ו. על העובדה כי התובעת יצאה לעבוד בכמויות חסרות, ציין:
"... במקרים כאלה שיבוא קבלן ויטען שהזמנה שהוא קיבל לא תואמת את כתב הכמויות שלו, הוא היה צריך לדעת את זה שהוא, הרי הוא יצא לעבודה הזאת הוא נתן את הצעת המחיר לפי כתב הכמויות. הוא היה צריך לראות שההזמנה שהוא קיבל נמוכה מהחשבון שלו של כתב הכמויות שלו, מפורטת כל שורה כמה היא עולה. אם הוא אישר הקבלן לאבישי או לכל אחד אחר, אם היה כזה דבר להוציא לו הזמנה על סכום יותר נמוך זה רע מאוד. גם מבחינת הקבלן וגם מבחינת העירייה" (עמ' 1176 לפרו' שו' 25-31);
ז. על התייחסותו להגדלת התב"רים ומשמעותם כבר עמדנו בתמצית חקירתו בעילה השלישית (ועדת השלושה), וזה רלוונטי גם לעילה הרביעית ובנושא התלונה. לשם הקיצור נפנה לשם.
רק נציין בנקודה זאת – כשנשאל אם ידע על הגדלת התב"רים מדוע לא פנה לזגדון בשאלה למה הגיש תלונה, והשיב, שהגדלת התב"רים אין משמעותה בהכרח שהכסף נכנס לכיסה של התובעת. יתכן שמיועד לדברים נוספים שעושים בגן ללא קשר לתשלום לתובעת. היינו – הגדלת התב"רים כשלעצמה לא מבטלת מיניה וביה את הצורך בבדיקה/חקירה של חשבונות התובעת (עמ' 1160-1161 לפרו');
290. אבחן כעת בהקשר של התלונה את עדותם של נחשונוב, מייזל ולומקה, שהובאו לעדות בעל-פה (ללא תצהיר) על ידי התובעים.
291. נחשונוב בעדותו מיום 18.1.2021 ציין לענין התלונה כדלקמן:
א. הוא הכחיש את טענתו של זגדון כי נאלץ לפרוש בגלל אי הסדרים בעבודת התובעת, שהובילה להגשת התלונה. לטענתו אף הוצע לו לעבור לעבוד בחברת המתנ"סים, אך הוא החליט לפרוש (עמ' 561 לפרו');
ב. את בר זיו פגש לראשונה לאחר שגנדלמן או זגדון שלחו אותו אליו לבדיקת חשבונות התובעת. בר זיו לקח ממנו מספר מסמכים. אחרי זמן הוא חזר אליו ואמר שהוא לא רוצה להמשיך לעבוד בבדיקת חשבונות התובעת, ולא פירט הסיבה לכך (עמ' 572 לפרו');
הוא ניפגש עם בר זיו פעמיים (עמ' 573 לפרו' שו' 10);
ידוע לו כי בר זיו מונה כבודק חיצוני לנוכח החריגות הגבוהות בתקציב בפרויקטים של התובעת (עמ' 596 לפרו' שו' 8-18);
אפילו הוא עצמו הציע לגורמים בעירייה, עוד בתקופת אביטן, לקחת בודק חיצוני לבדיקת חשבונות התובעת והחריגות הגבוהות בתקציב (עמ' 596 לפרו' שורות 9-21)
ג. כשהוצג לו מכתבו של בר זיו מיום 9.3.2014, השיב כי לא ידע שהוא עושה בדיקה לגן אלכסנדר, בו עוסק המכתב. מכתב זה לא הגיע אליו (עמ' 572-573 לפרו');
ד. בפגישות עם בר זיו הוא ציין באוזניו כי:
"אמרתי יש פה חריגות, יש פה זה, צריך לבדוק את החשבונות, לבדוק אם זה ריאלי, אם זה לא זה, תבדוק את החשבונות. יש תיקים פה, כל מה שאתה רוצה תיקח, אמרתי לך, כל מה שאתה רוצה, לרשותך, אפילו אם לא אהיה במשרד, יש פה מזכירה, תיתן לך מה שאתה רוצה... הכול, הכול, מה שהוא רוצה, מה שהוא רוצה" (עמ' 574 לפרו' שו' 1-6);
כן ציין כי בר זיו בדק את עבודות התובעת, אם החשבונות נכונים, הוא לא זוכר אם בר זיו נפגש עם נציגי התובעת. נדמה לו שלא רצה להיפגש עימם (עמ' 575 לפרו' שו' 8-15);
ה. הוא לא ידע על הגשת התלונה על ידי זגדון מראש. זגדון הודיעו על הגשת התלונה בדיעבד. הוא לא שאל את זגדון למה הגיש תלונה. זה לא עניין אותו (עמ' 575-576 לפרו');
הוא לא יודע מה הבסיס לתלונה (עמ' 577 לפרו' שו' 24);
ו. הוא לא ראה לנכון באופן אישי להגיש תלונה נגד התובעת, שכן לדבריו רמי חסון לא תקף אותו ולא הרביץ לו אז למה להגיש תלונה (עמ' 576 לפרו' שו' 11-12);
כן הוסיף כי:
