וכן:
"... אי אפשר לשבת שבע שנים אחרי ולבודד את הסיטואציות. לשים סיטואציה פה, פה, פה ולהגיד אני הייתי עושה את זה אחרת, חייבים לראות את הכול ביחד. מה שאדם רואה לפני שהוא מקבל החלטה, וזה גם לעניין המשטרה וזה גם לעניין הבדיקה וזה גם לעניין אם לשלם או לא לשלם ולגמור אתו בשנייה, זה עניין של הסתכלות על הכול, על הכול. כולל על באיזה סיטואציה אנחנו נמצאים של כאוס. שאין, לא יודעים אפילו מה העירייה רצתה בפרויקט הזה. כל הדרישות האלה, לא היה ידוע מהן כי לא היו הזמנות. ואני חוזרת לזה אדוני, אני חוזרת לזה ועומדת על זה, הסדר זה הניקיון בתהליך, זה החוקיות בתהליך, זה הסדר, זה לא סתם סדר כדי שיהיה נעים וכדי שיהיה לנו נוח" (עמ' 913 לפרו' שו' 16-25);
וכן:
"הכאוס הזה חייב בדיקה וזה בדיוק הייתה התשובה שלנו לרמי. שאנחנו הולכים לעשות בדיקה ואנחנו נשיב לו. ובסופו של דבר הבדיקה הזאת העלתה, מעבר לנושא הטכני של לא כתוב פה, כתוב שם, דברים שלא היו צריכים להיות, זה דברים שנאמרו בפגישה עם בר זיו, דברים שלא היו צריכים בכלל לא להיות שם ודברם שספק שנמצאים שם וספק גדול שנמצאים שם. עכשיו, העובדה שאין הזמנות... איך אני אבדוק, איך אני אבדוק?" (עמ' 914 לפרו' שו' 9-16);
יב. סיכמה שרוני את החלטת גנדלמן וזגדון ונסיבותיה בהגשת התלונה, במילים הבאות:
"אני בישיבה אצל ראש העירייה, יחד עם המנכ"ל ויחד עם בר זיו (ביום 27.3.2014 – ח"ש), נאמרו דברים חמורים ביותר, שבסופו של דבר ההחלטה נפלה של ראש העיר ושל המנכ"ל, ללכת ולהגיש תלונה. ואני יכולה לומר שבהחלט יכול להיות מצב, הדברים היו חמורים, כן? דברים של כמו שאמרתי, דיווחים כוזבים. של דברים שלא יכול להיות, שהם רשומים בכתבי כמויות ולא יכול להיות שהם נמצאים במבנה, אמירות כאלה. ובהחלט, ההחלטה ללכת למשטרה, עוד פעם, אמרתי, אני לא מכניסה את עצמי ואומרת אם אני הייתי הולכת למשטרה כן או לא כי זו החלטה של מנכ"ל והאחריות שלו היא הרבה יותר גדולה משלי. וכמו שאומרים שאפשר היה לחכות ולבדוק אז אפשר היה לחכות ולבדוק ולא להגיש תביעה כי בפברואר נטרפו הקלפים. הרי אנחנו היינו באמצע בדיקה אז אותו דבר אפשר היה להגיד גם על הצד השני. וגם אפשר להגיד שבמידה והיינו מחכים ואם היה בסופו של דבר דוח מאוד מאוד חמור אז הדבר הראשון שהיה נאמר לנו במשטרה זה למה חיכיתם ולא באתם על ההתחלה כי היה התאמות ושיבוש, זה בדיוק הטענה, זה עניין של סבירות. באותה מידה שאפשר היה להגיד ככה, אפשר היה להגיד גם ככה" (עמ' 915 לפרו' שו' 11-24);
יג. היא ציינה שאין קשר בין הגשת התביעה הכספית להגשת התלונה, וגם אלמלא הגשת התביעה הכספית יש סבירות שהתלונה היתה מוגשת (עמ' 919 לפרו' שורות 14-21);
יד. היא הבהירה את ההבדל בין החלטת ועדת השלושה לבין הגשת התלונה במשטרה (הגם שהיו באותו חודש – חודש מרץ 2014) במילים הבאות:
"... שיקולי וועדת השלושה בכלל לא היו במהות הדוח. זה היה התחלה של ממצאים. יש הרבה מאוד נימוקים. לעומת זה, החלטה ללכת למשטרה, נגעה במסמכים ובשיחות שעלו מול בר זיו, שאמר דברים מאוד חמורים לגבי העובדה שיש סיכוי יותר מסביר, שמה שנבנה זה לא מה שנדרש בחשבונות הסופיים או הטרום סופיים, אני לא זה. זה בעצם היה הסיפור, זה שני דברים שונים לחלוטין. פה אתה מפעיל שיקול דעת אחד ופה אתה מפעיל שיקול דעת אחר. לכן מה זה רלוונטי. הרי באותו זמן של הגשת התלונה, היה מידע שביסס מבחינת המנכ"ל, מבחינת אחריות שלו להגיש את התלונה" (עמ' 925 לפרו' שו' 1-9);
טו. בהתייחס לעדותו של גנדלמן גם בבקשת החסינות, כי לא קיבל תשובות ברורות לדרישות הכספיות של התובעים ("זזו בכסאם באי נוחות"), היא לא זוכרת זאת, אבל כשהיא נשאלת שאלה היא לא מגמגמת ולא נעה בכסאה באי נוחות (עמ' 925 לפרו' שו' 13-27).
