חלק שני (בעילה הרביעית) – פרסום הגשת התלונה
313. אם נתבונן היטב בלשונו של סעיף 15(8) לחוק לשון הרע, נראה כי בסיפא שלו הוא מציין כי:
"... ואולם אין בהוראה זו כדי להקנות הגנה על פרסום אחר של התלונה, של דבר הגשתה או של תכנה".
היות שנטען על ידי התובעים, כי התובעת פרסמה את דבר הגשת התלונה ותוכנה, יש לברר, אם על הפרסום עומדת לעירייה הגנה אחרת של החוק (שהרי הגנת סעיף 15(8) לחוק אינה חלה על פרסום התלונה האמור).
314. הפרסום המדובר צורף כנספח 55 לת/12 ולהלן תוכנו:
"עיריית חדרה הגישה תלונה במשטרה נגד הקבלן רמי חסון
חשד לחריגות קיצוניות בבקשות התשלום מצידו ובכוונה תחילה (הכתב הגדול הוא במקור – ח"ש)
עיריית חדרה הגישה הבוקר תלונה למשטרת ישראל נגד הקבלן רמי חסון בשל חשד לקבלת דבר במרמה. התלונה הוגשה על ידי מנכ"ל העירייה במשטרת מרחב חוף.
חסון זכה במכרז תחת השלטון הקודם בעיר, לבנייה ושיפוץ של שמונה גני ילדים ובית ספר. בספטמבר 2012 הסתיימה עבודתו, עליה קיבל תשלום בסך מצטבר של כ-30 מליון שקלים.
לאחרונה, הגיש חסון תביעה נגד העירייה על סך של 22 מליון שקלים, שהם, לטענתו, הפרשים שחייבת לו העירייה. ראש העיר גנדלמן הורה לצוות מקצועי לבחון לעומק את בקשת התשלום המופרזת ובכלל זה לבחון האם הסכומים שכבר אושרו לקבלן, מוצדקים ועומדים בכפיפה אחת עם הביצוע בפועל.
לצורך הענין מינתה העירייה מהנדס בודק (יהושע בר זיו) אשר השווה בין כתבי הכמויות והאומדנים המקדימים לבין התוצאה הסופית וגילה כי ההבדלים מגיעים לעיתים לגידול של 100% בהיקפי התשלום.
כך לדוגמא ב'גן אלכסנדר' כמויות הטיח והברזל שדרש חסון וקיבל עליהם תשלום, גדולות משמעותית מכמות הטיח והברזל שעשה בהם שימוש בפועל או שניתן מבחינה הגיונית לעשות בו שימוש במבנה מסוג זה, המבוסס על סטנדרטים קבועים של משרד החינוך. יתרה מזאת, בגנים אחרים, זהים מבחינת סדר הגודל, היו הכמויות נמוכות משמעותית.
בגן אלכסנדר עמד כתב הכמויות שהגיש חסון על 1.5 מליון שקלים, דרישת התשלום היתה כפולה... 2.9 מליון שקלים.
צביקה גנדלמן, ראש עיריית חדרה: 'נבחרתי כדי להגן על הקופה הציבורית וככל שאנחנו מעמיקים בתביעה שהגיש הקבלן חסון, נחשפת לעינינו תמונת מצב מדאיגה לפיה הקופה הציבורית היתה להפקר. הפערים בין דרישות התשלום לבין העבודות בפועל מעלים חשד לקבלת דבר במרמה וחייבו אותנו לנהוג כגוף ציבורי שומר חוק ולהגיש תלונה למשטרה. לא ברור לי כיצד אושרו הסכומים שכבר שולמו בעבר ולא נהסס לדרוש אותם בחזרה במידה ויתגלו חריגות או הפרות חוק כלשהן'".
315. הפרסום הנדון, שהתבצע ביום 31.3.2104, יום הגשת התלונה (כפי שנרשם בגוף הפרסום), מקורו לכאורה בעירייה (כפי שנראה להלן), ובהסתמך עליו פרסמו כלי תקשורת נוספים את תמצית הידיעה (ראו נספחים 56 עד 63 לת/12).
