51. כאמור, הנתבע חתם על הסכמי המכר ובני משפחתו חתמו על מכתב ההסכמה לפיו הם מאשרים את הסכמתם למכירת הדירות לתובע במחיר הנקוב בהסכם. היה על הנתבע המתקשר בהסכם למכירת נכסי מקרקעין לעשות את הבדיקות המתחייבות בנסיבות העניין, וככל שהוא לא עשה כן אין לו אלא להלין על עצמו. פטריק אישר כי הוא פעל בלי הסכמתו של הנתבע בשל מצבו הרפואי (חקירתו בעמוד 21 שורות 13).
52. ביחס למחיר הדירות, הוכח כי המחיר נקבע על ידי הנתבע כבר בטיוטה הראשונה שנשלחה לתובע, וכי המחיר נקבע בהתחשב בכך שהקונה נדרש לשלם את מלוא סכום הרכישה ללא מימון בנקאי, ובשים לב לכך בתקופה הנ"ל תקפה את העולם מגפת הקורונה, לא נסתרה, ואושרה בחקירתו הנגדית של התובע (עמ'9 לפרו' שורה 31, עמ' 10 ש'1-5) ואף קיבלה חיזוק בכך שהוכח לפניי כי הנתבע ובני משפחתו התכוונו למכור את הדירות נשוא התביעה במחיר 750,000 ₪ עוד לפני שהתובע נכנס לתמונה כמפורט לעיל, ובפועל הדירות נמכרו לתובע בסך 775,000 ₪ כל אחת.
53. המסקנה העולה מכל העדויות והמסמכים שהוכחו בפניי כי לא היתה טעות, לא היתה הטעיה, לא היה עושק, וכן היתה גמירות דעת להתקשר בהסכם כפי שנחתם על ידי הצדדים. מדובר בחרטה מאוחרת של פטריק, מטעמיו. גם המחיר שיקף הסכמה סבירה. גם אם הדירות נמכרו במחיר פחות משווין הרי שמדובר בטעות בכדאיות העסקה, בהתאם לסעיף 14(ד) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 שאין בה משום פגם המצדיק ביטול החוזה.
54. לא מצאתי לדון בטענות הנתבע נגד עורכי הדין שלו, עו"ד לייבה והנוטריונים לפיהן הם היו כביכול חלק מהקנוניה למכור את הדירות לתובע בזול, והיה מוטב אם טענות אלה לא היו מועלות לאור העובדה שצדדים אלה פעלו כמייצגי הנתבע ואינם צד להליך באופן שיכולים להשיב לטענות ושלא הובא בדל ראיה לטענות הסתמיות.
55. מכל הטעמים לעיל, אני מקבלת את התביעה וקובעת כי ביטול ההסכם על ידי הנתבע (או נכון יותר על ידי בנו פטריק) אינו ביטול כדין. אני קובעת כי ההסכמים למכירת שתי הדירות מהנתבע לתובע נחתמו כדין והם תקפים ובצדק דיווח עליהם התובע לרשויות המס. אני מורה לנתבע (ו/או מי מטעמו) להעביר לידי התובע את ההסכמים למכר שתי הדירות, החתומים במקור על ידי הנתבע. ככל שיש צורך בכונס נכסים להשלמת הרישום על שם התובע, אני ממנה את עו"ד זילברברג לכונס נכסים לצורך זה.
הנתבע יישא בהוצאות המשפט של התובע ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 50,000 ₪.