שאלה ו' - האם לעירייה עומדת הגנת אמת הפרסום שבסעיף 14 לחוק?
344. כאמור טוענת התובעת כי עומדת לה בנושא פרסום הגשת התלונה (נספח 55 לת/12) הגנת "אמת הפרסום" הקבועה בסעיף 14 לחוק, שלשונו כדלקמן:
"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש".
345. נעמוד בקצרה על עיקרי ההגנה האמורה, ותנאיה, כעולה משנהר, פרק שבעה עשר כדלקמן:
א. ההגנה כוללת שני יסודות:
1. יסוד ראשון – עובדתי בעיקרו. נוגע להשוואה בין הפרסום לבין המציאות העובדתית. קרי – אמיתות הפרסום ("הדבר שפורסם היה אמת");
2. יסוד שני – האם קיימים לפרסום יתרונות חברתיים המצדיקים אותו, למרות לשון הרע שבו. שאלה זאת היא ערכית בעיקרה, ותוכרע על ידי בית המשפט ("היה בפרסום ענין ציבורי");
ב. שני יסודות ההגנה האמורים הם מצטברים, ובהתקיים האחד בלעדי רעהו לא יהא בכך להועיל לנתבע.
ג. השאלה האם הפרסום היה אמת והאם היה בו ענין ציבורי מוכרעת על פי מבחן אובייקטיבי;
ד. הגנת סעיף 14 לא תחול על פרסום שגוי אפילו המפרסם פעל בתם לב והאמין בכנות באמיתות הפרסום;
ה. ההגנה לא תחול אף אם טעותו של המפרסם היתה סבירה והוא לא התרשל;
ו. ההגנה תעמוד גם אם המפרסם לא עשה את הפרסום בתום לב. היינו למניעי המפרסם ומטרותיו אין חשיבות, ובלבד שמתקיימים שני היסודות של סעיף 14;
ז. באשר ליסוד ענין הציבורי – כפי שציינו לעיל, שאלה זאת היא ערכית בעיקרה, ותוכרע על ידי בית המשפט. בנדון ישקול בית המשפט גם את התועלת הציבורית שבפרסום, וכל מקרה ידון על פי נסיבותיו;
346. נדגיש שבהקשר של הגנת סעיף 14, להבדיל למשל מחלק מסעיפי הגנת תום הלב שבסעיף 15 לחוק, ה"אמת" שביחס אליה נבחנת אמיתות הפרסום היא אמת אחת. היינו לא "אמת לשעתה" אלא אמת אבסולוטית. לכן אם בדיעבד מתברר כי העובדות שפורסמו אינן משקפות את המציאות כפי שהייתה בעת הפרסום, הרי שלא תעמוד למפרסם הגנה זו. זאת, להבדיל כאמור מהגישה של "אמת לשעתה" שיכולה להיות רלוונטית להגנת תום הלב בחלק מסעיפיה [רע"א 1239/19 שאול נ' חברת ניידלי תקשורת בע"מ, פסקה 60 [פורסם בנבו] (8.1.2020); דנ"א 2121-12 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין אורבך, סז(1) 667].
נזכיר כאמור לעיל, כי בספרות המשפטית יש הסבורים כי גם הגנת אמת הפרסום שבסעיף 14 לחוק, ראוי לה להיבחן כדין רצוי לפי גישת "האמת לשעתה", במועד הפרסום. היינו האחריות המשפטית צריכה להיקבע לפי מועד הפרסום, בעת ביצוע המעשה (ראו לענין זה גנאים, קרמניצר ושנור, עמ' 105-106).
347. נבחן כעת אם התמלאו יסודות ההגנה במקרה דנן.
לשם כך נחלק את הודעת הדוברות למספר חלקים, ונבחן חלק חלק. למען הסר ספק נבחן את תוכן הפרסום גם לפי "האמת לשעתה" (כדעת המלומדים הסבורים כך), וגם לפי האמת כפי שהתבררה בדיעבד (כנקבע בפסיקה).