316. בתצהירו ת/12 מציין התובע לענין פרסום התלונה האמור (נספח 55 לתצהירו), כדלקמן:
א. בפרסום האמור צויין כי "כתב הכמויות שהגיש חסון עומד על 1.5 מליון שקלים", בעוד שגנדלמן ואנשי העירייה ידעו היטב, ולפחות היה עליהם לדעת, כי התובעת מעולם לא הגישה כל הצעת מחיר/אומדן/כתב כמויות כלשהו לבניית גני ילדים ובתי ספר. כל אלה בוצעו על ידי נציגי העירייה מאגף ההנדסה, שהיו אחראים בלעדית על התכנון, הנפקת כתבי הכמויות ויצירת הבסיס התקציבי;
ב. כוונת הזדון של גנדלמן בהגשת התלונה באה לידי ביטוי בפרסומה המיידי בכל קצוות הארץ, במיוחד כשידע שממצאיו של בר זיו, עליהם סמך, היו בחיתוליהם;
ג. מיד לאחר הפרסום, ביום 1.4.2014, פנתה התובעת לגנדלמן, באמצעות בא כוחה, במכתב (נספח 68 לת/12), פירטה את טענותיה גם לענין הפרסום האמור, וביקשה כי יפנה לכלל אמצעי התקשורת אליהם פנה ביום 31.3.2014 באמצעות דובר העירייה, ויתנצל על פרסום התלונה;
גנדלמן לא עשה כן, ותחת זאת השיב, באמצעות בא כוחו, במכתב תשובה מיום 3.4.2014 (נספח 69 לת/12), ולענין הפרסום הנדון ציין (בסעיף 8) כדלקמן:
"לענין תוכנו של הפרסום...לפיו מבוקש, בין היתר, לבדוק כיצד אושרו סכומים שכבר שולמו בעבר, הרי שהאמור בו ממילא אינו מטיל דופי חד משמעי במרשתך.
על כל פנים, כל פעולות מרשיי בוצעו כמובן בתום לב ומתוך אמונה שלמה כי הם פועלים להגן על הקופה הציבורית. בנסיבות אלה, אין ולא היה לשון הרע בעצם הפרסום, מה גם שבהתאם לס' 15 לחוק..., הפרסום מוגן, בין היתר (אך לא רק), בשל חובה חוקית, מוסרית וחברתית לפרסם את הדברים, גם בהתחשב בתפקיד הציבורי של העירייה, ובהיות הפרסום משום הבעת דעה על התנהלות מרשתך בקשר לענין ציבורי, המשמש גם נושא לחקירה...".
317. נבחן כעת את שאלת פרסום התלונה בהתאם לגרסת עדי העירייה.
318. תחילה נבחן את גרסתו של גנדלמן, שהחלה בחקירתו בבקשת החסינות. התייחסתי אליה בהחלטת החסינות, בסעיף 69, ונצטט מתוכה כדלקמן:
"ג. גרסתו של גנדלמן, כפי שנמסר לעו"ד סלמן, בכל הקשור לפרסום הפניות למשטרה, צויינו בסעיפים 16(ג+ד) לעיל, ותמציתה כדלקמן:
באשר לפרסום התלונה מיום 31.3.2014 באמצעות דוברות העירייה – הוא לא יזם את הפרסום, אך היה מודע לתוכן ההודעה טרם פרסומה...;
ד. בחקירתו הנגדית ציין גנדלמן, כי מחלקת הדוברות בעירייה לא מקבלת ממנו אישור על כל פרסום שהיא יוזמת. את פרסום הגשת התלונה ביום 31.3.2014 הוא לא יזם. הוא לא יודע מי החליט על הפרסום (עמ' 107 לפרו' שו' 123-26; עמ' 108 לפרו' שו' 3-6).
יחד עם זאת כשנודע לו טרם הפרסום על אודות הפרסום הצפוי הוא לא מנע זאת, מהטעם הבא:
'היות ומדובר פה באירוע בסדר גודל, ומדובר ...בכספי ציבור, ואני נוהג בשקיפות...זו לא זכותי, זו חובתי להציג לציבור... בטח ובטח בסדרי גודל האלה ...זו שקיפות ציבורית" (עמ' 65 לפרו' שו' 13-18)' ".