"אני לא ראיתי שום דבר שמדאיג אותי. אני יודע שהבחור עשה את העבודה. היו צריכים להגדיל את התב"ר, כל מה שאמרו לי ואני באמת שלא יודע שהיה פה איזה דבר שמישהו גונב משהו, לפי מה שאתה אומר, באמת שלא, אפילו לא חשבתי על דברים האלה. כי היו יועצים, בדקו את החשבונות, בדקו את הדברים. היו שלוש, ארבע יועצים בעניין" (עמ' 576 לפרו' שו' 23-27);
ז. הוא לא זוכר פגישה בלשכתו של גנדלמן ביום 27.3.2014, מספר ימים לפני הגשת התלונה, ולא ידוע לו על כך דבר (עמ' 577 לפרו' שו' 4);
ח. הוא לא זוכר לומר מה השווה ומה הזהה בין גן דניה לגן אלכסנדר (עמ' 577 לפרו' שו' 5-7);
ט. הוא הדגיש כי הוא לא בדק אף פעם את החשבונות של התובעת. זה היה התפקיד של המפקחים מייזל ולומקה (עמ' 578 לפרו' שו' 10-15);
י. הוא אף פעם לא הגיש תלונה במשטרה נגד מאן דהוא במסגרת עבודתו בעירייה (עמ' 578 לפרו' שו' 16-17);
יא. העירייה לא הגישה נגדו עד כה כל תביעה שהיא (עמ' 578 לפרו' שו' 22);
יב. הוא נחקר במשטרה, לא תחת אזהרה (עמ' 596-597 לפרו');
292. מייזל בעדותו מיום 18.1.2021 ציין לענין התלונה כדלקמן:
א. הוא נשאל לגבי היכרותו עם מכתבו של בר זיו מים 9.3.2014 (נספח 73 לת/12), והשיב:
"אני לא יכול פה לענות על סעיף סעיף אבל הייתה לנו ישיבה עם בר זיו, זה היה גרשון והיה שם גם המפקח השני לונקה, שעבד במקביל אלי והוא בא והראה לנו טעויות לכאורה, בבדיקת החשבון הטרום סופי ואנחנו אמרנו לו שהוא טועה והוא חזר הביתה והתשובה הייתה שהוא לא ממשיך להיות בורר. זה מפי השמועה שכיוון שאשתו שופטת, זה לא נוח לו וכן הלאה. ובנוסף, אני שאלתי אותו, אתה יודע, אתה נתת לעירייה מסמך, לא חיכית לתשובות שלי, לא חיכית לתשובות של הקבלן וטעית בגדול והעירייה עצמה עשתה שימוש במסמך שלך והגישה תלונה נגד הקבלן. אז הוא אומר, אני לא אחראי למה שהעירייה עושה עם המסמכים שאני נותן לה, זה מה שהוא ענה לי" (עמ' 520 לפרו' שורות 13-22);
ב. לפני שבר זיו כתב את המסמך האמור מיום 9.3.2014 הוא ישב איתו. בר זיו הוציא דו"ח חלקי ולא השלימו, ואז עזב עבודתו בלי לקבל את מלוא הסבריו לשיטת חישוב הכמויות, "איך מחשבים קורה או תקרה" (עמ' 521 לפרו' שו' 7-16);
ג. היו לו לפחות שתי פגישות עם בר זיו (עמ' 522 לפרו' שו' 6);
ד. באשר לדו"ח הניקוי המתייחס לגני דניה שבפיקוח לומקה, והאם יש לכך השפעה גם לגנים שבפיקוחו, השיב שאינו יודע, הוא אינו מכיר או לפחות אינו זוכר את דו"ח הניקוי (עמ' 523-524 לפרו');
ה. הוא לא ראה כל דו"ח נוסף של בר זיו (עמ' 524 לפרו' שו' 24);
ו. על התלונה ידע מקריאה בעיתון (עמ' 526 לפרו' שו' 12);
הוא גם ידע לומר כי התלונה הוגשה על בסיס ממצאיו של בר זיו, כפי שבאו לידי ביטוי במכתבו מיום 9.3.2014, שלטעמו שגוי (עמ' 526-527 לפרו');
ז. נגדו לא הוגשה כל תלונה בנשוא אישור חשבונותיה של התובעת, והוא גם לא נתבע בנדון על ידי העירייה (עמ' 527 לפרו' שו' 5-8);
הוא גם לא נחקר במשטרה בעקבות התלונה (עמ' 547 לפרו' שו' 16);
ח. לשאלה האם לפני יום הגשת התלונה ביום 31.3.2014 ישב עם גורמי העירייה, השיב בחיוב. ציין כי ישב עם המנכ"ל, היועצת המשפטית, נחשונוב, רמי חסון ואבישי קימלדורף. הפגישה עסקה בטענת העירייה לחריגות בתקציב. הוא לא זוכר אם זה היה לפני שגנדלמן נבחר או לאחר מכן (עמ' 528-529 לפרו');
ט. הוא אישר כי באיזשהו שלב, כשהתובעת לא העבירה רשימות ברזל, הוא ויתר לה על כך בהסכמת נחשונוב (עמ' 546 לפרו').
