שאלה ד' - האם ניתן לראות את העירייה כאחראית לפרסום האמור, בהקשר של לשון הרע?
337. אקדים ואומר את שסבורני כי ברור מאליו. מחלקת דוברות העירייה, היא חלק אינטגרלי מהעירייה. לכן ככל שיימצא כי הפרסום המדובר (נספח 55 לת/12) הוא בגדר "פרסום" העולה כדי "לשון הרע" (ראו הגדרת "לשון הרע" בסעיף 1 לחוק, אליה התייחסנו גם בדיון בעילה הראשונה), תקום גם אחריותה של העירייה בעוולת לשון הרע. עמדנו על נקודה זאת בעקיפין גם בדברינו לעיל, תוך הפניה לדבריו של גנדלמן בתצהירו, כי העירייה אחראית לפרסומי הדוברות שלה (שוב, ראו סעיף 319(ו) לעיל).
338. סבורני כי אין מחלוקת כי הודעת הדוברות מיום 31.3.2014 היא בגדר "פרסום", כהגדרתו בסעיף 2 לחוק.
אכן הפרסום הזכיר את רמי חסון בלבד ולא את התובעת רמי חסון בע"מ. יחד עם זאת השתמעות הפרסום כלפי התובעת היא ברורה. רמי חסון הוא בעל מניות יחיד בחברה, והעובדות נשוא התלונה והפרסום התייחסו לתובעת. לכן הפרסום משתמע גם כלפי התובעת ומהווה אף לגביה לשון הרע. זאת כעולה מסעיף 3 לחוק הקובע כדלקמן:
"אין נפקא מינה אם לשון הרע הובעה במישרין ובשלמות, או אם היא והתייחסותה לאדם הטוען שנפגע בה משתמעות מן הפרסום או מנסיבות חיצוניות (ההדגשה שלי – ח"ש) או מקצתן מזה ומקצתן מזה".
סבורני גם כי הצדדים עצמם התייחסו לתובע ולתובעת כחד הם לעניין הפרסום בהקשר של לשון הרע. נמחיש זאת במכתבו של ב"כ התובעת אל גנדלמן מיום 1.4.2014 (נספח 68 לת/12), שם התייחס אל התלונה והפרסום (נספח 55 לת/12) כמתייחסים לתובעת;
כן ראה תשובתו של ב"כ העירייה לב"כ התובעים מיום 3.4.2014, שגם מייחס התלונה ופרסום הודעת הדוברות לתובעת;
כך גם תצהירי הצדדים, בהם לא עשו אבחנה בין התובעת לתובע בהקשר לפרסום לנספח 55 לת/12;
339. שוכנעתי גם כי פרסום הודעת הדוברות הנדונה היא בגדר "לשון הרעה" כהגדרתה בסעיף 1 לחוק, שכן יש בו בכדי להשפיל את התובעים או לבזותם או לעשותם מטרה לשנאה, לבוז או ללעג בעיני הבריות; או לפגוע במשלח ידם. זאת בהתאם להוראות סעיפים 1(1)+(3) לחוק.
340. לכן ככל שלא תימצא הגנה מכוחו של החוק לעירייה בסוגיית הפרסום נשוא נספח 55 לת/12, אקבע כי בפרסום זה ביצעה העירייה את עוולת לשון הרע כלפי התובעים.
שאלה ה' - האם יש לראות את העירייה כאחראית ליתר הפרסומים שבאו לעולם בעקבות הפרסום, נספח 55 לת/12?
341. התובע ציין בתצהירו ת/12, כי בעקבות הודעת הדוברות, התפרסם תוכן ההודעה באמצעי תקשורת נוספים, כעולה מנספחים 56 עד 63 לתצהירו (שמונה פרסומים נוספים).
עיון בנספחים אלה מלמד אכן, שמקורם בהודעת הדוברות לתקשורת מיום 31.3.2104 נספח 55 לת/12.
האם לפרסומים אלה אחראית העירייה, ככל שיימצא כי אין לה הגנה מכח החוק בהתייחס להודעת הדוברות?
342. תחילה אבהיר, כי ככל שאמצא כי לעירייה הגנה מכוח החוק לפרסום הודעת הדוברות, ממילא כל פרסום אחר הנסמך על הודעת הדוברות, וככל שיהיה נאמן לתוכנו (אם לאו – האחריות יכולה להימצא לפתחו של אותו אמצעי תקשורת, ולא לפתחה של העירייה), לא תקום אחריות לעירייה מכח החוק בגין פרסומים אלה.
343. באשר לשאלה הנדונה – ככל שאמצא כי לעירייה אין הגנה מכח החוק שוכנעתי כי ניתן לייחס לה אחריות על הפרסומים האחרים, נספחים 56-63 לת/12, מכח סעיף 11(א) לחוק, הקובע כדלקמן:
"פורסמה לשון הרע באמצעי תקשורת, ישאו באחריות פלילית ואזרחית בשל לשון הרע, האדם שהביא את דבר לשון הרע לאמצעי התקשורת וגרם בכך לפרסומו, עורך אמצעי התקשורת ומי שהחליט בפועל על הפרסום, ובאחריות אזרחית ישא גם האחראי לאמצעי התקשורת".
עמדו על כך התובעים בסיכומיהם (סעיף 176) ובצדק. הודעת הדוברות היא שהביאה, וגם היתה מכוונת להביא, את "דבר לשון הרע לאמצעי התקשורת וגרם בכך לפרסומו", ומכאן אחריותה בעוולת לשון הרע גם לפרסומים אלה [יחד ולחוד עם גורמים נוספים המוזכרים בסעיף 11(א) הנ"ל (שנהר, עמ' 98-99), שלא נתבעו בתובענה דנן].