319. בתצהירו נ/10 בתביעה העיקרית גם התייחס גנדלמן לסוגיית פרסום התלונה שהוגשה ביום 31.3.2014, ותמצית דבריו כדלקמן:
א. התלונה הוגשה בגין אירוע חריג שהיה על העירייה בזמן כהונתו להתמודד עימו. המחלוקת בנדון היתה בין העירייה לבין התובעת, שהינה בבעלותו של רמי חסון;
ב. מחלקת הדוברות של העירייה היא האמונה על הפרסומים מטעם העירייה ובעלת שיקול הדעת בתחום התקשורתי, והיא פרסמה את הודעתה הנדונה (נספח 55 לת/12);
ג. הוא היה מודע לתוכן ההודעה לתקשורת טרם פרסומה, אך הוא לא יזם או ניסח או הורה לדוברות העירייה כיצד לנסח או לפרסם ההודעה האמורה;
ד. הודעת הדוברות האמורה היתה מוצדקת. היה מדובר בחשד לקבלת כספי ציבור בהיקפים עצומים בדרכי רמיה. בנסיבות אלה ראוי היה כי ציבור תושבי חדרה ידע על הגשת התלונה. קל וחומר כשרמי חסון בעצמו "דאג" שנושא החוב הלכאורי בשיעור של 21 מליון ₪ יהיה נחלת הכלל. הוא פרסם בעצמו באמצעי/אתרי תקשורת ובעמוד הפייסבוק שלו ושל התובעת את דבר הגשת התביעה הכספית נגד העירייה (דוגמא לכך צורפו העתקי הפרסומים כנספחים 5-7 לנ/10);
בחלק מהפרסומים התובע כינה אותו (את גנדלמן) "שקרן"; "מושחת"; מתחבא מאחורי הסינר", ואף הבטיח להילחם בו עד תום. ובמילותיו של התובע: "הייתי כאן לפניך ואשאר גם אחריך".
ה. כאמור הפרסום לא היה בהוראתו ו/או במטרה לפגוע בו, כטענת התובעים. יחד עם זאת כאמור היה מודע לו מראש. דבריו שצוטטו בפרסום האמור נועדו לחדד הצורך ולהצדיק ההחלטה להגיש את התלונה, שמניעיה מקצועיים בלבד. בכל מקרה הדברים שבפרסום, לרבות הציטוט מפיו, תואמים את מהות התלונה שהוגשה;
ו. באשר לפרסומים באתרי תקשורת אחרים שבאו בעקבות פרסום הודעת הדוברות על הגשת התלונה, העירייה אינה אחראית לכתבות אלה ולא היתה שותפה להן לרבות הוא אישית, בכל דרך. העירייה אחראית רק להודעת הדוברות הרשמית שלה.
ז. לסיכום ציין כי נבחרי ציבור, כמותו, רשאים במסגרת תפקידם לקיים קשר עם הציבור, להתנהל בשקיפות, וזאת אף באמצעות אמצעי התקשורת.