הוא ציין כי חשבונותיה של התובעת הוגשו כסופיים, אך הוא קבע אותם כטרום סופיים, כיוון שהיו חסרים בהם נתונים (עמ' 547 שו' 6);
י. הוא מצא בחשבונות של התובעת גם כמויות שלא תאמו את המציאות אך לא בצורה חריגה. ביחוד בתחום האפור, שם התווכחו והגיעו להסכמות. בלשונו: "לא היה שם גזל או משהו כזה" (עמ' 548 לפרו' שו' 23-27);
293. לומקה בעדותו מיום 15.9.2020 ציין לענין התלונה כדלקמן:
א. הוא נפגש עם בר זיו פעמיים בחודשים פברואר-מרץ 2014. בפגישות אלה הוא העלה נקודות לבדיקה שהשתקפו בנספח 74 לת/12 מיום 18.3.2014 (עמ' 479 לפרו' שו' 25-27);
ב. נספח 74 עוסק בגני דניה, והוא לא עסק כלל בגן אלכסנדר נשוא נספח 73 לת/12 (המכתב של בר זיו מיום 9.3.2014), אותו אינו מכיר (עמ' 479 לפרו' שו' 5);
ג. אחת הפגישות היתה ביום 18.3.2014 בה השתתפו מייזל ונחשונוב (עמ' 480 לפרו' שו' 20);
ד. הוא לא יודע מתי בר זיו החל בעבודתו (עמ' 481 לפרו' שו' 18);
יחד עם זאת כשבר זיו נפגש עימם הוא הבהיר הצורך בבדיקתו, כדלקמן:
"הוא הסביר למה הוא התמנה לתפקיד הזה כי זה לא דבר סטנדרטי שהעירייה לוקח על המפקח שלה מישהו שיבדוק אותה, הוא הסביר לי שיש מחשבה שהחשבונות מוגזמים או לא נכונים או טעות, אני לא זוכר את המילים שלו אבל זו בערך היתה, הסביר למה אנחנו נפגשים בכלל כי מעולם לא קרה לנו דבר כזה, (עמ' 485 לפרו' שו' 3-5);
ה. הוא אינו יודע דבר על הפגישה ביום 27.3.2014 שנערכה בלשכתו של גנדלמן עם בר זיו (עמ' 481 לפרו' שו' 22-23);
ו. דו"ח הניקוי (נספח 77 לת/12) מיום 31.3.2014, משקף התשובות שניתנו לבר זיו ביחס לגני דניה, שהתקבלו על ידו. הפגישה נשוא נספח 77 היתה בשעות העבודה של יום 31.3.2014, שהינו יום הגשת התלונה (עמ' 482 לפרו');
כל המידע שהוא מסר לבר זיו נגע רק לגני דניה (עמ' 499 לפרו' שו' 11);
בפגישה זאת מיום 31.3.2014 מייזל לא השתתף (עמ' 498 לפרו' שו' 34);
ז. בהמשך הודיע להם נחשונוב כי בר זיו הפסיק עבודתו בעירייה (עמ' 483 לפרו' שו' 32-33); לכן בר זיו לא ביצע בדיקה נוספת שנדרשה גם לפי דו"ח הניקוי (סעיף 19) לגבי חישוב כמויות ברזל (עמ' 484 לפרו' שו' 3-4);
ח. עובר להגשת התלונה הוא לא נפגש עם שרוני או זגדון בנדון (עמ' 485-486 לפרו').
לכן הופתע כשהוגשה התלונה (עמ' 438 לפרו' שו' 13-15);
ט. עיריית חדרה לא הגישה נגדו תלונה למשטרה על עבודתו בפיקוח עבודות התובעת (עמ' 486 לפרו' שו' 26);
י. בהסכם המסגרת זכו שניים: התובעת וקבלן (או חברה קבלנית) נוסף בשם קן-תור, והחשבונות של התובעת היו גבוהים יותר משל קן-תור. הוא אישר את שני החשבונות למרות הפערים בפרויקטים דומים. כשנשאל על כך השיב שאישר חשבונות כפי שהוגשו, ולעיתים קן-תור הגיש חשבון חסר, ולא דרש כל מה שמגיע לו, והוא לא טרח לתקנו, בעוד שהתובעת הגישה חשבונות מדוייקים יותר (עמ' 454-455 לפרו').
294. אלה העדויות מכוחן נבחן את שאלה ג', כהגדרתה לעיל.
נקדים ואומר כי התובעים הרחיבו בצורה חריגה בחקירות העדים בנדון ובית המשפט נאלץ להעיר להם על כך לא אחת לאורך הדיונים. הדבר אף בא לידי ביטוי בהערות בית המשפט לאורך פרוטוקולי ישיבות ההוכחות הרבות שהתקיימו בתיק זה, ויש להצטער על כך.
295. שוכנעתי שהתלונה מיום 31.3.2014 הוגשה על ידי זגדון, לאחר החלטה משותפת עם גנדלמן, בתום לב וממניעים סבירים, ולא חלילה בכוונת זדון לפגוע בתובעים, או מי מהם, ואף לא תוך התרשלות.
שוב אדגיש, בחינת הדברים היא לשעתה, בעת הגשת התלונה, ולא בדיעבד לאחר בירור ארוך ומתיש של התביעה הכספית, שגם הוא, לאור תוצאתו מבחינת הסכום שנפסק לעומת הסכום שנתבע, אינו מאיר באור השלמות את טענותיה הכספיות של התובעת כלפי העירייה בשעתו. עמדנו על כך לעיל, ועמד על כך גם זגדון בתצהירו (ראו סעיף 282(א) לעיל).