הוסיפה כי אולי גנדלמן ראה משהו בזווית עיניו (עמ' 92 לפרו' שו' 18-20);
כן הוסיפה שעם כניסתו של גנדלמן לתפקדיו בשנת 2013 הוא שאל לגבי הסיפור עם רמי חסון:
"והסברנו שיש ממש בלגן שלם...אני הסברתי מהידע שלי... הידע שלי הוא שיש עבודות שאין לגביהן הזמנות. עכשיו עוד פעם, ההזמנות זה הכול, זה הכול. הזמנות, הרי כשאני עושה מכרז אז אני אומרת, אני רוצה א', ב', ג', ד', ה' ואז אני בודקת מה קיבלתי ועושה את ההשוואות. אין לי את המסמך הזה, אני אפילו לא יודעת מה נדרש ולכן הכאוס הזה חייב בדיקה ואז אמרתי, צריך לבדוק" (עמ' 927 לפרו' שורות 1-8);
טז. היא שללה את טענת התובעים, כי במסגרת התביעה הכספית, ביקשו אורכה להגשת בקשת רשות להגן על מנת להספיק להגיש התלונה (עמ' 933 לפרו' שו' 13-14);
286. קימלדורף, מהנדס העיר דאז, גם הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו (נ/7), בו ציין כי:
"לא לקחתי חלק בהחלטה על הגשת התלונה או בפרסומים אודותיה בתקשורת".
287. קימלדורף נחקר חקירה נגדית ביום 21.2.2021, ובהתייחס להגשת התלונה ביום 31.3.2014 ציין כדלקמן:
א. לגבי טענת גנדלמן כי עם כניסתו לתפקידו ביקש תשובות מגורמי המקצוע בעירייה, והוא בכללם, לחוב הנדרש על ידי התובעת והם זזו בכסאם באי נחת והתחילו לגמגם, השיב:
"... ראשית לא גמגמתי ולא זזתי באי נוחות בכיסא ואם מישהו, לא יודע, יש עוד אנשים בחדר אני מניח שאפשר להכליל אבל אני לא חושב שזה מעיד עלי, אחד. שתים, הצגתי לו את התמונה לאשורה, לדעתי הצגתי לו את זה עוד לפני כן, הוא היה בתקופת חפיפה עם ראש העיר הקודם, הוא ישב במשרדים אחרים, הקצו לו משרד כדי ללמוד את התוכן, לדעתי אני הצגתי לו את זה קודם לכן, את כל הנושא... את הוויכוח, את הדיון... בכל אופן, בכל אופן הנושא הזה הוצג לראש העיר, המחלוקות הכספיות, החשבונות הלא סופיים, העובדה שעד אותו הרגע בכלל לא היו בידינו כל הנתונים לגבי החשבונות, היו חסרים בכתבי הכמויות אלמנטים מהותיים, הכל הוצג. הוצגה גם העובדה שיש יועץ חיצוני שבודק את הדברים. אל תשכחו שהחוזה עם היועץ החיצוני נחתם בתקופת ראש העיר החדש..." (עמ' 985-086 לפרו');
עוד לפני ישיבת מועצת העיר מיום 26.3.2014 (ת/24) בה ציין גנדלמן את ענין בדיקת היועץ החיצוני, הוא הבהיר לגנדלמן את הויכוח עם התובעת לענין כתבי הכמויות, אלא שיכול להיות שהוא לא הבין אז התמונה לאשורה. בלשונו של קימלדורף "יכול להיות שהוא לא הבין עד הסוף את כל הנתונים" (עמ' 994-995 לפרו').