320. גנדלמן נחקר על תצהירו ביום 19.5.21, ותמצית עדותו בהתייחס לפרסום נשוא התלונה מיום 31.3.2104, כדלקמן:
א. הגם שבסעיף 118 לכתב ההגנה מטעם העירייה נמסר כי נספח 55 נוסח כהודעה לאמצעי התקשורת הוא לא יודע לאשר זאת, אך גם לא שלל זאת (עמ' 1284 לפרו' שו' 17);
ב. הוא לא רואה בהכרח כל הודעה שמוציאה דוברות העירייה אלא הודעות חשובות, אבל לא מכחיש את ציטוט דבריו בפרסום המדובר (עמ' 1283 לפרו' שו' 21-26);
באשר לידיעתו מראש על ההודעה האמורה, הוא מניח שראה מראש, אך אינו זוכר בוודאות (עמ' 1286 לפרו' שו' 14; עמ' 1289 לפרו' שו' 1);
ג. הדגיש כי ההודעה האמורה היא של עיריית חדרה, אך לא שלו אישית למרות ציטוט דבריו בה, אליהם אינו מתכחש (עמ' 1284 לפרו' שו' 10-15; עמ' 1285 לפרו' שו' 24);
ד. לשאלה מדוע בפרסום האמור מוזכר רק רמי חסון ולא גורמים נוספים, אף מהעירייה, השיב כי יש להפנות השאלה לעורך הפרסום. קרי דובר העירייה (עמ' 1284 לפרו' שו' 6);
ה. דובר העירייה במועד הפרסום היה "שלומי", והכוונה לשלומי לאופר (עמ' 1286 לפרו' שו' 26);
ו. לשאלה מדוע אף אחד ממחלקת דוברות העירייה לא הוזמן לעדות, השיב שאינו יודע (עמ' 1287 לפרו' שו' 2);
ז. לשאלה מי יזם את ההודעה לעיתונות, נספח 55 לת/12, שיצאה ביום שהוגשה התלונה, השיב שדוברות העירייה, לאחר שהוא או זגדון מסרו לדוברות את עובדת הגשת התלונה (עמ' 1289 לפרו' שו' 15-23);
יחד עם זאת ניסוח הודעת הפרסום נעשה על ידי הדוברות (עמ' 1290 לפרו' שו' 13);
ח. הוא שב והזכיר את שציין בתצהירו, כי רמי חסון בפרסומים שונים מטעמו או ביוזמתו מציג את העירייה ועובדיה כמושחתים וחסרי תום לב. יחד עם זאת הפרסום הנדון לא נועד לבלום את פרסומי רמי חסון נגד העירייה ועובדיה (עמ' 1296 לפרו');
ט. הוא שב והדגיש את חשיבות פרסום הגשת התלונה. בלשונו:
"קודם כל צריך לפרסם, כשהעירייה עושה פעולה צריך לפרסם לידיעת הציבור, זה לא עסק פרטי שלי... שנעשתה פעולה, שהוגשה תלונה, שלקחו חוות דעת של מישהו, כן...שפועלים בעניין... כי ברגע שבאה דרישה של 22 מיליון שקל הציבור צריך לקבל תשובות, גם הוא צריך לקבל תשובות" (עמ' 1296-129 לפרו');
י. לשאלה אם ידע כי הודעת הדוברות האמורה קיבלה הד נרחב בתקשורת המקומית האזורית והארצית, השיב בחיוב. בלשונו:
"אני ידעתי שהיא קיבלה, נדמה לי שאני יודע על פרסום באחד מהעיתונים הכלכליים ובעיתונות המקומית" (עמ' 1297 לפרו' שו' 7-8);
יא. הוא חזר על האמור בתצהירו, כי נבחרי ציבור, כמותו, רשאים במסגרת תפקידם לקיים קשר עם הציבור, להתנהל בשקיפות, וזאת אף באמצעות אמצעי התקשורת (עמ' 1297 לפרו' שו' 15-26);
יב. הוא לא זכר לומר כמה זמן הקדיש ביום 31.3.2014 להודעת הדוברות (שפורסמה ביום הגשת התלונה). למעשה גם לא זכר לומר שהתעסק בהודעת הדוברות באותו יום (עמ' 1298-1299 לפרו');
יג. הוא לא זכר לומר אם סגירת תיק התלונה נגד התובעת הביא להוצאת הודעת התנצלות מטעם העירייה (עמ' 1298 לפרו' שו 1-10);
321. זגדון גם מסר גרסתו לסוגיית פרסום התלונה. גרסתו הראשונה נמסרה בבקשת החסינות, ולגביה ציינתי בהחלטת החסינות (סעיף 69(ה)) כדלקמן:
"זגדון ציין בעדותו, כי בכל הקשור לפרסומי הדוברות אין צורך בהנחיית מי מגורמי העירייה. למחלקת הדוברות בעירייה יש יועץ תקשורת, פרילנסר, שעושה עבודתו לרוב ללא הנחיה שהיא, והוא עצמאי בעבודתו. במקרה דנן אינו יודע מי, אם בכלל, נתן לדוברות הנחיה לפרסם את הגשת התלונה ביום 31.3.2014 (עמ' 113 לפרו' שו' 113 שו' 27; עמ' 114 שו' 1-24).