296. בחינת הדברים לשעתם מחייבת להציג כהוויתם את הנתונים העובדתיים שהוצבו בפני גנדלמן וזגדון עם כניסתם לתפקידם (כראש עיר וכמנכ"ל העירייה) בסוף שנת 2013 תחילת 2014, כדלקמן:
א. החשבונות של התובעת בסכום של כ-22 מליון ₪ הונחו על שולחנם של אביטן, ראש העיר הקודם, וצוותו (שכלל אז גם את שרוני, קימלדורף וחריף) למעלה משנה טרם כניסת גנדלמן לתפקידו ולא שולמו. הדבר מלמד לכאורה על בעייתיות בדרישת התובעת בנדון (סבורני כי הטיב להבהיר הדבר חריף הגזבר בעדותו – סעיף 289(ה) לעיל);
ב. עסקינן בדרישה כספית בסכום גבוה מאוד (בלשונו של גנדלמן סכום אסטרונומי/מפלצתי), שלא שולם על ידי הממשל העירוני הקודם, תוך השארת "תפוח אדמה לוהט" זה לממשל ההעירוני החדש (בעדותו, הן בבקשת החסינות והן בתיק עיקרי, כעולה מהמסוכם לעיל, חזר גנדלמן על עובדת גובה הסכום, שהיה חריג בכל קנה מידה שהוא. ראו למשל סעיף 278(ה) לעיל);
ג. תוך זמן קצר לאחר כניסתם לתפקיד, הבחינו גנדלמן וזגדון כי העירייה התנהלה בכלל בצורה לא מסודרת בעבודתה עם קבלנים/ספקים, ובפרט עם התובעת (הזמנות עבודה שאינן מסודרות וחתומות; אין קשר בין סכום החשבון הסופי, או הטרום סופי במקרה דנן, לבין סכום ההזמנות המקוריות). אפילו יוסי חסון בעדותו, ועמדנו על כך לעיל, הגדיר את עיריית חדרה כעירייה שעבדה בצורה פחות מסודרת. הדבר מדרך הטבע, ובמיוחד לנוכח סכום החשבון "המפלצתי", כגדרתו של גנדלמן, עורר בליבם של גנדלמן וזגדון חשש רב, שלא לומר חשד בנכונות חשבונותיה של התובעת (ראו עדויותיהם של גנדלמן וזגדון המסוכמים לעיל לכל אורכם);
ממצאים אלה אף חוזקו לכאורה (ועמד על כך בר זיו במכתבו מיום 9.3.2014, נספח 73 לת/12, סעיף 3 בעמ' 1) לאור העובדה כי הקבלן האחר על פי הסכם המסגרת (המקביל של התובעת) קן-תור לא חרג בחשבונותיו כמו התובעת כאן [אעיר כי לומקה בחקירתו תירץ זאת בכך שקן-תור לא ערך חשבונותיו בצורה מטבית כפי שעשתה התובעת, ולכן הגיש חשבונות חסרים ונמוכים מהמגיע לו (סעיף 293(י) לעיל). יחד עם זאת הסבר זה אז לא היה ידוע למגישי התלונה, ולפחות בשלב ההוא לא היה בכוחו, כך לטעמי, להסיר החשד או החשש, שכן התירוץ שקן-תור לא ידע להכין חשבונות כראוי הוא עצמו אינו מובן מאליו, אינו שגרתי אלא חריג].
ד. גורמי המקצוע בעירייה (מהנדס העיר קימלדורף, היועצת המשפטית שרוני והגזבר חריף) התבקשו על ידי גנדלמן ליתן הסבר לחשבונותיה ודרישותיה הכספיות של התובעת, ולא היו יכולים לעשות כן (ראו עדותו של גנדלמן הן בבקשת החסינות והן בתיק העיקרי, כמסוכם לעיל);
מדרך הטבע גם עובדה זאת גרמה לגנדלמן וזגדון שלא לבטוח במאת האחוזים בגורמי המקצוע הנ"ל העירייה, שהיו מעורבים בדרך זו או אחרת עם עבודות התובעת, ולשכור בודק מקצועי חיצוני (ראו בנקודה זאת דברינו בסעיף 303(ה) להלן);
בנוסף – עובדי העירייה האמורים, קימלדורף, שרוני וחריף, הם עצמם נחשפו לממצאיו של בר זיו וסברו כי מקים חשש/חשד לנכונות חשבונות התובעת המחייב בדיקה/חקירה. עמדנו על כך בהרחבה במסגרת העילה השלישית.
נזכיר כי חריף (ראו תמצות עדויותיו לעיל ובמסגרת הדיון לעיל בעילה השלישית) כינה חלק מהדברים/רעיונות שהוצגו לו בפגישתו עם יוסי חסון (התמליל) כי עסקינן במעין "גניבה", או עסקינן בהתנהלות של "משפחת פשע". הוא אף הביע מורת רוח רבה מהתנהלות מסירת ההזמנות ודרך ביצוען, עד קבלת החשבונות הטרום סופיים.
נפנה גם לעדותה של שרוני, כי לטעמה, הגם שלא היתה שותפה בהחלטה על הגשת התלונה, הרי היה לכך מקום לנוכח העובדה שהחשש לאמיתות החשבונות שהגישה התובעת היה מבוסס (ראו סיכום תשובותיה של שרוני בנדון לאורך החקריתה הארוכה מאוד – סעיף 285(י) לעיל);
ה. העירייה החליטה להעסיק בודק חיצוני לבדיקת חשבונות התובעת (נשוא התביעה הכספית). תחילה את בר זיו ולאחר מכן (כשהפסיק עבודתו מסיבה שלא התבררה) את שבח (לגביה נעסוק להלן בעילה החמישית).
יודגש כי העירייה תחת כהונתו של אביטן, שהגורמים בה גם הבינו כי יש צורך בבודק חיצוני לבדיקת חשבונותיה של התובעת (וכתבנו על כך לעיל, כשעסקנו בעילה השלישית), היא שיצרה את הקשר הראשוני עם בר זיו, וממשל גנדלמן חתם על העסקתו (ראו העדויות לעיל);
ו. ממצאיו הראשונים החמורים, בהתייחס לגן אחד (גן אלכסנדר שבפיקוחו של מייזל) הועברו לזגדון, שרוני וחריף, חברי ועדת השלושה עוד טרם כינוסה של ועדת השלושה ביום 9.3.2014 (ראו דברינו בהרחבה לעיל, כשעסקנו בעילה השלישית). ממצאיו הראשונים היו חמורים לענין אי התאמת כמויות בפועל למפורט בחשבונות (ועמדנו על ממצאיו לעיל). אכן עסקינן בגן אחד מיני מספר פרויקטים שביצעה התובעת, אך מבחינת גנדלמן וזגדון הדבר היה בבחינת "הפרט שיצא ללמד על הכלל", וטרף את מנוחתם בכל הקשור לכשרות החשבונות. במיוחד כשבר זיו קבע את ממצאיו הראשוניים לאחר שפגש את המפקחים מייזל ולומקה ומנהל אגף הבינוי נחשונוב. היינו לכאורה ממצאים ראשוניים מבוססים;
ז. בפגישת יום 27.3.2014, לאחר שכבר יצא מכתבו של בר זיו מיום 9.3.2014, שהתקיימה בלשכתו של גנדלמן בנוכחותם של בר זיו, זגדון ושרוני (כעולה מעדויותיהם של גנדלמן, זגדון ושרוני כמפורט לעיל), בר זיו שכבר היה עמוק בבדיקות לא חזר בו ממצאיו נשוא מכתבו מיום 9.3.2014 אלא עמד מאחוריהם;
ח. ליתר בטחון וטרם קבלת החלטה על הגשת התלונה, העיד זגדון (והאמנתי לעדותו זאת, ואעמוד על כך גם להלן), כי הציג את הדברים בפני פרקליט מחוז חיפה-אזרחי (דאז) עו"ד איתן לדרר, עימו התייעץ מידי פעם בעניינים הקשורים לעירייה, וזה ייעץ לו להגיש תלונה במשטרה לחקירת חשבונות התובעת;
ט. רק אז ובהתבסס על נתונים אלה, החליטו גנדלמן וזגדון על הגשת תלונה נגד התובעת. התלונה אמנם הוגשה רק נגד התובעת (על חשד לקבלת דבר במרמה), אך האמנתי לגנדלמן וזגדון בעדותם כי התכוונו שהחקירה תכלול את כל הגורמים ב"בלגאן" שנוצר בסוגיית ההזמנות מהתובעת, בדיקת החשבונות ואישורן באופן שהגיעו לכדי סכום של כ-22 מליון ₪, לרבות עובדי עירייה והמפקחים החיצוניים. היינו לא היתה פה התנכלות אישית נגד התובעת ו/או התובע. לראיה – נחשונוב אישר כי אכן הוא נחקר על ידי המשטרה בגין התלונה האמורה.
