פרסומים בדבר פנייתו של זגדון למשטרה בשנת 2015
393. בכתב התביעה ייחסו התובעים את המקור לפרסומים באמצעי התקשורת בדבר הפניה של זגדון למשטרה בשנת 2015 למסירת חוות דעת שבח, להודעה שנמסרה על ידי דוברות העירייה (ראו סעיף 371 לעיל).
הן גנדלמן והן זגדון הכחישו כי הוּצאה הודעת דוברות העירייה בעניין פנייתו של זגדון למשטרה בשנת 2015 (ראו סעיפים 376, 377(ד) ו- 380(ג) לעיל).
394. בתצהירו ת/12 של התובע כבר הושמטה העובדה הנטענת, כי הפרסום הנדון נעשה באמצעות הודעת הדוברות, אלא צוין רק כי הפניה למשטרה בשנת 2015 פורסמה (ראו סעיף 374(ג) לעיל).
395. במצב דברים זה אני קובע כי מקור הפרסומים לפנייתו של זגדון למשטרה בשנת 2015 (נספחים 80-82 לת/12) אינם בהודעת דוברות של העירייה, כטענת התובעים בכתב התביעה.
396. התובעים הבינו את חולשת טענתם כי מקור הידיעות בדבר הפניה של זגדון למשטרה בשנת 2015 היא הודעת דוברות, ולכן טענו בסיכומיהם כי מקור הפרסומים הוא זגדון ו/או העירייה, כיוון שמצויים בהם פרטים מוכמנים שיכולים להימסר רק מפי מקור יודע דבר בעירייה (סעיף 214 לסיכומים). לכן העירייה ביצעה כלפי התובעים את עוולת לשון הרע מכוחו של סעיף 11(א) לחוק (עליו עמדנו גם לעיל).
טענה זאת חדשה היא ועלתה לראשונה רק בסיכומים. היא לא נטענה בכתב התביעה (שם המקור יוחס לדוברות העירייה) ואף לא בתצהירו של התובע (ת/12).
ידועה ההלכה כי אין לשעות לטענה הנטענת לראשונה בסיכומים [ראו לעניין זה: ע"א 1184/04 גרשון קרויזר נ' אנטשיל שוורץ, פסקה 18 [פורסם בנבו] (15.4.07)].
זאת מעבר לעובדה כי עדי העירייה, גנדלמן וזגדון בראשם, הכחישו כל קשר לפרסומי הפניה למשטרה בשנת 2015, ולא נשאלו בחקירתם על פרט מוכמן כזה או אחר (להבהיר כי אכן מדובר בכלל בפרט מוכמן) בפרסומים האמורים, שיכולים לכאורה ללמד על מקור מוסר המידע לאמצעי התקשורת.
התובעים היו יכולים להגיע אולי למקור הידיעה, אם היו מזמנים לעדות את הגב' חדווה יחזקאלי שתגובתה הלכאורית לכתבות הופיעה בכתבות עצמן (נספחים 80 ו-81 לת/12, כמפורט ומצוטט בסעיף 374(ד) לעיל). אך אפילו את הגב' יחזקאלי התובעים לא טרחו להזמין לעדות, ללא סיבה סבירה.
יותר מזה – אפילו לא ניתן לאמת אם אכן התגובה המיוחסת לגב' יחזקאלי בחלק מהכתבות, אכן ניתנה על ידה. נפנה בנדון לעדותו של גנדלמן (סעיף 377(ה) לעיל) בה התייחס לתגובתה הלכאורית של הגב' יחזקאלי, ככל שאכן אמרה אותה. היינו קיים ספק אם התגובה המופיעה בחלק מן הכתבות אכן ניתנה על ידי הגב' יחזקאלי.
עובדה זאת (אי זימונה של הגב' יחזקאלי לעדות על ידי התובעים) יש בה לפעול לחובת גרסתם של התובעים, כי מקור המידע לפרסומים הוא מהעירייה.