לשאלה כיצד ידעה דוברות העירייה על הגשת התלונה ביום 31.3.2014, השיב כי מקורות המידע האפשריים הם: הוא עצמו, היועצת המשפטית של העירייה או ראש העיר (עמ' 115 לפרו' שו' 13-14).
הוא לא הנחה את הדוברות לפרסם את דבר התלונה והוא גם לא יודע מי הנחה (עמ' 115 לפרו' שו' 19-21)".
322. בתצהירו נ/8 בתביעה העיקרית ציין זגדון לענין פרסום התלונה מיום 31.3.2014, כדלקמן:
א. לאחר הגשת התלונה דוברות העירייה ניסחה ומסרה לאמצעי התקשורת את ההודעה בדבר הגשת התלונה;
ב. הפרסום המדובר נעשה לנוכח הענין לציבור ומטעמים ענייניים בלבד;
323. בחקירתו הנגדית ביום 15.3.2021 נחקר זגדון על תצהירו נ/8, ובסוגיית פרסום התלונה ציין כדלקמן:
א. לשאלה מתי ומי ניסחו את הפרסום המדובר, השיב:
"אין לי מושג מתי, אין לי מושג מי, אני משער שזה יועץ התקשורת, יש לו גם, היתה לו יש לו עדיין עוזרת שם והכל מפורט בעדות הקודמת. לא בהנחיה שלי, לא באישורי, זאת אומרת זה לא מצב שמביאים לאשר. העירייה מוציאה כל שבוע בוא נגיד עשרות הודעות בכל אמצעי המדיה לא רק לזה, גם לדיגיטלי. אין מצב שאנחנו רואים כל הודעה שיוצאת לתקשורת, לא אני ולא ראש העיר, אני מניח שהוא יגיד לכם את זה" (עמ' 1119 לפרו' שו' 21-27);
ב. לשאלה מי הנחה את הדובר שניסח את ההודעה, השיב:
"... יועץ תקשורת זה אדם מקצועי ועצמאי. הוא מדברר מה שהוא מוצא לנכון, מה שהוא מוצא לנכון הוא גם בא להתייעץ, אפילו שכתוב פה צביקה גנדלמן תשאלו אותו הוא יבוא, אני מניח שהוא כותב עבורו והוא בא, מקסימום במקרה הכי טוב הוא יבוא אליו ויגיד לו ראש העיר זו התגובה שלך, תאשר לי או לא תאשר לי. ככה זה עובד. אנחנו לא יושבים כל היום ובטח לא מנסחים הודעות או מאשרים אותם..." (עמ' 1119 לפרו' שו' 28-33);
ג. הוא מציין כי לא קרא את הודעת הפרסום טרם פרסומה (עמ' 1120 לפרו' שו' 1);
ד. לשאלה מי אישר את הפרסום השיב כי אין צורך באישור הפרסום, והוא לא יודע לומר אם ראש העיר אישר אותה מראש. ברם, הוא לא אישר את הפרסום (עמ' 1120 לפרו' שו' 2-7).
ה. לסיכום סוגיית הפרסום ציין כי:
"... לא הנחיתי, לא בדקתי אותה ולא אישרתי אותה" (עמ' 1120 לפרו' שו' 8);
324. עדי העירייה האחרים – שרוני, קימלדורף וחריף – ציינו בתצהיריהם (נ/6, נ/7 ו-נ/9, בהתאמה) כי לא היו מעורבים בפרסום התלונה מיום 31.3.2014.