י. האמנתי לגנדלמן בציינו כבר בעדותו בבקשת החסינות, כי ראה חובה, במסגרת תפקידו, לא להשאיר את בירור דרישת החוב האדירה של התובעת בד' אמותיה של העירייה, אלא להעבירה למשטרה. אם לא היה עושה כן היו יכולים לבוא אליו בטרוניה בעתיד מדוע לא הגיש תלונה במשטרה (ראו סעיף 276 לעיל).
297. זאת תמונת המצב העובדתית לאשורה ובקצרה כפי שהוכחה לי, ערב הגשת התלונה. במצב דברים זה, שוכנעתי לקבוע כי התלונה הוגשה בסבירות ובתום לב, ולא חלילה תוך כוונת זדון לפגוע בתובעים, ואף ללא התרשלות של מי מעובדי העירייה.
298. כעת אתייחס לטענות התובעים בנדון, שכוונתן ללמד גם על התרשלות מי מעובדי העירייה בעצם הגשת התלונה.
299. טוענת התובעת כי הגשת התלונה נעשתה בפזיזות, אף טרם הגשת בקשת רשות להגן, ואף טרם קיום כל ישיבה מקדמית בתביעה הכספית (שמא המותב בה ירמוז לגבי כיוון כלשהו).
לנוכח תשובותיהם של גנדלמן, זגדון, שרוני וחריף לא שוכנעתי כי ההחלטה על הגשת התלונה בעיתוי בו הוגשה (31.3.2014) היתה נמהרת או פזיזה (הגם שיתכן שראש עירייה אחר או מנכ"ל עירייה אחר היו מגישים את התלונה, אם בכלל, במועד מאוחר יותר), ובהתאם לשיקול דעתם המצוי במתחם הסבירות.
נבהיר את דברינו:
א. גנדלמן הבהיר כבר בעדותו בבקשת החסינות כי ראה צורך להגיש התלונה בעיתוי שהגיש ללא המתנה נוספת, לנוכח אי קבלת תשובות מספקות לחשבונות התובעת מגורמי המקצוע בעירייה, הממצאים שהתקבלו (בר זיו) והמלצתו של לדרר, כפי שנמסרה לו על ידי זגדון, ועוד נקודות (בנדון ריכזתי את תשובותיו של גנדלמן בסעיף 279(ז) לעיל). לא מצאתי בשיקוליו אלה מתום, והם כולם במתחם הסבירות;
ב. זגדון אמר דברים דומים (נפנה לחקירתו שתומצתה בסעיף 283 לעיל). הוא שלל את הטענה כי חוסר נסיונו כמנכ"ל העירייה באותה עת הוא שגרם לו להגיש התלונה, תוך שהדגיש את נסיונו בניהול (גם במסגרות צבאיות) במשך כ-45 שנים. יותר מזה – בראיה לאחור ציין, כי התנהלותו בהגשת התלונה ועיתויה היתה ראויה, ולא היה נוהג כיום אחרת (נפנה בנדון לסעיפים 283(ב) לעיל);
ג. שרוני בעדותה (סעיף 285) ציינה, כי הגם שלא היתה מעורבת בהחלטה על הגשת התלונה, הרי אם הוחלט להגיש תלונה כאמור, מן הראוי להגישה בהקדם עקב חשש לשיבוש הליכי חקירה (שינוי נתונים ו/או תיאומי גרסאות וכד').
תשובותיהם אלה של גנדלמן, זגדון ושרוני לגבי עיתוי הגשת התלונה מצויות במתחם הסבירות, אינן מופרכות וגם האמנתי לשיקוליהם אלה.
ודוק – ידו של זגדון אינה "קלה על ההדק" בהגשת תלונות למשטרה נגד ספקי/קבלני העירייה, ועושה זאת רק בדלית ברירה. לראיה מאז כניסתו לתפקידו כמנכ"ל העירייה הגיש רק עוד תלונה נוספת נגד חברה קבלנית שעבדה עם העירייה (ראו סעיף 283 (יב) לעיל);
300. טענה התובעת כבר בתחילת סיכומיה למחדל לכאורי של העדר פרוטוקולים לישיבות שעסקו בענין התובעים, שגרמו לתובעים נזק ראייתי. סבורני כי עיקר החוצץ של התובעים יצא נגד אי הצגת פרוטוקול/סיכום ישיבה לישיבת יום 27.3.2014 עם בר זיו.
