
"... כבר היה תחילת מידע של בר זיו על דיווחים כוזבים וברור באותה נקודת זמן שאם לאחר מכן יסתבר שאכן היו דיווחים כוזבים אז היו באים ושואלים למה לא הוגשה תלונה? הרי חברי מועצה בעצמם שאלו את..." (עמ' 905 לפרו' שו' 24-26; כן ראו עמ' 919 לפרו' שו' 11-13);
י. לשאלה למה לא המתינו עם הגשת התלונה עד לאחר קבלת ממצאים יותר מבוססים מבר זיו, השיבה כי את השאלה הזאת יש לשאול את זגדון שהחליט על הגשת התלונה, אבל הוסיפה כי:
"העניין הוא שוב, אני אומרת ההתייחסות למידע שהיה שם, עוד פעם זה, עוד פעם זה חוכמה שבדיעבד כי כשאתה נושא באחריות ובמשרה ויכול להיות שחלק מהעניין זה היה באמת הרצון שלו לדווח במיידית כדי שלא יהיה אחר כך כל מיני שינויים וכל מיני השפעות על התהליכים. יכול להיות שהוא רצה שהדברים מלכתחילה יהיו במשטרה כדי שלא יהיו אחרי זה דברים שאולי ישבשו את היכולת של הבדיקה של המשטרה. זאת אומרת מיד לערב אותה בתחילת התהליך ולא להמתין שיהיו כל מיני אולי תיאומי גרסאות. אני לא יודעת. זה באמת צריך לשאול אותו" (עמ' 908 לפרו' שורות 13-18);
וכן:
"ת: ...ובנסיבות האלה כשהתקבלה ההחלטה, היו דברים חמורים. וכמו שאני אומרת ואני חוזרת ואומרת, בדיוק, בדיוק יכול היה להיות מצב, שכשהדברים היו מתפתחים ואם לא היה המנכ"ל הולך למשטרה, היו אומרים לו בסוף, כן? חבל שלא באת קודם כי עכשיו כבר הדברים הושמדו,
ש: מי היה אומר לך?
ת: המשטרה, המשטרה.
ש: המשטרה הייתה אומרת לך?
ת: כן, המשטרה, זה סינריו שיכול להתקיים. אף אחד לא יכול בשנת 2021 לעמוד פה ולהגיד שזה סינריו שלא יכול היה להתקיים כי יש הרבה דברים שלא יודעים אבל יש גם מה שיודעים. ומה שיודעים מבחינת האחריות של המנכ"ל, לקח אותו להביא את התלונה. אני לא ראיתי באותו מקום את היכולת שלי, עם הידע שלי והיכולות חקירה שלי, לבוא ולהגיד לו עדיף לחכות כשאחרי זה היה מקבל תיק כזה חמור. (צועקת) מה הוא היה אומר? בגללך חיכינו, בגללך המשטרה אומרת שעכשיו אי אפשר לחקור, בגללך עכשיו דברים כבר נסגרו מאחורי הקלעים, קרו דברים מעולם גם בעיריית חדרה, שדברים כאלה נעשו אז גם זה יכול היה להיות מבחינת סבירות.
ש: זה שקרו דברים, יופי, גילית לנו.
ת: מבחינת סבירות, גם זה יכול להתקיים וגם זה יכול להתקיים" (עמ' 926 לפרו').
עוד הוסיפה, בכדי להצדיק את הגשת התלונה עוד טרם סיום בדיקותיו של בר זיו, כי:
"זה לא היה סתם חשש. זה לא היה סתם חשש. הוא אמר את זה במפורש, הוא אמר שהמבנים או המבנה שהוא בדק זה לא יכול להיות, זאת אומרת לא יכול להיות שהכמויות שנדרשו הם בתוך המבנה הזה. זאת אומרת יש פה איזושהי אמירה, זה לא אמירה בעלמא, זה אמירה שיש בה איזושהי תחילה של עובדה. וזה לא סתם אמירות שהוא אמר ראיתי ונראה לי אלא הוא אמר במבנה בסדר גודל כזה לא יכולות להיות כאלה כמויות" (עמ' 909 לפרו' שו' 1-5);
יא. היא גם ציינה, כי יש לבחון את שיקול דעתו של המנכ"ל בהגשת התלונה על פי מה שהיה ידוע אז, בעת הגשתה, ולא כיום (עמ' 909 לפרו' שו' 24-26);
והוסיפה לגבי מה שראה זגדון בכניסתו לתפקידו בחודש ינואר 2014:
"אז שוב, השבתי על זה כבר בפעם הקודמת. ואני רוצה לומר, אני לא חושבת שללכת ולקבל החלטה אם להגיש תלונה במשטרה, כשאתה מנכ"ל עירייה ויש לך אחריות אישית על כל המערכת, היא עניין של ניסיון או לא עניין של ניסיון, היא עניין של נסיבות. הרי וודאי שאם הוא היה רואה עבירה מוחלטת מול עיניו, זה לא משנה מה הניסיון שלו. נניח סתם, היה רואה תקיפה אז זה שאין לו ניסיון בתחום או משהו, זה עדיין לא אומר שהוא לא עדיין נושא באחריות לכל מה שמתרחש מסביבו. כנ"ל בעניין הזה וכבר הסברתי ואמרתי בישיבה הקודמת. צריך להבין את הקונטקסט כל מה שקורה. לא לנטרל ולהגיד אין לו ניסיון ברשויות מקומיות אז לכן הוא צריך לבדוק. המקרה הוא כזה ואני אדייק. אנחנו גילינו כאוס, כאוס בפרויקט, זה מה שהיה אז, פשוט כאוס. וצריך להבין, כל אחד מבעלי התפקידים, לא סתם נושא באחריות אישית ולא סתם יש נוהל חיוב אישי, לבעלי תפקידים ברשויות המקומיות כי דורשים מהם להיות קפדניים ולבדוק את הדברים. ברגע שנודע לי שיש כאוס, הכאוס הזה מה זה מצריך, כשרשות ציבורית מגלה כאוס, בלי להיכנס עכשיו איך זה קרה כי אנחנו עוד לא יודעים איך זה קרה. מה נדרש מאתנו? לבדוק, פשוט לבדוק, לעצור ולבדוק. אז גם אם יש את הסיכון שבעקבות הבדיקה, עלולים להיות נזקים, זה לא יכול למנוע את הצורך בבדיקה, אי אפשר לקבל החלטות בלי לבדוק. נכון, היה לחץ לגמור את הפרויקט וכולי וכולי אבל עדיין, אי אפשר לשלם תשלומים, בטח שלא בעשרות מיליוני שקלים, בלי לבדוק" (עמ' 912-913 לפרו');