לא מצאתי כי חריף וקימלדורף נשאלו על הפרסום נספח 5 לת/12, אלא רק שרוני, בישיבת יום 21.2.2012, ולהלן תמצית עדותה:
א. שלומי לאופר היה יועץ תקשורת חיצוני של העירייה (עמ' 940 לפרו' שו' 13-14);
ב. לשאלה אם נספח 55 לת/12 היה הודעה לעתונות שללה והגדירה כ"שקר". זאת כיוון שלא כתוב שזאת הודעה של עיריית חדרה ו/או כי ניסחה אותה (עמ' 941 לפרו' שו' 22-26);
בנדון הוסיפה העדה כי:
"עיריית חדרה מעולם לא פרסמה שום דבר לתקשורת, בידיעתי שום דבר, לי אין שום ידיעה שעיריית חדרה פנתה לתקשורת, שהיא הגישה, שהיא ניסחה הודעה לתקשורת, שקר וכ(ז)ב" (עמ' 941 לפרו' שו' 13-15);
ג. היא לא מכירה אישית את נספח 55 לת/12 (עמ' 943 לפרו' שו' 8);
ד. לשאלה האם פורסמה הודעה אחרת על אודות הגשת התלונה מיום 31.3.2014 השיבה כך:
"אני לא יודעת על שום הודעה ושום מידע שעבר באופן רשמי מעיריית חדרה כעיריית חדרה, לעיתונות, בנושא הזה... אני לא יודעת, אני, אני לא יודעת על שום תגובה לתקשורת, שום הודעה לתקשורת, שום דבר" (עמ' 943 לפרו' שו' 11-15).
ה. לשאלה האם בדרך חזור מהגשת התלונה (שהרי התלוותה אל זגדון בהגשת התלונה) הבינה שדבר הגשת התלונה יפורסם, השיבה:
"אני כשישבתי בדרך חזרה, המחשבות שלי היו אחרות לגמרי...לא זוכרת מה דיברנו (היא וזגדון – ח"ש). אנחנו מדברים על הרבה דברים, אנחנו מדברים גם עניינים אישיים, על הילדים, על הרבה דברים" (עמ' 944 לפרו' שורות 6-9).
325. טענות הצדדים באשר לעילה הרביעית סוכמו בהרחבה לעיל בחלק הראשון לפסק דין זה. יחד עם זאת אזכיר בקצרה את עיקר טענות ההגנה של העירייה, עליהן יש לשים דגש.
עיקר טענת ההגנה של העירייה בנוגע לפרסום התלונה הוא – טענת אמת הפרסום הקבועה בסעיף 14 לחוק לשון הרע.
טענות העירייה בסיכומיה לענין הפרסום האמור, בתמצות, הן כדלקמן:
א. חלק מהפרסום עוסק בעצם הגשת התלונה, תוך הדגשה כי עסקינן בחשד בלבד;
ב. מעבר לכך, קריאת נוסח הפרסום מלמדת כי כל האמור בפרסום היה אמת לשעתה;
ג. בנוסף – עסקינן גם בפרסום של נושא (הגשת התלונה והחשדות שהובילו להגשתה) בו יש ענין לציבור, המצדיק את פרסומו.
ד. במצב דברים זה מתמלאים תנאי הגנת סעיף 14 לחוק לשון הרע.
326. כן טענה העירייה (סעיף 113 לסיכומיה), שמעבר להגנת אמת הפרסום (הקבועה בסעיף 14 לחוק) עומדת לעירייה הגנת תום הלב הקבועה בסעיפים 15(2) ו/או (3) ו/או (4) לחוק לשון הרע (נפרט ההגנות להלן, כשנדון בהן).
327. עוד טענה העירייה בסיכומיה, כי ביחס לפרסום הנדון לא מתקיימות נסיבות סעיף 16(ב), המקימות חזקה השוללת את תום ליבה של העירייה.
328. בהינתן כל אלה, סבורני כי אלה השאלות הדורשות הכרעה בשאלת פרסום התלונה:
א. מי מסר ליועץ התקשורת או מחלקת הדוברות של העירייה את המידע על הגשת התלונה?
ב. מי ניסח את הודעת הפרסום?
ג. האם גנדלמן היה מודע לנוסח הפרסום טרם פרסומו?
ד. האם ניתן לראות את העירייה כאחראית לפרסום האמור, בהקשר של לשון הרע?
ה. האם יש לראות את העירייה כאחראית ליתר הפרסומים שבאו לעולם בעקבות הפרסום נספח 55 לת/12?
ו. האם לעירייה עומדת הגנת אמת הפרסום שבסעיף 14 לחוק?
ז. האם לעירייה עומדת הגנת תום הלב שבסעיפים 15(2) ו/או 15(3) ו/או 15(4) לחוק?