על כך נענה בשניים:
א. התובעים לא הצביעו על מקור החובה לנהל בישיבה כזאת, או בכל ישיבה פרטנית אחרת בעניינם של התובעים פרוטוקול/סיכום ישיבה. נפנה בנדון לעדותה של שרוני, היועצת המשפטת של העירייה, כי על ישיבה דוגמת זאת שהתקיימה ביום 27.3.2014 להעברת מידע בלבד, אין חובה לערוך פרוטוקול (ראו סעיף 285(ד) לעיל), ועדותה זאת לא נסתרה.
זגדון אמר דברים דומים (בהקשר לאי עריכת פרוטוקול לפגישותי עם בר זיו בתאריכים 6.3.2014 ו-27.3.2014, ובלשונו:
"עם כל הכבוד אם הייתי עושה פרוטוקול על כל מה שאני עושה הייתי מעסיק צוות שלם רק בלתעד דברים. פרוטוקולים נרשמים רק בוועדות סטטוטוריות, רק באירועים פורמליים. כן נרשמות החלטות. החלטות כן פרוטוקולים לא" (עמ' 1104 לפרו' יום 15.3.2021 שורות 15-17);
עדותו זאת של זגדון גם לא נסתרה על ידי התובעים, באופן שיציגו מקור חוקי לחובת עריכת פרוטוקולים/סיכום ישיבה לפגישות כאמור.
ב. אני מבין את חששם של התובעים, שמא בפגישה עם בר זיו ביום 27.3.2014 בלשכתו של גנדלמן, בר זיו "זימר" זמירות אחרות, באופן שגימד או שלל את ממצאיו החמורים כפי שהשתקפו במכתבו או בדו"ח הביניים שלו מיום 9.3.2014, במיוחד לנוכח דו"ח הניקוי מיום 31.3.2014 (שגם לגביו נאמר מספר מילים להלן). ברם אפשרות זאת נסתרה על ידי גנדלמן, שרוני וזגדון, כמפורט לעיל בעדויותיהם. שלושת הנ"ל העידו שגם בישיבת יום 27.3.2014 בר זיו שב וחזר, והשמיע באוזניהם, את ממצאיו החמורים בנוגע לחשבונות התובעת.
התובעים לא עשו דבר להפיג או לאמת חששם זה, והיתה להם "דרך המלך" לעשות כן, על ידי הזמנת המהנדס בר זיו כעד מטעמם (כפי שהזמינו לעדות מטעמם את המפקחים מייזל ולומקה ואת מנהל הבינוי דאז נחשונוב), ולמצער כעד הזמה. משלא עשו כן הדבר משמש לחובת גרסתם או חששם כי בר זיו חזר בו ממצאיו החמורים באוזני משתתפי ישיבת יום 27.3.2104.
נזכיר כי עסקינן בעילה הרביעית בלשון הרע. סעיף 18 לחוק לשון הרע העוסק בהפרכה של טענות הגנה קובע כי:
"הביא הנאשם או הנתבע ראיה או העיד בעצמו כדי להוכיח אחת ההגנות הניתנות בחוק זה, רשאי התובע להביא ראיות סותרות; אין בהוראה זו כדי לגרוע מסמכות בית-המשפט לפי כל דין להתיר הבאת ראיות על-ידי בעלי הדין".
הוא אשר אמרנו – היו יכולים התובעים להביא עדי הזמה לטענות ההגנה (בר זיו ועו"ד לדרר), ולא עשו כן.
301. ודוק – התובעים בסיכומיהם מדגישים את מחדל העירייה באי הבאתם לעדות את בר זיו ועו"ד לדרר (שיעץ, כך לגרסת זגדון, להגיש התלונה למשטרה נגש התובעת).
אני מסכים שטוב היתה עושה התובעת אם היתה מביאה לעדות את שני הנ"ל (בר זיו ולדרר) לחיזוק גרסתם של עדי העירייה. יחד עם זאת על ממצאיו של בר זיו כפי שהציגם בפגישות יום 6.3.2104 ו-27.3.2014 עם גורמי העירייה, העידו גורמי העירייה עצמם, גנדלמן, זגדון ושרוני; אפשר להאמין להם ואפשר לא להאמין להם (ואני שוכנעתי להאמין להם, שכן גם חוזקו במכתבו מיום 9.3.2014 על הממצאים שנרשמו בו). כך גם לגבי המלצתו או יעוצו של עו"ד לדרר להגיש התלונה, כפי שהעיד זגדון (ושוכנעתי להאמין לזגדון בנקודה זאת).
יחד עם זאת חשיבות עדותם של אלה (בר זיו ולדרר) היא במיוחד, או בעיקר לתובעים, להפרכת גרסתם של עדי העירייה בהתייחס אליהם (ראו סעיף 18 לחוק לשון הרע שצוטט לעיל). באופן מפתיע בחרו התובעים שלא להעיד את בר זיו ולדרר מטעמם, בין כעדים מטעמם ובין כעדי הזמנה, ומחדל ראייתי זה פועל לחובת גרסתם מכח הכלל שבפסיקה שהוזכר לעיל, בדבר אי העדת עדים רלוונטיים ללא סיבה סבירה. סיבה סבירה כזאת לא ניתנה על ידי התובעים;
אגב, אם התובעים היו מביאים את בר זיו לעדות אולי גם היתה מתבררת להם לאשורה סיבת הפסקת עבודתו עם העירייה בסוגיית חשבונות התובע. האם משום שמצא כי חשבונות התובעת תקינים (אפשרות שלא הוכחה כלל ועיקר), או שמא משום שהבין כי יתכן שדו"ח סופי מטעמו ייאלץ אותו להגיע לעדות בבית משפט זה, בו אשתו כיהנה באותה עת כשופטת, ורצה להימנע מכך (כעדותו של מייזל מפי השמועה – ראו סעיף 292(א) לעיל; כן ראו אפשרות זאת אליה התייחסו ב"כ הצדדים בהתכתבות ביניהם בחודש אפריל 2014, היינו בזמן אמת – ראו למשל נספח 69 לת/12, מכתבו של ב"כ העירייה לב"כ התובעים, סעיף 3);
302. התובעים שמו יהבם על דו"ח הניקוי מיום 31.3.2014 (נספח 77 לת/12), יום הגשת התלונה, וטוענים כי ממנו עולה לכאורה כי כל ממצאיו של בר זיו נשוא מכתבו מיום 9.3.2014 התפוגגו. לכן הגשת התלונה ביום בו יצא דו"ח הניקוי, או אי ביטול התלונה סמוך לאחריו מהווה זדון, ולמצער התרשלות, מצד העירייה.
