עצם הפניה למשטרה בשנת 2015 עם חוות דעת שבח
386. כאמור התובעת בסיכומיה כבר ריככה טענתה במסגרת העילה החמישית, והסכימה להודות, במה שטענו גנדלמן וזגדון כבר בחקירתם בבקשת החסינות, כי אין עסקינן בתלונה חדשה, אלא בהרחבת התלונה הראשונה או עיבויה. היינו פנייתו של זגדון למשטרה עם חוות דעת שבח בחודש 12/2015 היתה במסגרת התלונה הראשונה.
387. נזכיר כי התלונה הראשונה נסגרה מחוסר אשמה כבר ביום 18.12.2014. זגדון לא ידע לומר בצורה ברורה וחד משמעית אם ידע על סגירת תיק התלונה מיום 31.3.2014 מחוסר אשמה בזמן אמת ו/או אם הוגש ערר על ידי העירייה על החלטת הסגירה. לטענתו הוא סבר כי התיק לא נסגר סופית (ראו סעיף 381(ב) לעיל).
זאת לעומת הרשום במכתבו של ב"כ העירייה וגנדלמן מיום 16.6.2015 לב"כ התובעים (נספח 71 לת/12), שם ציין בסעיף 5 כי:
"על כל פנים, ולמען הסדר הטוב, יובהר כי מרשיי אמנם מכבדים את החלטת המשטרה לסגור את תיק החקירה, אך סבורים כי לא היה מקום לסגור את התיק, ולפיכך הגישה העירייה ערר על ההחלטה לפרקליט המחוז".
מכאן ניתן לקבוע בסבירות ראויה, כי העירייה ידעה כבר במחצית שנת 2015 כי תיק התלונה מיום 31.3.2014 נסגר.
נציין כי הגם שצוין במכתב האמור כי הוגש ערר על החלטת הסגירה, העתק ממנו לא הוגש כלל כראיה בתיק הנדון. יותר מזה – גנדלמן בעדותו ציין כי לא הוגש ערר על החלטת סגירת תיק התלונה מיום 31.3.2014 (ראו סעיף 279(כב) לעיל).
388. האם במצב כזה מסירת חוות דעת של שבח למשטרה, כחלק מהתלונה מיום 31.3.2014 שנסגרה בחודש 12/2014 והדבר היה ידוע לעירייה, שוללת הגנה מכח חוק?
לטעמי התשובה שלילית.
שוכנעתי כי ההגנה שמצאנו, שקיימת לעצם הגשת התלונה מיום 31.3.2014, קיימת גם לגבי מסירת מסמכי חוות דעת שבח למשטרה על ידי זגדון בחודש 12/2105. כאמור עסקינן במסמכים שהוגשו במסגרת אותה תלונה, ואין עסקינן בתלונה חדשה, כפי שאף הודו בכך התובעים בסיכומיהם.
נבהיר מיד הנימוקים לכך.
389. בפסיקה אכן נקבע, כי מתלונן החוזר חזרה עיקשת וחסרת בסיס על תלונה שהוכחה כמוטעית לא ייהנה מהגנת סעיף 15(8) לחוק. זאת כיוון שאז יישלל תום ליבו.
שנהר, עמ' 304;
ענין שטרית;
ענין דניאל, פסקה 69.
במקרה דנן איני סבור כי עסקינן במתלונן (העירייה באמצעות זגדון) החוזר חזרה עיקשת וחסרת בסיס על תלונה שהוכחה כמוטעית, ואפילו תוך הנחה כי במועד הפניה למשטרה בחודש 12/2015 כבר ידע זגדון על סגירת התיר מחוסר אשמה. זאת מטעמים כדלקמן:
א. זגדון לא הגיש תלונה חדשה. הוא רצה להפנות תשומת ליבה של המשטרה לחוות דעת שבח, בהן לכאורה היו ממצאים חמורים נגד התובעת והחשבונות שהגישה, נשוא התביעה הכספית;
עסקינן בחוות דעת שהגיעו לידי העירייה רק סמוך להגשתן למשטרה.
ב. זגדון פעל כך בהתאם להנחיית המשטרה, כי כל חומר חדש בסוגיית התלונה מיום 31.3.2014 יוגש למשטרה (ראו האמור בסעיפים 380(א) + 381(ב) לעיל). גרסתו זאת של זגדון לא נסתרה.
ג. זגדון האמין, עת מסר את חוות הדעת של שבח למשטרה בחודש 12/2015, באמיתות ממצאי חוות דעת שבח, שהצטרפו לטעמו לממצאיו של בר זיו (ראו בנדון סעיפים 380(ב)).
390. מכאן לטעמי, לא ניתן לומר כי בפנייתו של זגדון למשטרה בחודש 12/2015 עם חוות דעת שבח (שהיו חדשות לאותו מועד) עסקינן "בחזרה עיקשת וחסרת בסיס על תלונה שהוכחה כמוטעית" השוללת את הגנת סעיף 15(8) לחוק, כפי שצוין בפסיקה ובספרות שהוזכרו לעיל.
הפנייה נעשתה על בסיס חומר חדש ועדכני אז (חוות דעת שבח) שהאמין באמונה תמימה כי מחזק החשדות נגד התובעת עליהן התלונן ביום 31.3.2014.
391. נדגיש שוב – האמנתי בכנות פנייתו של זגדון למשטרה בחודש 12/2015, וכי האמין כי חוות דעת שבח יכולים לחזק, ולעבות, את תוכן תלונתו מיום 31.3.2014 (נפנה לעדותו בסעיפים 379-381 לעיל).
אמונתי גם נובעת מהעובדה כי זגדון עשה בדיוק כפי שהתבקש על ידי המשטרה בדבר הגשת חומר חדש, ככל שיגיע, לידיו והנוגע לתלונה שהגיש ביום 31.3.2014.
בידה, ובשיקול דעתה של המשטרה, היה לא להמשיך ולחקור את החשדות האמורים, למרות קבלת חוות דעת שבח כפי שנמסרו לידיה על ידי זגדון בחודש 12/2015 לנוכח סגירת תיק התלונה מיום 31.3.2014; או להמשיך ולחקור למרות סגירת התיק מחוסר אשמה (והמשטרה, כעולה מתצהירו של התובע, בחרה באפשרות השנייה).
392. במצב דברים זה סבורני, כי פנייתו של זגדון למשטרה בחודש 12/2015 במטרה למסור להם את חוות דעת שבח, נכללת בהגנת סעיפים 15(8) או 15(3) שפורטו בהרחבה לעיל בכל הקשור לעצם הגשת התלונה מיום 31.3.2014. זאת כיוון שפניה זאת היתה חלק מהתלונה האמורה, כגרסת העירייה בסיכומיה (סעיף 138). כל דברינו בעילה הרביעית לעניין עצם הגשת התלונה רלוונטיים גם לפניה משנת 2015, לרבות דברינו בנוגע ל"שומרי הסף" לגביהם גם טענו התובעים בהתייחס לעילה החמישית.