יסוד ראשון – הפרסום שיקף את המציאות העובדתית ("הפרסום היה אמת")
348. חלק ראשון של הפרסום :
"חשד לחריגות קיצוניות בבקשות התשלום מצידו ובכוונה תחילה (הכתב הגדול הוא במקור – ח"ש)
עיריית חדרה הגישה הבוקר תלונה למשטרת ישראל נגד הקבלן רמי חסון בשל חשד לקבלת דבר במרמה. התלונה הוגשה על ידי מנכ"ל העירייה במשטרת מרחב חוף".
שוכנעתי כי חלק זה של הפרסום שיקף המציאות העובדתית כפי שהיא. ההדגשה היא על "חשד" בלבד. בשתי השורות הראשונות המוגדלות, הוגדלה גם המילה "חשד".
נצטט בנדון משנהר, 236 בנקודה זאת כדלקמן:
"קיים הבדל מהותי בין פרסום המייחס לאדם ביצוע עבירה לבין פרסום המייחס חשד לביצוע עבירה...".
ראו גם הפסיקה בהערת שוליים 127 לשנהר, שם.
בחלק זה של הפרסום גם תואר מהות החשד (קבלת דבר במרמה) שמשקף את התלונה (התלונה הוגשה על חריגות קיצוניות בחשבונות התובעת בכוונה, ולא עקב טעות).
חלק זה גם מתאר את מגיש התלונה, היכן הוגשה ומתי – ואלה משקפים המציאות.
אי דיוק מסויים ניתן למצוא בחלק זה של הפרסום בכך שצויין בו כי התלונה הוגשה נגד הקבלן רמי חסון בעוד שהתלונה הוגשה נגד חברת רמי חסון בע"מ, ולא נגד רמי חסון אישית (עמדנו על כך לעיל), אך נפנה בנדון לדברינו בסעיף 338 לעיל.
בכך ניתן אף לראותו "פרט לוואי שגוי שאין בו פגיעה של ממש" (סייפת סעיף 14 לחוק), שאינו שולל את תחולת הגנת סעיף 14.
להבנת הדברים נפנה למבחן העולה מהפסיקה, שפרסום פרט שגוי ייחשב ככזה שאין בו פגיעה של ממש, אם הפגיעה שנגרמה מפרסום הפרט השגוי אינה שונה באופן מהותי ומשמעותי מהפגיעה שהיתה נגרמת לנפגע אילו תיאר הפרסום את המציאות העובדתית בצורה מדוייקת (שנהר, עמ' 221 והפסיקה תחת הערת שוליים 37).
כפי שציינו בסעיף 338 לעיל, התובעים ראו את התובעת ואת רמי חסון כחד הם. כך אפילו היה מפורסם שהתלונה הוגשה נגד התובעת, הפגיעה הלכאורית בתובע לא היתה שונה באופן מהותי, שכן התובע התובעת זוהו כגוף אחד מבחינת הפגיעה בהם מהפרסום.
349. חלק שני של הפרסום:
"חסון זכה במכרז תחת השלטון הקודם בעיר, לבנייה ושיפוץ של שמונה גני ילדים ובית ספר. בספטמבר 2012 הסתיימה עבודתו, עליה קיבל תשלום בסך מצטבר של כ-30 מליון שקלים".
שתי השורות הראשונות של חלק שני זה בפרסום הוא אמת – כידוע לנו מהפירוט עד כה בפסק דין זה, וכן מהמפורט בפסק הדין בתביעה הכספית.
באשר לשורה וחצי האחרונות של קטע זה (תשלום מצטבר ל כ-30 מליון ₪), לא נטען על ידי התובעת בכתב התביעה או בתצהירו של רמי או בסיכומיה, כי קטע זה בפרסום אינו משקף המציאות, או שאינו אמת. לכן יש להתייחס אליו כמשקף המציאות.
כך שגם לקטע השני יש להתייחס כמשקף המציאות העובדתית.
350. חלק שלישי של הפרסום:
"לאחרונה, הגיש חסון תביעה נגד העירייה על סך של 22 מליון שקלים, שהם, לטענתו, הפרשים שחייבת לו העירייה. ראש העיר גנדלמן הורה לצוות מקצועי לבחון לעומק את בקשת התשלום המופרזת ובכלל זה לבחון האם הסכומים שכבר אושרו לקבלן, מוצדקים ועומדים בכפיפה אחת עם הביצוע בפועל".
שוכנעתי, לאור כל המפורט עד כה בפסק דין זה, כי גם קטע זה משקף המציאות העובדתית. יש כאן אזכור של התביעה הכספית על סכומה המדויק; אזכור הבודק החיצוני (בר זיו) לבחינת בקשת התשלום המופרזת (ובפסק הדין בתביעה הכספית אכן הוכרע כי התובעת תקבל רק 58% מסכום תביעתה, ואף הועברה ביקורת על סכום החשת הקצב שנתבע, ועמדנו על כך לעיל); נזכיר כי הקבלן קן-תור הגיש חשבונות על סכומים פחותים יותר, ונכון לאותה עת (מועד הפרסום), הדבר חיזק החשד לחשבונות מופרזים או מנופחים.