לא שוכנעתי מטענה זאת של התובעים ממספר טעמים, כדלקמן:
א. דו"ח הניקוי עסוק בגני דניה שבפיקוחו של לומקה בעוד שממצאיו של בר זיו נשוא
מכתבו מיום 9.3.2014 עוסק בגן אלכסנדר שבפיקוחו של מייזל.
התובעים ניסו בסיכומיהם לטעון כי כל הגנים נבנו אותו דבר, אז אם הממצאים בגני דניה הם תקינים כך צריך להסיק לגבי גן אלכסנדר. לא שוכנעתי מהשוואה זאת, שכן לא אושרה על ידי נחשונוב והמפקחים עצמם מייזל ולומקה, הגם שב"כ התובעים ניסה בחקירתם להובילם למסקנה זאת (ראו סעיפים 291(ח), 292(ד) ו-293(ב) לעיל);
(ראו בנדון גם דברינו בסעיף קטן ג' של סעיף זה להלן).
ב. עיון בדו"ח הניקוי מלמד כי הגם שרוב השאלות שבוררו בו נמצאו תקינים, עדיין לא הושלם. נותרו בו נקודות לבירור, לרבות בסוגיית לב ליבם של ממצאי בר זיו בגן אלכסנדר – סוגיית חישובי כמויות החומרים, בטון וברזל, שנותרה פתוחה. לגביה נרשם בדו"ח הניקוי ש"תבוצע בדיקה חוזרת על ידי הפיקוח" (סעיף 19 );
ג. לא ברור אם ומתי הגיע דו"ח הניקוי לידיהם או לידיעתם של גנדלמן או זגדון.
גנדלמן הכחיש כי היה מודע לדו"ח הניקוי עובר להגשת התלונה (ראו סעיף 279(יט) לעיל).
זגדון בתצהירו מסר כי דו"ח זה לא הגיע לידיו טרם הגשת התלונה, וגם בפגישה מיום 27.3.2014 לא הוזכר על ידי בר זיו (סעיף 282(ד) לעיל).
שרוני גם העידה כי אינה מכירה את דו"ח הניקוי ומכך גם לא ראתה אותו טרם הגשת התלונה (סעיף 285(ו) לעיל).
יותר מזה. אפילו מייזל בעדותו ציין כי אינו מכיר את דו"ח הניקוי, או לפחות אינו זוכר אותו (סעיף 292(ד) לעיל). לטעמי מעדותו זאת של מייזל עולה לכאורה בדיוק ההיפך מטענת התובעים, לענין השלכת מסקנותיו ליתר הגנים שבנתה התובעת. מעדותו של מייזל עולה, כי לא השליך ממנו על גנים שהיו בפיקוחו (דוגמת גן אלכסנדר אותו החל לבדוק בר זיו). אחרת מסמך זה לא היה נעלם מעיניו, שכן היה בו לכאורה (כגרסת התובעים) להכשיר את החשבונות שאישר לתובעים בגנים שבפיקוחו.
303. התובעים שמו יהבם על הגדלת התב"רים בנוכחות גורמי העירייה דאז (קימלדורף, שרוני וחריף) כמאיינים מראש את כל חשדותיהם של גנדלמן וזגדון, ולמצער כמשקל נגד הגשת התלונה. לטענת התובעים (בכתבי טענותיהם וסיכומיהם) היה בהגדלת התב"רים כדי ללמד על הנסיבות הנכונות של החריגות מהתקציב המקורי של ההזמנות, ובכך להביא לאי הגשת התלונה. בנדון מלינים התובעים, כי הגורמים הנ"ל בעירייה, אותם כינו "שומרי הסף", היו יכולים למנוע את הגשת התלונה לו רק לא היו מתרשלים, אלא טורחים ומביאים הדברים לידיעת ראש העירייה ומנכ"ל העירייה בזמן אמת, וטרם הגשת התלונה.
בשקילת הדברים, ולנוכח הראיות שבפני, לא שוכנעתי מטענה זאת של התובעים, ממספר טעמים:
א. "שומרי הסף" האמורים ראו את ממצאיו של בר זיו, כפי שהשתקפו במכתבו מיום 9.3.2014 ולא שללו אותם. ההיפך, סברו שיש בהם ממש. עמדנו על כך בהרחבה כשדנו בעילה השלישית שעסקה בהחלטת ועדת השלושה;
כן ראו פירוט עדותם בעילה הרביעית כפי שפורטו לעיל. כך גם קימלדורף לא שלל את ההצדקה בהגשת התלונה בשעתה לנוכח מכלול הנתונים שעמדו בפני המנכ"ל (ראו סעיף 287 בכלל, וסעיף 287(י) בפרט, לעיל);
לכן שלושתם (קימלדורף, חריף ושרוני) לא שללו חקירת משטרה. שרוני אפילו צידדה בכך כעולה מעדותה, ואפילו באופן מיידי מהחשש לשיבוש החקירה (תיאום גרסאות, שינוי נתונים וכד'), ועמדנו על כך לעיל (ראו גם סעיף 285 לעיל);
ב. חריף בעדותו לא חסך מילים חריפות מהתנהלות התובעת (וגורמים אחרים בעירייה) בנוגע לחשבונות התובעת, לרבות תוכנית קימלדורף. הוא קרא לדרך ההתנהלות "גניבה" ו-"התנהלות של משפחת פשע" (ראו עדותו בסעיף 289 בכלל ובסעיף 289(ד) בפרט);
כן ראו את עדותו של חריף בנוגע לעילה השלישית לעיל.