397. בכל אופן תגובתה של חדווה יחזקאלי שהופיעה בשתי כתבות אינה מלמדת בהכרח או בסבירות ראויה כי היא מקור המידע לכתבות בדבר פניית זגדון למשטרה בשנת 2015. תגובתה ניתנה לכתבות, וניתן להניח בסבירות ראויה, כי תגובתה ניתנה לאחר פניה של אמצעי התקשורת אליה להגיב על הכתבות (אך לא כיוזמת את פרסומן או כמקור המידע לכתבות, אחרת לא היה צריך לפנות אליה לקבלת תגובה).
כאמור היו יכולים התובעים לברר נקודה זאת מול הגב' יחזקאלי, אך לא זימנו אותה לעדות.
מעניין כי התובעים בסיכומיהם מלינים דווקא, כי העירייה נמנעה מלהעיד את חדווה יחזקאלי, ורוצים להסיק מכך הסקות לחובתה. ברם נזכיר כי העירייה, באמצעות גנדלמן וזגדון ויתר עדיה, הכחישו כל קשר לפרסומי פנייתו של זגדון למשטרה בחודש 12/2015. על התובעים היה להפריך הכחשות אלה, ולכך נועד סעיף 18 לחוק עליו עמדנו גם לעיל, בקבעו:
"הביא הנאשם או הנתבע ראיה או העיד בעצמו כדי להוכיח אחת ההגנות הניתנות בחוק זה, רשאי התובע להביא ראיות סותרות...".
ברם התובעים לא עשו המאמץ אף להביא את הגב' יחזקאלי לעדות, כפי שציינו לעיל. העיר להם על כך זגדון בחקירתו (ראו סעיף 381(ו) לעיל), תוך הדגשה כי הוא אינו מקור המידע של הגב' יחזקאלי.
לכן שוכנעתי לקבוע, לא הוכח על ידי התובעים כי חדווה יחזקאלי היא המקור לכתבות.
398. כאמור, עצם תגובתה של הגב' יחזקאלי לכתבות אינה מלמדת כי היא המקור למידע המופיע בהם.
כאן נציין, כי בכתבת ההמשך מיום 1.1.2016 צוינה תגובה של "גורם המקורב מאוד לקבלן חסון", על פיה:
"חבל מאוד שהם עושים את הבדיקות האלה אחרי שהם מגישים תלונה. היה עדיף שהם יבדקו קודם את עצמם ומה הם עשו לא בסדר. הרי רמי חסון לא הכריח אף אחד לתת לו עבודה, ובטח שלא לשלם לו. אם לא היה כסף בקופה, איך יכול להיות שהעירייה התחייבה?".
לכאורה ניתנה פה תגובה מטעמו של המקורב לרמי חסון, אז האם על אותו משקל (בהתייחס לתגובתה של הגב' יחזקאלי) נאמר כי המקור לכתבות זה אותו מקור מקורב מאוד לרמי חסון?!
נזכיר כי באותה כתבת המשך אף צוינה עובדת שליחת מכתבו של רמי חסון למבקר המדינה, עם העתק לפרקליט המחוז (ראו סעיף 377(ו) לעיל) שגרמה לגנדלמן לסבור, כי אולי המקור לכל הכתבות הנ"ל הוא רמי חסון עצמו!
399. העובדה כי הגב' יחזקאלי הגיבה לכאורה לכתבות אין פרושה כי תגובתה אושרה על ידי מחלקת דוברות העירייה. בנדון ראו דבריו של זגדון בסעיף 381(ה) לעיל, ודבריו בנדון משכנעים.
גנדלמן גם הכחיש, והכחשתו לא נסתרה, כי היה מעורב במישרין או בעקיפין בתגובתה של הגב' יחזקאלי (ראו סעיף 377(ה) לעיל).
בכל אופן תמוהה העובדה כי התובעים בחרו שלא לתבוע את הגב' יחזקאלי באופן אישי במסגרת תובענה זאת, על חלקה בפרסומים האמורים, ככל שסברו שהיא המקור להם (תמיהה זאת הוזכרה בסיכומי העירייה, סעיף 137). משלא עשו כן – כנראה יודעים או סבורים הם כי איננה המקור להם.