ב. את סוגיית היועץ הבודק החיצוני, בר זיו, הזכיר עוד מספר פעמים בעדותו, ותמצתנו את עדותו בנדון כשעסקנו בעילה השלישית – ועדת השלושה (ונפנה לשם);
ג. סיכום דבריו לענין בדיקתו של בר זיו היא:
"לפי מיטב זיכרוני התשובה היתה שנמצא כרגע מהנדס בודק שבודק את הסוגיה הזאת, א'. ב' שחסרים נתונים בתוך כתבי הכמויות כדי לתת תשובה חד משמעית אלו סכומים עוד נותר ככל ונותר לשלם או לחילופין לקזז עם סכומים ששולמו בגין חשבונות שהיו אז חסרים מנתונים. אלה הדברים שנאמרו... אני לא ידעתי אם מגיע לחסון כסף ביתר או לא. חששתי שזה המצב. חששתי שזה המצב ולכן הפעלנו בודק, כדי לראות האם זה נכון או לא נכון שהדרישות הכספיות מעבר לסכומים ששולמו היו מוצדקות או לא מוצדקות, לחילופין היה גם מצב שיהיה קיזוז אחורה, של דברים שביקש אותם ביתר כי ביקש אותם בלי כל כתבי הכמויות המלאים (עמ' 986 לפרו');
ד. קימלדורף ציין בהגינות, כי גם אם ממצאי בדיקתו של בר זיו, לו היה ממשיך בעבודתו, היו מלמדים כי לא היתה חריגה בכמויות, העירייה לא היתה יכולה לשלם לתובעת מעבר ל-150% מסכום ההזמנות המקוריות ולא היה מנוס מהגשת התביעה הכספית (עמ' 990 לפרו' שו' 7-12);
ה. בפגישת יום 27.3.2014 שבין גנדלמן לבר זיו בנוכחות זגדון ושרוני הוא לא השתתף, למרות שהיה בפגישה עם גנדלמן כשעה קודם לכן באותו יום (עמ' 999 לפרו' שו' 1-11);
לשאלה למה שגנדלמן לא ירצה אותו בפגישה האמורה, השיב:
"הנושא הזה עבר לטיפולו של המנכ"ל מהרגע שהיתה פה תביעה משפטית והוא ניצח על התזמורת, והוא גם ישב עם בר-זיו לפני כן, הוא הזמין אותו לראש העיר אני לא הייתי בישיבה, עכשיו, אני לא הייתי בישיבה נקודה. למה לא הייתי? אני לא יודע להשיב, אולי היה לי משהו אחר באותו זמן, אני לא יודע" (עמ' 999 לפרו' שו' 13-16);
אין לו גם הסבר מדוע לישיבת יום 27.3.2014 לא הוזמנו המפקחים מייזל, לומקה ומנהל האגף נחשונוב (עמ' 1001 לפרו' שו' 3);
ו. לשאלה האם לא ראוי היה שטרם קבלת החלטה על הגשת תלונה, שגנדלמן וזגדון יקיימו ישיבה עם המפקחים החיצוניים ועם מנהל האגף נחשונוב, השיב:
"אין לי יכולת לענות עכשיו, לא הייתי אז מנכ"ל עירייה, אני לא יודע בדיוק איך היתה תפיסת העולם שלו ומה הוא ראה לנגד עיניו. יכול להיות שהוא מאוד מאוד סמך על חוות הדעת של בר-זיו והזמין אותו להציג, הרי ממילא הצגנו אותה למנכ"ל או בר-זיו הציג אותה למנכ"ל בצורה מסודרת, אני לא זוכר את התאריך, אוקיי? זמן מה, אם הוא כמנכ"ל עירייה עשה את העבודה המקצועית עם הצוות שלו, שמע את כל בעלי התפקידים, תכלל את האירוע ובא לראש העיר להציג לו את זה, הוא מחליט את מי הוא מביא אותו, אני באמת לא, כבודו, לא ידעתי על הישיבה הזאת, לא הוזמנתי לישיבה הזאת, וממילא את כל הנתונים הצגתי למנכ"ל. אני חושב שלגיטימי שהוא לוקח אחריות כמנהל העירייה, שומע את כולם, רושם לעצמו את כל הנתונים ואחר כך מציג את זה לראש העיר. אם אני צריך להיות שם או לא אין לי דעה על זה עכשיו כי לא בכל ישיבה ... נמצא תמיד" (עמודים 1002-1003 לפרו').