יותר מזה – חריף ידע שיש בעיות עם החשבונות של התובעת שכן הם הונחו על שולחנו של אביטן כבר למעלה משנה והוא לא הורה לשלמם (עמדנו על כך גם לעיל);
ג. שרוני בעדותה גם עמדה על חומרת הדברים כפי שהשתקפה במיוחד מממצאיו של בר זיו שחייבה חקירת משטרה מיידית מחשש לשיבוש חקירה (ראו סעיף 285 לעיל לכל רוחבו, ויהא בכך להבהיר את הלך מחשבתה של שרוני באותה עת).
ד. הגדלת התב"רים כשלעצמם לא שללו את החשדות הקיימים, שכן החשד של "ניפוח החשבונות" הוליד בסופו של יום את הגדלת התב"רים. לכן כשיש חשש וצורך לחקור "מהיכן צומחות הקרניים" (ניפוח החשבונות) הגדלת התב"רים כשלעצמם לא מרפאת חשש/חשד זה (ראו בנדון התייחסותי לנקודה זאת גם בסעיף 228 לעיל);
בנוסף התייחסנו לסוגיית הגדלות התב"רים גם כשדנו בעילה השלישית, החלטת ועדת השלושה, ומדוע לא היה בכוחן להסיר החששות שהיו בפני ועדת השלושה. אותם דברים רלוונטיים גם לכאן.
בנוסף נפנה לדבריו של הגזבר חריף, עליהם גם עמד זגדון בכל הקשור לעילה השלישית (ונפנה לשם), כי הגדלת תב"ר אין משמעה בהכרח כי הכסף נכנס לכיסו של הקבלן, אלא יש אפשרות כי ההגדלה נעשתה לצורך פיתוח ושיפור תנאיי הגן (ראו סעיף 289(ז) לעיל). היינו, הגדלת התב"רים אינה מבטלת מיניה וביה את הצורך בבדיקה/חקירה של חשבונות התובעת.
ה. כפי שציינו לעיל באותה עת גם רמת האמון שנתן ראש העיר בגורמי המקצוע שהיו בפניו לא היתה מושלמת. הוא לא קיבל מהם, כך לגרסתו בה נתתי אמון, תשובות מספקות בנוגע לחשבונות התובעת.
נמחיש זאת בעדותו של זגדון שדיבר על "רקבון" ששרר אז בעירייה, כך להתרשמותו, בכל הקשור לעבודתה של התובעת ואישור חשבונותיה, בו היו מעורבים המפקחים החיצוניים (מייזל ולומקה), קימלדורף ונחשונוב (ראו סעיף 283(ב) לעיל).
בהמשך הדרך אף הצטרפו לכך ממצאיו של בר זיו שלא לימדו טובות על חשבונותיה של התובעת.
במצב דברים זה, אפילו היו ניגשים "שומרי הסף" המדוברים (קימלדורף, חריף, שרוני, נחשונוב), ואומרים דבריהם לזגדון ו/או גנדלמן בנושא הגדלת התב"רים, סביר כי דבריהם לא היו מונעים את הגשת התלונה, לנוכח ממצאיו של הבודק החיצוני בר זיו. במקרה כזה סביר כי גנדלמן וזגדון היו סוברים כי "שומרי הסף" הנ"ל מנסים לחפות על מחדליהם בסוגיית ההתנהלות מול התובעת בפרויקטים המדוברים.
מטעמים אלה גם לא ראיתי כמחדל את אי פגישתם של גנדלמן ו/או זגדון עם רמי חסון טרם הגשת התלונה. שוב, יתכן שניתן היה לנהוג אחרת, אך במצב הדברים שנוצר, הדבר היה במתחם הסבירות.
נזכיר, כי הגשת התלונה הסתמכה גם על ממצאיו של בר זיו, ואלה גובשו לאחר פגישה עם נחשונוב, מייזל ולומקה.
304. לא הוכחה גם טענת התובעת כי התלונה הוגשה כמשקל נגד לתביעה הכספית, שהוגשה כחודש וחצי טרם הגשת התלונה, במטרה להציג את רמי חסון, מנהלה של התובעת כעבריין.
בנדון נפנה לעדויותיהם של זגדון ושרוני שדחו תזה זאת מכל וכל, ועדותם בנדון אמינה בעיניי (ראו סעיף 283(ז) ו-285(יג) לעיל).
305. היה ניתן להמשיך ולהמשיך ולגעת בעוד נקודות על מנת לחזק את מסקנתי, כי התלונה הוגשה על ידי זגדון, בהחלטה משותפת עם גנדלמן, בתום לב, ללא כוונת זדון, ואף ללא התרשלות של מי מעובדי העירייה.
הדיונים היו ארוכים וכך גם הפרוטוקולים. על הדברים העיקריים שהובילו למסקנתי הנדונה עמדתי לעיל, ואם החסרתי משהו תמצית העדויות פורטו לעיל וניצבים בפני הקוראים פסק דין זה. למען הסר ספק אדגיש – את עדותם של גנדלמן, זגדון ושרוני בנוגע להגשת התלונה ועיתויה קיבלתי כמהימנות.