400. אציין כי בכתבת ההמשך בחדשות חדרה מיום 1.1.2016, (נספח 82 לת/12) צוינה לכאורה תגובת עיריית חדרה כדלקמן:
"נזכיר כי כל פרשת רמי חסון נמצאת בחקירת מחלק ההונאה של מרחב חוף. באשר לטענותיו של רמי חסון נדגיש כי אין בכוונתנו לשבש הליכי חקירה וברור לנו כי מר חסון לא פעל לבד והוא וחבריו מהקדנציה הקודמת יצטרכו לתת את גרסתם במשטרה. צר לנו כי מר חסון בוחר לפגוע ולהאשים עובדים נאמנים בעירייה בטענות שונות".
העירייה בכתב הגנתה הכחישה תגובה זאת, ועל הכחשה זאת יצאו התובעים חוצץ בסיכומיהם (סעיף 219). דא עקא שהתגובה מטעם "עיריית חדרה" היא אנונימית. לא נאמר בה מי הגיב מטעם העירייה, והתובעים אף לא הוכיחו את זהות המגיב מטעם העירייה.
לכן לא ברור מדוע יצא קצפם של התובעים על הכחשה זאת של התגובה מטעם עיריית חדרה!
בכל אופן, דווקא מתגובה זאת עולה לכאורה, כי העירייה אינה מקור הפרסומים בשנת 2015, שהרי גם בתגובתה (ודוק "תגובה", כפי שניתנה לחלק מהכתבות תגובה לכאורית של חדווה יחזקאלי ושל מקורב לרמי חסון) העדיפה העירייה, באמירה די לקונית (להבדיל מהודעת הדוברות לאחר הגשת התלונה מיום 31.3.2014, נספח 55 לת/12), להשאיר העניין לחקירת המשטרה ולא לשבש חקירה בנדון.
יותר מזה, הכותרת של כתבת ההמשך האמורה היא – "בקרוב מצעד נחקרים בעירייה". בגוף הכתבה נרשם שבקרוב יזומנו חלק מעובדי העירייה, ביניהם גם עובדים בכירים, לחקירה בנוגע לעבודות וחשבונות התובעת. סבורני כי לעירייה אין אינטרס לפרסם כתבה שכזאת על עובדי עירייה בכירים. בכך תמיכה נוספת לגרסת עדי העירייה, כי העירייה אינה מעורבת בפרסום פנייתו של זגדון למשטרה בשנת 2015.
401. מעבר לצורך אציין כי תגובתה הלכאורית של הגב' יחזקאלי לגופה וכשלעצמה (מצוטטת במלואה בסעיף 374(ד)), שהינה תמציתית, יכולה לטעמי לחסות תחת הגנת סעיף 15(4) לחוק שהזכרנו לעיל. היינו הבעת דעה על התנהגותם של התובעים בקשר לעניין ציבורי. דברינו לעניין הגנה זאת בעילה הראשונה יפים גם לעניין תגובה זאת.
בכל אופן, ככל שהתובעים לא סבורים כך ויש להם טענות בהקשר של לשון הרע לעניין עצם תגובתה הלכאורית של הגב' יחזקאלי כפי שמופיעה בחלק מהפרסומים, היתה בפניהם האפשרות לתבוע את הגב' יחזקאלי באופן אישי במסגרת תביעה זאת או אחרת, והם לא עשו כן.
402. על כן כאמור, שוכנעתי לקבוע כי התובעים לא הוכיחו לי, שמקור המידע בדבר הפניה של זגדון למשטרה בחודש 12/2015 מקורם בעירייה ו/או במי מעובדיה.
מכאן שאין מקום לייחס לעירייה את מקור המידע לאותם פרסומים נספחים 80 עד 82 לת/12. לכן גם אין מקום להקמת כל עילה מכוח החוק נגד העירייה בגין פרסומים אלה לפי סעיף 11(א) לחוק.
403. משאלה ממצאינו ומסקנותינו, אני מורה על דחיית העילה החמישית נגד העירייה.