351. חלק רביעי של הפרסום:
"לצורך הענין מינתה העירייה מהנדס בודק (יהושע בר זיו) אשר השווה בין כתבי הכמויות והאומדנים המקדימים לבין התוצאה הסופית וגילה כי ההבדלים מגיעים לעיתים לגידול של 100% בהיקפי התשלום".
חלק זה בפרסום אינו משקף המציאות, לא האמת העובדתית ולא האמת לשעתה.
חלק זה היה משקף המציאות כמות שהיא לו היה נרשם בו כי הוא:
מתייחס לגן אחד מכלל העבודות שביצעה התובעת, נשוא החשבונות של התביעה הכספית; וגם בו הבדיקה חלקית בלבד, וממצאיו של הבודק אינם החלטיים.
לעומת זאת עולה לכאורה מקטע זה של הפרסום כי הבודק בר זיו בדק את כל כתבי הכמויות של כל הפרויקטים של התובעת (נשוא התביעה הכספית), ומצא בהם אי התאמה בין כתבי הכמויות לבין האומדנים המקדימים. ברם תיאור זה כאמור אינו אמת אפילו לשעתו (בזמן הפרסום), ולא שיקף המציאות כאמור, שכן בעת הפרסום בר זיו הספיק לבדוק פרויקט אחד בלבד (גן אלכסנדר), כעולה ממכתבו מיום 9.4.2014 נספח 73 לת/12.
פרט שגוי זה אינו פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש, שאינו שולל את תחולת הגנת סעיף 14, שכן הפגיעה שנגרמה ממנו לתובעים רבה יותר. זאת לעומת אם היה נרשם בקטע זה של הפרסום את האמת לאמיתה, כפי שאף היתה האמת לשעתה, כי עסקינן בבדיקת פרויקט אחד בלבד מבין הפרויקטים שביצעה התובעת, וגם בו הבדיקה חלקית בלבד (ראו בנדון המבחן בסעיף 348 לעיל, בדבר פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש).
נקודה נוספת בחלק זה של הפרסום שלא שיקפה המציאות אפילו בשעתה – ההחלטיות לכאורה שהשתקפה ממנו של ממצאי הבודק. זאת לעומת המצוין במכתבו של בר זיו מיום 9.3.2014 בדבר ממצאיו בגן אלכסנדר (נספח 73 לת/12) כי עסקינן בבדיקה חלקית בלבד (סעיף 13 למכתב). דבר זה, לו היה נרשם כאמור בקטע זה של הודעת הדוברות (שעסקינן בבדיקה חלקית ולא מוחלטת) היה יכול להפחית מעוצמת הפגיעה בתובעים מקטע זה של הפרסום האמור.
352. חלק חמישי של הפרסום:
"כך לדוגמא ב'גן אלכסנדר' כמויות הטיח והברזל שדרש חסון וקיבל עליהם תשלום, גדולות משמעותית מכמות הטיח והברזל שעשה בהם שימוש בפועל או שניתן מבחינה הגיונית לעשות בו שימוש במבנה מסוג זה, המבוסס על סטנדרטים קבועים של משרד החינוך. יתרה מזאת, בגנים אחרים, זהים מבחינת סדר הגודל, היו הכמויות נמוכות משמעותית.
בגן אלכסנדר עמד כתב הכמויות שהגיש חסון על 1.5 מליון שקלים, דרישת התשלום היתה כפולה... 2.9 מליון שקלים".
קטע זה רק ממחיש את אי הדיוק בתיאור בשיקוף המציאות שבחלק הרביעי של הפרסום אפילו בשעתו, עליו עמדנו לעיל.
הוא מביא את גן אלכסנדר כדוגמא. מזה משתמע, כי כל הפרויקטים נבדקו ונמצאה הפרזה בכמות הטיח והברזל, אך בפרסום הביאו רק את גן אלכסנדר כדוגמא לכך. זאת במקום לומר ולהדגיש גם בקטע זה של הפרסום, כי בשלב זה (מועד הפרסום) נבדק רק גן אלכסנדר, ובהתאם לממצאים חלקיים נמצאה בו לכאורה אי התאמה בכמויות החומרים.
בנוסף גם הקטע האחרון של קטע זה בפרסום אינו תואם המציאות, לא לשעתה ולא לאמיתה. הכוונה לשתי השורות האחרונות בקטע זה, שאומר כי כתב הכמויות של פרויקט גן אלכסנדר הוגש על ידי רמי חסון. בעוד שהנתון העובדתי המדויק יותר, עליו גם עמד רמי חסון בתצהירו (ראו סעיף 316(א) לעיל), כי מחלקת ההנדסה של העירייה הכינה את כתב הכמויות של גן אלכסנדר, כמו גם ביתר הפרויקטים בהם עבדה התובעת (דבר שגם נקבע בפסק הדין בתביעה הכספית).
לכן יש לומר כי גם חלק חמישי זה של הפרסום, אינו משקף את המציאות, לא בשעתה ולא בכלל.